Quantcast
Channel: חפיצים
Viewing all 758 articles
Browse latest View live

כזה הוכרז אתמול: Samsung Galaxy Note 8

$
0
0
לפני עשרה חודשים היה קשה לראות את הרגע הזה מגיע: באוקטובר 2016 הכריזה סמסונגעל ה-Recall השני של מכשירי Galaxy Note 7, הכרזה שלא רק קברה באופן מעשי את המשך שיווקו של המכשיר, אלא איימה על המשך קיומה של סדרת הפאבלטים שהביאה לעולם את המונח פאבלט. והנה, פחות משנה לאחר מכן מוכרז ה-Galaxy Note 8. סמסונג הציגה אמש סקרים שערכה, שהראו נאמנות גבוהה של לקוחותיה למותג Note, ומהיכרות אישית שלי עם בעלי מכשירי Note, אכן קשה להם לראות את עצמם עם מכשיר אחר.

Galaxy Note 8 (צילום: יח"צ)


העניין הוא שסמסונג היא תאגיד ענק והסנטימנט העיקרי שיש לה הוא לכסף. אם סמסונג היתה מעריכה שהמותג Note עשוי שלא להצדיק את המשך ההשקעה הכספית בו, היא היתה מבטלת אותו בלי יותר מדי התלבטויות. מכירות ה-Galaxy S8 (לפי דיווחה של סמסונג) הוכיחו שהציבור סלח לסמסונג, וסמסונג ראתה במכירות שלה הוכחה לכך שהיא יכולה לתת צ'אנס נוסף גם לסדרת הפאבלטים שלה.



באופן לא מפתיע, רוב המידע אודות ה-Note 8 דלף לרשת מספר שבועות לפני ההשקה, לרבות תמונות היח"צ של המכשיר. למעשה, הפרט המפתיע ביותר שנחשף אמש היה המחיר בארה"ב של Note 8: לא פחות מ-1000 דולר, מה שהופך אותו ל-Note היקר ביותר בהיסטוריה של המותג. מה אתם מקבלים בתמורה למחיר הזה? מפרט מפלצתי הכולל את ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום, Snapdragon 835, זכרון RAM בנפח נאה של 6 גיגה, מסך ברזולוציית QHD בגודל 6.3 אינטש, בעיצוב נטול שוליים דומה לזה של ה-S8, רק שכאן הפינות יותר מרובעות ומחודדות.

צריך מידה רבה מאוד של אומץ, חוצפה ואופטימיות כדי להביא לשוק מכשיר ב-1000 דולר לאחר שקודמו בוטל בעקבות התלקחויות ספונטניות. נניח שסמסונג הפיקה ויישמה את כל הלקחים הדרושים מהפיאסקו של ה-Note 7, האם Note 8 מצדיק תג מחיר שכזה? לא יהיה קשה לנחש שהמכשיר שעושה את דרכו כרגע אל מערכות אתרי הטכנולוגיה הגדולים בעולם יוכתר לאחר ימים בודדים של סקירה בתור המכשיר הטוב בהיסטוריה של האנושות, בדיוק כפי שקרה עם ה-Note 7.

וכאן המקום לשאול, מה הופך סמארטפון לסמארטפון טוב. 10 שנים לאחר השקת האייפון הראשון, יצרניות הסמארטפונים ובעלי המניות שלהן עדיין סבורים שמקדם המכירות הטוב ביותר הוא אפקט הוואו. טבלאות מכירות הסמארטפונים מוכיחות שהסברה הזאת נכונה. עיתונות הטכנולוגיה מיישרת קו עם התפיסה הזאת כי הקוראים ממשיכים משום מה להתלהב ממונחים חסרי משמעות פרקטית לחיי היום יום כמו Infinity Display וזה משאיר את הצרכנים עם מכשירי דגל המהווים פלא הנדסי וטכנולוגי שהיצרניות לא מוכנות להתחייב שישרוד נפילה על הרצפה, שטיפה בזרם חזק של מים או רחמנא ליצלן, יום עבודה שלם ללא טעינת צהריים.

במדריך לעיצוב מכשיר דגל לשנת 2017 יש לא מעט טרנדים שאפשר לוותר עליהם. נכון, סמארטפונים ללא שוליים נראים הרבה יותר מרשימים מכאלו עם שוליים. השאלה מהו המחיר שאתם משלמים בעמידות, בחפיץ שמה לעשות, ייפול לכם מתישהו מהיד. נכון, סמארטפון המתהדר במסך עם רזולוציית 4K מציג תמונה חדה יותר ממסך 2K, אבל אין סיכוי שעל מסך בגודל 5.5 אינטש באמת תבחינו בכך. נכון סמארטפון דק יותר הוא סמארטפון סקסי יותר, אבל אני לא שוכב איתו, ובינינו העובי קובע, קובע את נפח הסוללה שניתן להכניס לתוך גוף הסמארטפון. נכון, לא היה לכם מקום בחזית לקורא טביעות האצבע, אבל למה למען השם שמתם אותו כל כך קרוב שוב לעדשות המצלמה?

אבל למה למען השם שמתם את קורא טביעות האצבעת כל כך קרוב שוב לעדשות המצלמה? (צילום: יח"צ)


הגיע הזמן להפנים זאת: סמארטפונים מלווים אותנו בחיי היום יום והפכו מצעצוע שהופך את החיים לקלים ונוחים יותר, למכשיר שקשה להסתדר בלעדיו. תענוג להסתכל על מכשיר יפיפה ולהעריץ אותו, את המעבד שלו ואת נפח זכרון ה-RAM שלו. יודעים מה יותר מענג? מכשיר שימושי ועמיד לאורך זמן. שלושת המכשירים שבדקתי בשבועות האחרונים היו מכשירי ביניים: Xiaomi Redmi Note 4, Moto Z Playו-Samsung Galaxy J5 Pro. כולם ללא יוצא מן הכלל שרדו יום שלם של שימוש די אינטנסיבי, בלי צורך במטען. מתי לאחרונה ה-Galaxy S8 שלכם הגיע להישג כזה? האם Galaxy Note 8 על מסך ה-6.3 אינטש המרהיב שלו וסוללת ה-3300mAh שלו יוכל להתקרב להישג הזה?

מה אני רוצה? אני רוצה מכשיר דגל שישרוד את כל מה שביקשתי למעלה: יום עבודה שלם, נפילה על הרצפה או נפילה למים בים, לא בבריכה במים הרדודים. אני מוכן לשלם הרבה כסף על מכשיר דגל אם אין ברירה, אבל שלא ידחפו לי לתוכו אפליקציות שלא ניתן להסיר, בטח כשמדובר באפליקציות שנמצאות ב-Play Store. אני רוצה סמארטפון שבו אני יכול לבטל שירותים שלא פועלים בשפת האם שלי, עברית. אני רוצה סמארטפון אנדרואיד שימשיך לקבל גרסאות אנדרואיד חדשות גם בעוד 4 שנים, כפי ש-iPhone 5S שהוכרז בספטמבר 2013 צפוי לקבל את iOS 11 (בהשוואה ל-Galaxy S5שהוכרז כמעט חצי שנה אחריו אך ישאר לנצח על גרסת האנדרואיד מרשמלו , הסבתא של אוריאו שהוכרזה שלשום). אני רוצה מכשיר שנוח להחזיק ולתפעל ביד אחת. אני רוצה סמארטפון שהמסך שלו יהיה קריא וברור בשמש. התייאשתי כבר מהציפייה שסוללות נשלפות יחזרו לאופנה, אבל לפחות שהסוללות המובנות לא ייחלשו לאחר שנה בלבד של שימוש. אני רוצה סמארטפון יפה, חדשני כזה וכזה שיגרום לאנשים לקנא בי, אבל אני לא רוצה שזה יבוא על חשבון כל מה שציינתי קודם.

זה מה שאני רוצה, ותאמינו לי, זה גם מה שאתם רוצים.

כזה יש לי: Xiaomi Smart Scale 2

$
0
0
בשנתיים-שלוש האחרונות הצלחתי לשמור על משקל הגוף שלי כפי שהוא: 89 ק"ג. בהתחשב בכך שהגובה שלי הוא 1.89 מטר, מדובר במשקל לא רע בכלל. בהתחשב בכך שאני לא מקפיד על דיאטה, ולא עושה שום פעילות גופנית סדירה, השמירה על המשקל הזה יכולה היתה להחשב כנס, אבל האמת שהיא מעידה בעיקר על זכרון טוב, מאחר ובמשך כל התקופה הזאת לא באמת שקלתי את עצמי. זה לא נובע מתסביכי משקל כלשהם. המשקל האחרון שקנינו לבית היה משקל של מותג Life שנרכש בסניף סופר פארם. לאחר מדידה אחת בערך, מספר שבועות לאחר הרכישה, המשקל הזה הפסיק לתפקד ופשוט לא טרחנו לרכוש אחד חדש.

Xiaomi Smart Scale 2 (צילום: גד גניר)


לפני כחודש נתקלתי במשקל החכם של שיאומיבמסגרת קופונים שהתפרסמו באחת מקבוצות הדילים שאני עוקב אחריהן. בהחלטה אימפולסיבית, החלטתי ללכת על זה. לא היתה כאן קנייה מושכלת: בניגוד לסמארטפונים, אני ממש לא מבין במשקלים ולא מבין מה משקלים חכמים יודעים לעשות. מה שהביא אותי לקנות את המשקל הזה זה שילוב של מחיר שנראה לי לא יקר במיוחד, העובדה שמדובר במשהו שצריך בבית, ושיש לו אפליקציה, ודברים שיש להם אפליקציה עושים לי את זה באופן שאין בו בהכרח היגיון צרכני.



בתוך שבועיים וחצי הגיע אלי המשקל. שנים של התנסות בחפיצים מודרניים השכיחו ממני את העובדה שיש כאלו שעוד עושים שימוש בסוללות AAA (במקרה הזה - לא פחות מ-4 סוללות) וכך נאלצתי להמתין עוד כמה שעות לפני שעליתי עליו לראשונה. לא חייבים את האפליקציה כדי להשקל על ה-Xiaomi Smart Scale 2. עם זאת, כישראלים מומלץ להשתמש בה, לפחות בהגדרה הראשונית, מאחר וברירת המחדל שלו היא להציג את המשקל ביחידת המידה Jin במקום בקילוגרמים. אל דאגה, לאחר החיבור לאפליקציה המשקל שיוצג על צג ה- Xiaomi Smart Scale 2 יהיה המשל שלכם בקילוגרמים. האפליקציה איתה עובד המשקל היא Mi Fit, אפליקציית המעקב אחר הפעילות והמדדים הגופניים שלכם המסתנכרנת עם הסמארטפונים של שיאומי, צמיד הניטור Mi Band 2וחפיצים אחרים של היצרנית הסינית, ויודעת להגיד לכם כמה צעדים צעדתם, כמה שעות ישנתם ומה היתה איכות השינה שלכם. בחיבור ל-Xiaomi Smart Scale 2 היא יודעת להגיד לכם גם מה המשקל שלכם אבל לא רק: היא גם תדע להגיד לכם מה ה-BMI שלכם, מה אחוז השומן בגוף, מה המשקל של השרירים שלכם, מהו אחוז המים במשקל הגוף שלכם, ואף תיתן לכם ציון כללי המשקלל את הנתונים שאספה. איך הוא יודע לתת את כל המידע הזה? שילוב של אלגוריתם המחשב נוסחה בהתאם למשקל שנמדד ולגובה עליו הצהרתם, יחד עם מדידת מוליכות של הגוף (או במילים אחרות, המשקל מעביר זרם מאוד חלש בגוף שלכם ומודד כמה זמן לוקח לו לעשות את הסיבוב בגוף שלכם), לפיה ניתן לחשב את כמות המים, משקל העצמות וכו'.

אמנם Overweight, אבל 25% מהמשתמשים באפליקציה כבדים ממני!


האפליקציה של Xiaomi Smart Scale 2: מספקת מידע מפורט על מדדים נוספים פרט למשקל

ניתן להוסיף משתמשים נוספים למדידה


לכל נתון שנמדד, יש גם יעד, והאפליקציה מסמנת מתי עמדתם ביעד ומתי לא. בנוסף, כל המידע הזה מתועד כדי שתוכלו לעקוב אחריו לאורך זמן. קטונתי מלדעת האם המדידות שמספק Xiaomi Smart Scale 2 מדויקות עד לרמת הנקודה העשרונית, אולם הנתונים נראים בהחלט הגיוניים. בכל אופן, דיוק עשרוני אינו המטרה כאן. עליתי על המשקל ונחרדתי: 97.6 ק"ג, לא 89. כאילו זה לא גרוע מספיק, Xiaomi Smart Scale 2 צירף למשקל הזה גם את הכיתוב המעליב "Overweight". לאחר שהתאוששתי מהעלבון התחלתי להבין מה המטרה כאן. בדומה לצמידי ניטור, גם mi Smart Scale שם לא רק כדי לתת לכם נתונים יבשים. המטרה כאן היא לדרבן את המשתמשים לסגל לעצמם אורח חיים בריא כדי שיאריכו ימים וירכשו מוצרים נוספים של שיאומי. האפליקציה מספקת לא רק מידע רחב ומלמדת מה המשמעות של כל נתון שהיא מודדת, היא מספקת אתגר תחרותית אישי. המעקב  המתמשך אחר כל מדד והרצון לראות יותר את הצבע הירוק באפליקציה מאשר את הצבע אדום יכולה להיות אפקטיבית לשינוי אורח החיים אצל אנשים מסוימים יותר מכל הרצאה או ביקור אצל רופא.

כבר לא 89 ק"ג (צילם: גד גניר)


המשקל של שיאומי יודע למדד את כל הדברים האלו לא רק עבורכם, כי אם גם לשאר בני המשפחה. ניתן להוסיף משתמשים, והמשקל ידע לזהות, לשייך ולתעד כל מדידה בנפרד עבור כל בן משפחה, בלי הצורך לספר לו מי עלה באותו רגע על המשקל. לא אתגרתי אותו באמצעות תאומים זהים, אבל מעניין לדעת אם הוא ידע לזהות ולהבדיל ביניהם. התיעוד לאפליציה מתבצע אך רק במידה והסמארפון במרחק קליטת בלוטות'מהמשקל, והאפליקציה הופעלה בו. אם תשקלו כשהטלפון כבוי, Xiaomi Smart Scale 2 יציג אמנם את משקלכם בק"ג, אבל כל שאר הקסמים לא יקרו מאחר ואין לו לאן לשדר את כל המידע הזה. מאחר והצימוד מתבצע דרך אפליקציית Mi Fit, אין צורך לשדך בין המשקל לכל טלפון חדש שתרכשו, רק להתקין את האפליקציה ולהתחבר אליה באמצעות שם המשתמש והסיסמה שלכם. מבחוץ אגב, כמו הרבה מיצירותיה האחרות של שיאומי, גם Smart Scale 2 נראה כאילו יצא מהסטודיו של ג'וני אייב, המעצב הראשי של אפל: לבן, דקיק, אגנטי ומעוגל בפינות. בניגוד למשקל של Life, המשקל הזה בנוי כהלכה והצג הדיגיטלי מציג את המשקל בצורה ברורה.

דורש ארבע סוללות, אז הערכו מראש (צילום: גד גניר)

נראה כאילו יצא מהסטודיו של ג'וני אייב (צילום: גד גניר)


מחירו של Xiaomi Smart Scale 2 בחו"ל עומד על 156 ש"ח, אם כי לעיתים קרובות ניתן למצוא קופונים המוזילים את מחירו בעוד כמה שקלים. הוא יקר אמנם יותר ממשקלים סטנדרטיים, אבל מספק הרבה יותר מידע, ועושה זאת באופן שמעודד אתכם לא רק לרדת במשקל, כי אם גם להבין קצת יותר טוב מה מצבכם.

על כזה אני רוצה להניח את הידיים: Xiaomi Mi A1

$
0
0
לפני שנתיים וחצי הגיע אליי לבדיקה מכשיר קטן וצנוע בשם Karbonn Sparkle V. המפרט הטכני שלו היה רחוק מלהרשים, העיצוב שלו היה בנאלי ומשעמם, והסוללה שלו לא הספיקה בשימוש סביר עד סוף היום. אין ספק שהוא לא היה מכשיר אטרקטיבי במיוחד, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר היה באחד המסקרנים שיצא לי לבדוק: הסמארטפון של Karbonn, יצרנית הסמארטפונים ההודית, היה אחד משלושת המכשירים הראשונים בתכנית Android One. באותה תקופה המכשירים האלו היו מיועדים בעיקר לשווקים מתפתחים, אבל ההכרזה של שיאומיבשבוע שעבר על מכשיר Android One משלה, ה-Xiaomi Mi A1 עשויה סוף סוף להביא את המכשירים בתכנית הזאת למקומות נוספים בעולם (כולל לישראל). מה כל כך מרגש ב"ברזל"סיני, שנכנס לתכנית שגוגל ייעדה בעיקר למדינות כמו הודו, בנגלדש, ומיינמאר?


Xiaomi Mi A1 (צילום: יח"צ)



תכנית Android One הוצגה לראשונה ביוני 2014. במסגרת התכנית הציגה גוגל תקן מסודר ואחיד למכשירים שיריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה נקייה ללא שום שינוי. ב-Android One גוגל לוקחת למעשה אחריות מלאה על עיצוב המכשירים, תכנונם, שיווקם, התמיכה הטכנית בהם וגולת הכותרת: עדכוני מערכת ההפעלה ועדכוני האבטחה. נשמע לכם מוכר? התכנית הזאת דומה מאוד למכשירי הנקסוס זצ"ל: גם הם יוצרו בזמנו ע"י יצרניות סמארטפונים בהתאם לדרישות של גוגל, שווקו על ידה ועודכנו ישירות דרכה. לפרק זמן מסוים שיווקה גוגל גם גרסאות Play של מכשירי דגל של היצרניות השונות, ביניהם Galaxy S4של סמסונג, HTC One מהדור הראשון, ו-Sony xperia Z Ultra, כולם הריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד ללא שינויים או התאמות מיוחדות. במה שונה Android One? בעיקר בפלח השוק אליו היא מכוונת ובמחיר. מכשירי Android One עד כה היו מכשירים עם מפרט חלש יחסית שיועדו לשווקים מתפתחים ולפיכך התאפיינו גם במחיר זול יחסית. בין השנים 2014 ל-2015 מכשירי Android One נמכרו בעיקר במדינות שציינתי קודם, כמו גם בניגריה, אינדונזיה, פקיסטן, איחוד האמירויות, קמרון, סרילנקה ומדינות נוספות ששוק הסלולר שלהן רחוק מלעניין את אתרי הטכנולוגיה הגדולים בעולם. התפנית החלה בשנה שעברה כאשר מכשירי Android One  צצו בשווקים של מדינות מפותחות כמו יפן והולנד, אם כי עדיין, מדובר היה במכשירים זולים עם מפרט נחות יחסית.


בשבוע שעבר הכריזו שיאומי וגוגל על מכשיר Android One ראשון של היצרנית הסינית הפופולרית. יש בהכרזה הזאת לא מעט סימני שאלה הן מבחינה מסחרית, והן מבחינת הקונספט של התכנית עצמה מבחינתה של גוגל. עד כה, במסגרת Android One, עבדה גוגל עם יצרניות קטנות יחסית שייצרו מכשירים עבור השוק המקומי שלהן. שיתוף הפעולה עם שיאומי נועד לייצר מכשירי Android One עבור השוק ההודי בעיקר, אבל בשיאומי טוענים שהמכשירים האלו צפויים להיות משווקים ב-36 מדינות נוספות וישראל ביניהן. מעניין להבין מה עומד מאחורי שיתוף הפעולה הזה: שיאומי נחשבת לשחקן חזק בשוק ההודי ומוכרת שם מכשירים כבר למעלה משנתיים בלי העזרה של גוגל. מה מביא אותה להתחיל לשווק שם מכשיר באופן הזה? לא ברור. מעבר לכך, ה-Mi A1 הוא מכשיר לא שגרתי במונחי Android One: אמנם זה לא מכשיר ברמת מכשירי דגל, אולם אי אפשר להגדירו גם כמכשיר חלש. הוא מבוסס במידה רבה על מכשיר אחר של שיאומי שהוצג לפני חודשים בודדים, ה-Mi 5X ומציע מפרט דומה זהה הכולל את ערכת השבבים הנהדרת Snapdragon 625 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח נאה של 4 גיגה, ואחסון בנפח 64 גיגה הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. מעבר לכך הוא מגיע עם גוף מתכת מלא, מסך ברזולוציית FHD, קורא טביעות אצבעות ומצלמה עם שתי עדשות, רחבה וצרה. רשמית הוא כרגע אמור להגיע קודם אל השוק ההודי ובהמשך למדינות אחרות. חסרי סבלנות? ניתן להזמין אותו כבר כיום מאתרי מכירות סיניים. המחיר אגב אטרקטיבי מאוד ועומד על כ-243 דולר. השילוב הזה בין יצרנית גדולה ומוכרת, מפרט של מכשיר עבור שוק ה-Upper-Mid (במילים אחרות- המכשירים היותר יוקרתיים בשוק הביניים), ממשק אנדרואיד נקי שמגיע עם התחייבות לעדכונים למשך כשנתיים ומחיר זול הוא משהו שקשה להשאר אדישים אליו ועבור משתמשי אנדרואיד עבור רבים (ביניהם כותב שורות אלו) השילוב הזה נשמע כמו פוטנציאל לאחד המכשירים המצליחים והמוצלחים ביותר במהלך השנה הקרובה.


Xiaomi Mi A1 (צילום: יח"צ)



עם זאת, זה לא הולך להיות קל ל-Mi A1: בחודשים הקרובים צפויה שיאומי להציג גם את הדור החמישי של מכשירי סדרת Redmi, סדרת מכשירי הביניים שלה שעשתה חיל במכירות בשנים האחרונות בסין, בהודו וגם בישראל. המכשירים האלו נמכרו במחירים זולים ממחיר הפתיחה של Mi A1, וקהל היעד של הסדרה הזאת לא בהכרח מתעניין ביתרונות של אנדרואיד המגיעה בגרסתה הנקייה משינויים. מעבר לכך, אם להתבסס על טוויט מאתמול של המדליף הידוע Evan Blass, מסתבר שגם לנובו צפויה להכריז בקרוב על מכשיר Android One משלה, שלפי התמונה שהודלפה מתבסס על ה-Moto X מהדור הרביעי.


ייתכן שלאחר שנה בלבד של מכירת מכשירי פיקסל מתקדמים אך יקרים מאוד, החליטה גוגל לחזור למקורות ולהציע אלטרנטיבה זולה למי שמעוניין בעדכוני תוכנה לאורך זמן. לפיכך, ה-Mi A1 יכול להחשב במידה מסוימת לממשיך דרכם של ה-Nexus 4, ה-Nexus 5 וה-Nexus 5X, מכשירים שנמכרו במחירים עממיים יחסית, אך איפשרו לרוכשיהם להנות מתוכנה עדכנית וממשק אנדרואיד "טהור".

מעבר לכך, תכנית Android One יכולה לתת פתרון מסוים לסוגיית הפרגמנטציה שמהווה את אחת הבעיות העיקריות והכאובות במערכת ההפעלה אנדרואיד. המצב הנוכחי שבו כל יצרנית אנדרואיד מבצעת את השינויים שלה במערכת ההפעלה, ולא מתחייבת לעדכוני תוכנה זריזים (אם בכלל) ולטווח ארוך, משאיר את הצרכנים עם מכשירים פחות מאובטחים ופחות אטרקטיביים לאחר תקופה קצרה. אם נראה עוד יצרניות מצטרפות לתכנית Android One, ואם נראה מגוון רחב יותר של מכשירים במסגרתה, ניתן יהיה לקבוע בוודאות שמדובר בצעד המשמעותי ביותר שביצעה גוגל בשנים האחרונות כדי לטפל בסוגיה הזאת.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J5 Pro

$
0
0
בין 2016 ל-2017 מכשירי סדרה J, סדרת הסמארטפונים של סמסונג לשוק הביניים ולשוק הנמוך עברה שינוי שמי קל: בחלק מהשווקים, במקום להוסיף את השנה לדגם המכשיר, נוספה לו המילה "Pro". מה הופך את J5 Pro של 2017 ליותר Pro מה-J5 של שנת 2016? לא ברור. כנראה שהתחרות הלא פשוטה עם מכשירי הביניים הזולים יותר של יצרניות סיניות כמו Xiaomi, Huaweiו-Meizuמחייבת את סמסונג לשכנע את הצרכנים שבכל זאת יש למכשירים החדשים שלה בשוק הזה ערך מוסף כלשהו. האם הפיכת ה-J5 ל"מקצוען"מביאה איתה את הערך המוסף הזה?

Samsung Galaxy J5 Pro  (צילום: גד גניר)


הערך המוסף הזה לא מגיע מכיוון המפרט: ערכת השבבים שודרגה אמנם מ-Snapdragon 410 החלש (4 ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ) של קוואלקום, ל-Exynos 7870 של סמסונג עצמה (8 ליבות במהירות 1.6 גיגהרץ), אולם זכרון ה-RAM נשאר בנפח שהיה לגיטימי בקטגוריה הזאת אולי לפני שנתיים: 2 גיגה בלבד. השילוב של זכרון RAM בנפח צנוע, ומעבד לא מאוד חזק, תורמים לסגירה די אגרסיבית של אפליקציות שרצות ברקע, זמן המתנה לפתיחה שלהן מחדש, וכפועל יוצא מכך, חויית שימוש איטית משהו. המכשיר לא נתקע, לא קורס, ושמיש לחלוטין, אולם  ביחס למפרט ולחויית השימוש במכשירים סיניים במחירים דומים, אין ספק שהמכשיר הזה נמצא בנחיתות. גם נפח האחסון, 16 גיגה צפוף מדי. אמנם ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון לנפח של עד כ-256 גיגה נוספים, אולם השטח הנוסף הזה לא יכול לשמש אפליקציות כמו וואטסאפ, וכאן הבעיה האישית שלי עם Smasung J5 Pro: כמו בכל פעם שאני בודק מכשיר, גם הפעם העברתי אליו את ספריית הוואטסאפ שלי, ספריה המכילה תמונות, סרטונים ושיחות מאז הפעם האחרונה שההעברה הזאת נכשלה, אי שם בשנת 2014. מיד עם סיום התקנת כל האפליקציות והעברת הספריה, בטרם הספקתי לבצע איזושהי פעולה במכשיר, כבר קפצה לי הודעה ששטח האחסון במכשיר עומד להגמר. אני משתמש סביר לדעתי בוואטסאפ, וזו לא אשמתי שהגננת של הבת שלי טורחת בכל פעילות בגן לשלוח 30 תמונות כמספר הילדים, רק כדי לא לקפח אף אחד. אני יכול לשבת ולמחוק כל תמונה שאינה מעניינת אותי, אבל אף אחד לא משלם לי משכורת על הפעילות הסיזיפית הזאת, ולכן אני מבקש על במה זאת מכל יצרניות הסלולר: הפסיקו לייצר מכשירים עם נפח אחסון של 16 גיגה. זה לא עובד.



הממשק של Galaxy J5 Pro זהה במבט ראשון לזה של Galaxy S8, וזה שדרוג מבורך, אם כי עדיין, מדובר במכשיר חלש יחסית ולכן למשל את האנימציות המרהיבות של קבלת הודעה חדשה, אינכם מקבלים כאן. בכל זאת, מכשיר חלש. בנוסף, סמסונג לא שילבה ב-J5 Pro את Bixbi, הסייען האישי שלה. בשלב זה, כשאינו תומך בעברית לא מדובר בהפסד גדול, להיפך, אני בספק אם יש מישהו בישראל שעושה בו שימוש, שרכש את ה-S8 דווקא בגללו, או יצטער על העדרו ב-J5 Pro. מה שכן תמצאו כאן זה רדיו FM, משהו שיצרניות רבות (כולל סמסונג) נוטות להשמיט ממכשירים בשנים האחרונות, לא ברור למה.

Samsung Galaxy J5 Pro - מסך Super AMOLED עם צבעים נאים, אבל לא חד מספיק (צילום: גד גניר)

Samsung Galaxy J5 Pro  (צילום: גד גניר)

Samsung Galaxy J5 Pro - בסמסונג עברו לעיצוב מתכת מלא (צילום: גד גניר)


השנה היא 2017, אף יצרנית סינית שמכבדת את עצמה לא משתמשת במסכים עם רזולוציה של פחות מ-1080p, גם לא ברמת המחיר הזאת, אבל סמסונג צריכה ליצור איזשהו בידול בין מכשירי סדרה J הזולה לבין שאר הסדרות שלה, והמסך הוא אחד הקרבנות העיקריים לצורך הזה. המסך, בגודל 5.2 אינטש מגיע ברזולוציית 720p, רזולוציה שמכשיר מקטגוריית המשתלמים בסוף שנת 2014 כמו ה-Zenfone 5התהדר בה. ביום יום זה לא מאוד מפריע, אבל כן, במבט ממושך מבחינים בפיקסלים ומבחינים בתמונה לא חדה מספיק. זה לא סוף העולם, זה סתם מרגיש שחסכו עלינו. פאנל ה-Super AMOLED מציל את המצב ומספק צבעים חיים ועשירים מאוד, משהו שדווקא רואים מעט ממנו בקטגוריית המחיר הזאת.

סדרה J החדשה מציגה גוף מתכת מלא. המכשיר ללא ספק נראה טוב יותר מ-J5 של שנה שעברה, אם כי בשביל הגוף המתכתי הזה סמסונג עברה לשימוש בסוללה מובנית שאינה ניתנת להסרה. המכשיר עצמו לא גדול, עם פינות מעוגלות ונעים מאוד לאחיזה ולשימוש. קורא טביעות האצבעות ממוקם בחזית ולמרבה ההפתעה, ובשונה ממכשירי סדרות J ואפילו A של סמסונג שבדקתי בשנה שעברה, כאן מדובר בקורא לא רע בכלל, מהיר ומדויק. עם זאת, עדיין מדובר במכשיר מסדרה J ולכן סמסונג החליטה שאתם יכולים ללמד אותו לזהות רק 3 אצבעות ולא 5 בניגוד לכל מכשיר אחר בשוק. החסכון נמשך גם למחוזות הזויים יותר כמו ביטול הרטט במקלדת המובנית של סמסונג, לחצני מגע שאינם מוארים בתחתית המסך וגם פידבק ברטט הם אינם משיבים. לואו קוסט.

Samsung Galaxy J5 Pro - מבט מקרוב על המצלמה - מפתיעה לטובה בביצועיה ביחס לקטגוריה  (צילום: גד גניר)

Samsung Galaxy J5 Pro - סוף סוף קורא טביעות אצבעות ראוי ושמיש בסדרה J של סמסונג  (צילום: גד גניר)


המצלמה היא אחת ההפתעות הנעימות של המכשיר הזה. הנמיכו ציפיות, Galaxy J5 Pro לא מצלם כמו מכשיר דגל, אבל הוא מצויד באחת המצלמות הטובות ביותר שראיתי בטווח המחיר הזה. היא אמנם לא מהירה במיוחד במיקוד, אבל עושה עבודה נהדרת בתאורת אור יום, ועבודה לא רעה בכלל בצילום בתוך הבית, או בחושך בחוץ. המצלמה הראשית, מצלמת 13 מגה פיקסל, מגיעה עם צמצם רחב באופן חריג לקטגוריה, f/1.7, מה שמספק עומק שדה רחב וביצועים טובים יותר בתנאי תאורה פחות אידיאליים. מצלמת הסלפי גם היא ברזולוציית 13 מגה פיקסל וגם היא - לא רעה בכלל, ומצויינת ביחס למה שקיים בקטגוריה.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)



הפתעה משמחת אפילו יותר הגיעה מכיוון הסוללה: הקיבול שלה אמנם סטנדרטי לחלוטין: 3000mAh אבל ככל הנראה המפרט החלש וניצול חכם של אנרגיה מצד המעבד מביאים את המכשיר הזה לסוף היום עם משהו כמו 20-25% סוללה בשימוש סטנדרטי, לא רע בכלל. מצד שני, סדרה J נפרדת כאמור מהאפשרות להחליף את הסוללה כפי שהיה בדגם של שנה שעברה, אין כאן טעינה מהירה, ושקע הטעינה נשאר MicroUSB למרות שכל התעשייה כבר עברה ל-Type C. הרמקול עצמו חזק למדי, לא מרשים באופן יוצא מהכלל מבחינת איכות אבל גם לא רע באופן מיוחד. טובי המעצבים של סמסונג חשבו והצליחו למקם את המיקרופון לשיחות ספיקר במיקום היחיד שנחסם ע"י תושבת הרכב שלי, מה שמנע מהצד השני בשיחות לשמוע אותי בשיחות הראשונות. מרגע שעליתי על הבעיה והגבהתי קצת את המכשיר, השיחות במכשיר התנהלו בצורה תקינה.

Samsung Galaxy J5 Pro  (צילום: גד גניר)


מחירו הרשמי של Galaxy J5 Pro הוא 1199 ש"ח, אך מחירו בחנויות נמוך מזה. בחיפוש לא ממושך במיוחד מצאתי אותו ב-1090 ש"ח, מחיר שנשמע תחרותי וסביר לחלוטין בעיקר כשמתעלמים מיבוא פרללי שלו ובעיקר של המתחרים. בסופו של דבר, המכשיר הזה הוא אוסף של פשרות. חלקן מתקבל על הדעת ונסבל (כמו רזולוציית המסך, המהירות הכללית והשימוש בחיבור טעינה Micro USB), וחלקן פחות נסבל ופחות מתקבל על הדעת (נפח האחסון, ההתעקשות על זיהוי שלוש אצבעות בלבד בסורק, מקשי מגע שאינם מוארים וכו'). ועדיין, אוסף הפשרות האלו עובד: לכל הפשרות הקטנות והמעיקות מתרגלים מהר מאוד, אם בכלל שמים לב אליהן, ואז נשארים עם מכשיר זול יחסית (במונחי סמסונג), עם מצלמה מעולה (במונחי הקטגוריה) וסוללה מצויינת בכל קנה מידה.

כאלו כדאי לכם: דילים וקופונים מאתר TomTop

$
0
0
במסגרת שיתוף פעולה עם TomTop, אציג לכם בפוסט הזה קופונים ומבצעים על מוצרים הנמכרים באתר. זהו פוסט מתעדכן, וכדאי לחזור אליו מפעם לפעם לראות מה חדש.


גימבלים:

FeiyuTech SPG

(מקור תמונה: TomTop)


מחיר רגיל: 238.99$
מחיר לאחר ההנחה: 123.99$


קוד קופון: SPG123
לקנייה

FeiyuTech SPG C

(מקור תמונה: TomTop)


מחיר רגיל: 148.99$
מחיר לאחר ההנחה: 118.99$

קוד קופון: SPG118
לקנייה


Feiyu G5

(מקור תמונה: TomTop)


מחיר רגיל: 252.99$
מחיר לאחר ההנחה: 162.99$

קוד קופון: FYG590
לקנייה

Zhiyun Smooth-Q

(מקור תמונה: TomTop)


מחיר רגיל: 138.99$
מחיר לאחר ההנחה: 123.99$

קוד קופון: ZYSMQ15
לקנייה


כרטיס זכרון:
SanDisk Ultra 64GB microSDXC UHS-I TF Flash Memory Card 100MB/s Class 10 High Speed

(מקור תמונה: TomTop)



מחיר מבצע: 18.59$
לקנייה




רחפן סלפי: DHD D5

(מקור תמונה: TomTop)


מחיר מבצע: 19.99$


גילוי נאות:
שיתוף הפעולה ביני לבין TomTop הוא שיתוף פעולה במודל תכנית שותפים: קנייה שהתבצעה ע"י גולש שהגיע ל-TomTopמהבלוג שלי, מתגמלת אותי בעמלה סמלית (שאינה מתווספת למחיר הסופי שאתם משלמים, המחירים שתשלמו בין אם בקנייה דרך הקישורים כאן ובין אם תגיעו עצמאית לאתר ותזינו את קוד הקופון - זהים). המוצרים בדף הזה אינם בהכרח מוצרים שבדקתי. אינני חלק מתהליך הקנייה. החיוב על המוצר, המשלוח שלו והתקינות שלו הם באחריותו הבלעדית של אתר TomTop. המחירים המוצגים כאן הם המחירים כפי שהם מופיעים באתר TomTopואינם כוללים מע"מ, מס קנייה או עלויות נוספות אחרות הנגבות ע"י חברת השילוח או ע"י הרשויות. זהו פוסט מתעדכן, אך מחיר המוצר הסופי נקבע ע"י אתר גירבסט, ולכן חשוב לשים לב למחיר באתר טרם הקנייה, ולוודא שהקופון אכן רלוונטי ותקף לפני ביצוע ההזמנה בפועל.

כזה ניסיתי: Partner TV

$
0
0
אין ספק ששוק הטלויזיה בישראל נמצא בעיצומה של מהפכה צרכנית, דומה לזאת שעבר שוק הסלולר בשנת 2012. הפעם, בניגוד למהפכה ההיא, דווקא חברות הסלולר הן אלו ששוברות רמת המחיר שהיתה נהוגה עד כה, ומערערות את המשך שליטתן של HOT ו-yes. סלקום TVהיתה בודדה פחות או יותר במערכה הזאת החל משנת 2015, אך בחודשים האחרונים הצטרפה אליה Smart של Triple C, ולפני קצת יותר מחודש הגיע תורה של Partner TV. האלטרנטיבה של פרטנר מגיעה במחיר אטרקטיבי במיוחד: 69 ש"ח לחודש. מה מקבלים במחיר הזה, מה חסר, וממה יש למתחרים לחשוש?
הממיר של Partner TV (צילום: גד גניר)

את הממיר של פרטנר טי וי קיבלתי אליי בשבוע בו החלו ההתקנות ללקוחות שנרשמו מראש. ההתקנה עצמה פשוטה למדי, אך נעשית עדיין בידי מתקין מטעם פרטנר. כל שנדרש הוא נקודת חיבור רשת (בפרטנר מתעקשים, ובצדק, על חיבור קווי למרות שיש לממיר גם חיבור אלחוטי), חשמל וטלויזיה עם כניסת HDMI. הטלויזיה של פרטנר מבוססת על רשת האינטרנט באופן מלא: כל התכנים, כולל ערוצי הברודקאסט הרגילים, מגיעים אליכם דרך הרשת. בניגוד לממיר הרגיל של סלקום TV, אשר משלב בין VOD אינטרנטי לעידן פלוס, (ובדומה לאפליקציית סלקום TV ב-Apple TVוב-Android TV), אין צורך בקומבינות של אנטנה פנימית או חיצונית, והשאלה אם תוכלו לצפות בשידור החוזר של בוקר בריא עם ליאון ופאולה ב-00:15 תלויה בחסדי שמים ואינטרנט. ההסתמכות הבלעדית הזאת על רשת האינטרנט טומנת בחובה סיכון מסוים: אין אינטרנט, אין טלויזיה. הייתם רוצים להאמין שבשנת 2017 שירותי האינטרנט בישראל יהיו אמינים יותר, אולם תקלות קורות. לי אישית לא היו בעיות בקליטת שידורים על תשתית בזק וחיבור במהירות 40MB, אם כי נתקלתי במשתמשים שהתלוננו על בעיות בשידורים, רובן ככל הנראה נובעות מחיבור לא יציב מספיק לרשת האינטרנט. ההסתמכות על השידור באינטרנט משמעותה גם עיכוב משמעותי בשידור. בהשוואה שערכתי בין ממיר של yes, ממיר עידן פלוס ופרטנר TV, עולה כי בעידן פלוס יש עיכוב של כ-3 שניות לעומת השידור ב-yes, אך העיכוב בפרטנר לעומת עידן פלוס עומד על, תחזיקו חזק, 27 שניות (!). אם אתם חיים בלב יער מבודד, העיכוב הזה יפריע לכם רק אם תכנסו לטוויטר או לפייסבוק תוך כדי שידור. אם אתם גרים בבית משותף, תתכוננו לצפייה מאוד מבאסת במשחקי כדורגל בשידור חי בערוצי הברודקאסט.


לוח השידורים

תפריט Catch UP

תפריט ה-VOD

התפריט הראשי



הממיר עצמו מבוסס על Android TV והוא ממיר ייחודי של פרטנר,שאינו מבוסס על סטרימרמהמדף. הממיר הזה הוא גם הדרך היחידה לפי שעה שבה תוכלו לצפות בטלויזיה בשירות Partner TV, מאחר שהאפליקציה עצמה לא נתמכת בממירי Android TV אחרים כדוגמת Mi Box, ואין גרסה שלה שמותאמת ל-Apple TV. חויית השימוש בממיר הזה אופיינה ע"י פרטנר עצמה, ולכן, למרות שמדובר בממיר Android TV, חויית השימוש בו שונה מהאנדרואיד טי וי שתפגשו בסטרימר כדוגמת Mi Box. באופן כללי, יש כאן ניסיון (די מוצלח יש להודות) של פרטנר ליצור כאן חויה של ממיר של פרטנר יותר מאשר של סטרימר המריץ אפליקציה של החברה, ולכן בניגוד נניח לסלקום TV על Apple TV או על Android TV, עם הדלקת הממיר אתם כבר נוחתים בערוץ האחרון בו הייתם, מבלי לעבור קודם בתפריט האפליקציות, המתנה לטעינה ובחירה בערוץ. ולמרות זאת, הממיר של פרטנר הוא Android TV למהדרין, המאפשר התקנה של אפליקציות מותאמות מה-Play Store: משחקים, אפליקציות ערוצי וידאו שונות, משחקים ואפילו KODI. אם תכננתם לאפסן את ה-XBOX שלכם לטובת הממיר של פרטנר טי וי, אולי כדאי שתחכו עם זה: ניסיון להריץ משחקים כמו "Asphalt 8 Airborne"ו-"Real Racing 3"היה חויה מתסכלת במיוחד עם תנועה מקרטעת ותגובה איטית. הממיר הזה לא באמת בנוי למשחקים, לפחות לא למשחקים כבדים. אם אתם בכל זאת מתעקשים להשתמש בו כקונסולה, תשמחו לשמוע שהוא תומך בגיימפאד אלחוטי, כמו גם באזניות אלחוטיות, מקלדת וכל אביזר אחר בתנאי שמדובר במכשיר בלוטות'. הממיר תומך בהצגת תכנים ב-4K, מה שאומר שאם יש לכם כאלו, תוכלו לצפות בהם דרך הממיר. כמו כן, אם תשדרגו את חבילת הנטפליקס (בתוספת תשלום) תוכלו לקבל דרכה תוכן ברזולוציית 4K. הערוצים הליניארים למקרה שתהיתם, עדיין לא משדרים ברזולוציה שכזאת ולא ברור מתי כן ישדרו.


השלט של Partner TV (צילום: גד גניר)



הממשק של פרטנר TV נוח לשימוש, זורם ומהיר רוב הזמן ולא מסובך מדי להבנה. בעוד סלקום הלכה על תפיסה הרפתקנית למדי ומודרנית בממשק שלה, פרטנר נצמדה לתפיסה מסורתית יותר: השלט נראה די קונבנציונלי וכולל אפילו מקשי ספרות לגישה מהירה לאפיק הרצוי. בכלל, הניווט והשימוש בערוצים הליניאריים הוא העיקר באפליקציה הזאת מתוך מחשבה שהקהל הישראלי צופה יותר בחדשות, הישרדות, גב האומה ותכניות אחרות, ופחות בתכני ה-VOD. בהתאם לתפיסה הזאת, על השלט תוכלו למצוא כפתורי הקלטה והקפאת השידור החי בדיוק כפי שזה בממירי Yes Max. אם הצורך לחשוב מראש על הקלטה גדול עליכם, אין בעיה, פרטנר כוללת גם הקלטה אוטומטית על ענן של כל התכנים בערוצים הליניארים עד שבועיים אחורה (בחלק מהערוצים ההקלטה היא "רק"שבוע אחורה), פיצ'ר שדומה לו קיים כבר תקופה ארוכה בממירי הקוואטרו של yes, ויכול היה להחשב כיתרון ענק על פני יכולות ההקלטה של סלקום TV, אלמלא סלקום שילבה בממירים שלה פיצ'ר זהה בדיוק בשבוע ההשקה של פרטנר TV. רשימת הערוצים הליניארים של פרטנר TV כוללת קצת יותר מ-30 ערוצים "אמיתיים". בנוסף, יש כאן חבילת ספורט עם ערוצי 5LIVE, 5Plus, 5Gold, 5Sport, ו-5Sport HD, אבל לא כוללת את ערוץ Sport One. כמו בסלקום TV, חבילת הספורט בחצי השנה הראשונה בחינם ואז נדרשת תוספת תשלום. ישנם לא פחות מ-7 ערוצי ילדים: ערוץ הילדים, לוגי, ג'וניור, GINX, ערוץ הכוכבים, בייבי (באנגלית עברית ורוסית), ו-Zoom. מבחר רחב של ערוצי ילדים ליניאריים חוסך את הצורך להחליט עם הילדים במה לצפות מספריית ה-VOD, במידה והילדים שלכם לא החלטיים במיוחד. פשוט צופים במה שמשודר כרגע.


כיאה לשירות טלויזיה  בשנת 2017, פרטנר TV כוללת גם אפליקציה לסמארטפונים וטאבלטים. האפליקציה מאפשרת גישה לכלל הערוצים הליניארים, ל-VOD, להקלטות השמורות ולשירות Catch UP. החיפוש עוד צריך להשתפר: חיפשתי לדוגמה את הסדרה "Lost", ולא מצאתי כלום. לעומת זאת, חיפוש המלה "אבודים"מצא את האבדה, יחד עם התכנית של צופית גרנט.


החיפוש דרך האפליקציה עובד רק על תכנים בערוצים הליניארים וב-VOD. ה-VOD לבדו עדיין די דל בתכנים ואינו בר השוואה לזה של yes, HOT או אפילו זה של סלקום TV. עם זאת, הוא במגמת שיפור ונוספו לו תכנים בתקופה שבה בדקתי את השירות. בפרטנר אגב מתחייבים להכפיל את כמות התכנים בVOD עד סוף השנה, אך גם ככה לא בטוח שזה יהיה מספיק. כרגע תוכלו למצוא שם סדרות ישראליות כמו "להיות איתה", "נופלות על הרגליים", "חשודה", "חטופים", "פלפלים צהובים", "החברים של נאור", "שנות השמונים"ואחרות. באגף הסדרות הבינלאומיות תמצאו את "האנטומיה של גריי", "מר רובוט", "קומיוניטי", "נשק קטלני", "פשע אמריקאי"ואחרות. קטלוג הסרטים הוא אחד המקומות בהם החולשה של פרטנר ניכרת במיוחד: "דרדסים", "ספיידרמן המופלא"ו"זעם"הם הסרטים החדשים ביותר בקטלוג ה-VOD, כשסרטים ישנים יותר כמו "אחרון גיבורי הפעולה", "גודזילה" (מ-1998, לא הגרסה החדשה יותר), "בחורים רעים", "זהות"ואחרים מעבים את הקטלוג אבל לא באמת מרשימים או מלהיבים במיוחד, לפחות לא אותי. גם הילדות שלי לא התלהבו במיוחד מאגף הילדים בספריית ה-VOD, שכולל סרטים מדובבים בודדים, וגם הם ישנים למדי. רוצים את"Frozen", "היפה והחיה", "הדרדסים 2"או "לשיר"? תצטרכו לשכור אותם ולשלם עליהם בנפרד כאילו מדובר ברינגטונים ואנחנו בשנת 2005.


חולשת ה-VOD של פרטנר TV לא צריכה באמת להטריד אתכם, לפחות לא בחצי הראשונה שבה פרטנר כוללת במחיר המנוי גם מנוי לנטפליקס (חבילת ה-HD). ספריית הסרטים והסדרות הנוכחית של נטפליקס גדולה יותר מזו של yes, HOT וסלקום TV כך שמבחינה כמותית, פרטנר מספקת במחיר של 69 ש"ח גישה ליותר תכנים מכל ספק תוכן אחר. מצד שני, מדובר רק בתכנים של נטפליקס: נכון, יש כאן את "נרקוס", "סמוך על סול", "כתום זה השחור החדש", ואפילו כל סדרה שהופקה אי פעם בעולם סטאר טרק. נטפליקס של סוף ספטמבר 2017 שונה בתכלית מנטפליקס של ינואר 2016. בחברה עשו עבודת הכנה מקיפה כדי להתאים את התכנים שלהם לשוק הישראלי. מצד שני, התקופה בה בדקתי את פרטנר TV היתה התקופה בה שודרה העונה הלפני אחרונה של משחקי הכס. מנויי פרטנר TV לא זכו לראות יותר מדי דרקונים, כמו גם תכנים אחרים של HBO, רשת המפיקה לא מעט סדרות שזוכות לפופולריות רבה בישראל ודווקא כן נמצאות בקטלוג ה-VOD של yes, HOT וסלקום TV.

אם שוק הטלויזיה אכן הולך לאותו מקום אליו הלך שוק הסלולר, פרטנר TV תקום ותיפול על התוכן והתמחור של השירות שלה. במצב שבו אין התחייבות לספקית טלויזיה רב ערוצית והמעבר בין הספקיות קל יחסית,  הקרב על כל לקוח הולך להיות לא קל ורק מי שתספק ערך טוב ואמיתי לסכום הלא גבוה שהמשתמשים מוכנים יהיו לשלם, תוכל להצליח בשוק הזה. מבצע ההצטרפות לפרטנר שכולל בתוכו את גם את הגישה לנטפליקס הוא אטרקטיבי מאוד, גם ביחס למה שיש לסלקום TV להציע אבל עדיין מדובר רק במבצע הצטרפות. כשהוא יסתיים, אם תרצו להמשיך עם נטפליקס, המחיר הכולל יזנק ל-109 ש"ח (יחד עם חבילת ה-HD). במצב כזה, היתרון במחיר של פרטנר טי וי נמחק ואז נותר לשאול לא רק מי נותן לכם יותר תוכן, אלא מי נותן לכם את התוכן הספציפי שאתם רוצים לראות. האם זו פרטנר, סלקום TV, yes, HOT או אולי בכלל Smart? זו כבר שאלה שתאלצו לענות עליה בעצמכם.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 8

$
0
0
בהכרזה על ה-Note 8לפני חודש, הקדישו בסמסונגחלק משמעותי באירוע למשתמשים הקבועים של מכשירי הסדרה, ולנאמנות שלהם למותג. 6 שנים לאחר השקת הראשון בסדרה, פאבלטים פופולריים מאי פעם, אך למעט ניסיונות בודדים של יצרניות אחרות, אף יצרנית אחרת לא ערערה באמת את מעמדה של סמסונג והציעה אלטרנטיבה אמיתית לנוסחה שהיצרנית הקוריאנית המציאה ב-2011: מכשיר עם מפרט חזק מאוד, מסך ענק ועט. כפי שמשתמע מהסקרים שהציגה סמסונג, נראה שאפילו הפיאסקו ההתלקחויות של ה-Note 7 בשנה שעברה לא פגע בנאמנותם של משתמשים קבועים במכשירי הסדרה. למעשה, קרה ההיפך: נראה שלקוחות הסכימו פשוט להתאזר בסבלנות, לתת לסמסנג להפיק את הלקחים ולחכות לדגם הבא מבלי להתפתות לעבור לפאבלטים של המתחרות. כל זה כמובן לפי הסקרים שערכה סמסונג. איך זה בפועל? משיחות עם משתמשי Note בסביבתי, אכן יש להם המון נוסטלגיה וחיבה לסדרה, אבל יש להם גם לא מעט תלונות על שינויים שסמסונג עשתה במכשירי Note במהלך השנים. האם ה-Note 8 הוא ממשיך ראוי לשושלת, והאם היה שווה לחכות?

Samsung Galaxy Note 8, צר יחסית וארוך להחריד (צילום: גד גניר)


סמסונג משיקה מדי שנה שתי סדרות של מכשירי דגל בהפרש של כחצי שנה ביניהן: באיזור חודש פברואר-מרץ מכשירים מסדרת S ובאיזור אוגוסט-ספטמבר מכשיר חדש מסדרת Note. מאחר שהמכשיר הראשון בסדרת Note הושק במקביל ל-Galaxy S2, בחרה סמסונג בשנה שעברה לדלג על Galaxy Note 6 ולעשות סדר בשמות המכשירים, כך ש-Galaxy Note 7 (ולא Galaxy Note 6) יוכרז לאחר Galaxy S7. הדמיון בין המכשירים לא מסתכם בשמות שלהם כי אם גם במפרט הטכני. Galaxy Note 8 מגיע עם מפרט זהה כמעט לחלוטין לזה של Galaxy S8: המעבד בגרסה המיועדת לשוק הישראלי הוא אותו מעבד בעל 8 הליבות מדגם Exynos 8895, ונפח האחסון הבסיסי עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה (בניגוד לאיך שזה היה ב-Note 5) ב-256 גיגה נוספים. ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בנפח זכרון ה-RAM. בעוד חלק מהיצרניות הסיניות החלו לאמץ כבר בשנה שעברה זכרון RAM בנפח 6 גיגה (מכשירים כדוגמת OnePlus 3), יצרניות כמו LG, Huaweiוסמסונג בחרו לדבוק בנפח זכרון RAM של 4 גיגה במכשירי הדגל שלהן. ב-Note, החליטה סמסונג להעלות את הרף ולהשתמש בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה, מה שמאפשר שימוש ביותר אפליקציות במקביל, וגישה מהירה יותר אליהן מאחר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות ברקע ואינן צריכות להטען מההתחלה. ההבדל בתחושה בין Galaxy S8 ל-Galaxy Note 8 בהחלט מורגש: ה-Note 8 אכן זריז יותר, יציב ובלי זכר ללאגים או השהיות כלשהן, תופעות שנתקלתי בהן ב-S8. למעשה, Galaxy Note 8 בפראפרזה על הקלישאה הקבועה- Galaxy Note 8 הוא המכשיר המהיר והחזק ביותר של סמסונג עד כה, אבל בניגוד ל-S8 ולמכשירי דגל אחרים של סמסונג בעבר, החוזק הזה גם בא לידי ביטוי בשימוש היומיומי במכשיר.



Samsung Galaxy Note 8 מריץ את אנדרואיד בגרסה 7 (נוגט), וישתדרג בתקופה הקרובה לגרסה 8 (אוריאו). הממשק כאן הוא ממשק TouchWiz בגרסה זהה לזו של Galaxy S8, כולל מגירת אפליקציות הנפתחת בגלילה מחלקו התחתון של המסך, ו-Bixby שיודעת כרגע לתקשר גם בשפה האנגלית, אם כי עדיין לא תומכת בעברית. אל הממשק הזה מצטרפות מספר אפליקציות ותוספות התומכות ב-S-Pen של סדרת Note: אפליקציה לסימון טקסט לצורך תרגום מיידי, אפליקציה לחתימה על מסמכי PDF, צילום מסך מתקדם ואפילו אפליקציה המאפשרת כתיבה בכתב יד תוך שימוש באפקטים מיוחדים, שמירה כ-GIF ושיתוף דרך כל אפליקציה שתבחרו. כמו ב-Note 5, גם כאן תוכלו לכתוב על המסך כשהמכשיר נעול ולשמור את מה שכתבתם באפליקציית הפתקים של המכשיר, וכאן אף תוכלו לכתוב עם העט על המסך גם כשהוא רטוב. עבור מי שהתרגל להשתמש בעט מדובר בתוספות מלהיבות ומרגשות, אבל לא במשהו מהפכני או כזה שישנה את חייכם. האפשרות לחתום על מסמכים היישר מהמכשיר עצמו באמצעות עט נשמעת כמו פריצת דרך בשימושיות עד שמגלים שישנן אפליקציות (חלקן חינמיות!) כאלו המאפשרות חתימה באמצעות האצבע על מסמכים בכל מכשיר אחר, כנ"ל גם לגבי הנפשת הכתיבה. העט, ללא ספק הופך את העניין לנוח יותר, ומי שהתרגל להשתמש בו ודאי יהנה מהאפשרויות האלו, אבל שוב, אין כאן סנסציה, לפחות לא מבחינתי.

Samsung Galaxy Note 8, כי זו לא ביקורת על מכשיר Note אם לא צילמתי אותו לאחר ששלפתי את ה-S-Pen החוצה והנחתי אותו על המכשיר בפוזה כאילו טבעית (צילום: גד גניר)


בהתאם לטרנד "מסגרות מסך זה כל כך 2016", גם החזית של Note 8 כוללת בעיקר מסך, או איך שסמסונג קוראים זה: Infinity Display. בצדדים המסך מתקמר ומשתלב למסגרת באופן שבו היא כמעט בלתי נראית, וגם המסגרות העליונה והתחתונה צומצמו למינימום. המסך עצמו הוא בגודל 6.3 אינטש, המסך הגדול ביותר בתולדות סדרת ה-Note. הרעיון בהקטנת המסגרות הוא לאפשר דחיסה של מסך גדול ככל הניתן בתוך גוף של מכשיר בגודל סביר. במקרה של ה-Note 8, המסך מגיע ביחס 18.5:9, או במילים אחרות צר יחסית וארוך להחריד. תוסיפו לכך את העובדה שבמעבר מסדרה S ל-Note השוליים המעוגלים הפכו ליותר מרובעים, תקבלו מכשיר שלא רק שבלתי אפשרי לשימוש באמצעות יד אחת, הוא גם לא הכי נוח לשימוש בשתי ידיים. הייתי אומר שבניגוד למכשירי S, מכשירי Note הם מכשירי נישה שהרוכשים שלהם מקבלים בהבנה את את העובדה שהמכשיר עם המסך הענק מחייב פרק זמן להסתגלות, אבל ה-Note 8 מותח את האצבעות וההבנה של משתמשי Note לגבולות חדשים: כשנתתי לעמיתה לעבודה שטרם מצאה את המחליף הראוי ל-Note 2 הסדוק שלה לאחוז ב-Note 8, היא בעיקר הזדעזעה ממנו. המסך עצמו נפלא: חד מאוד הודות לרזולוציה של 1440 על 2960 פיקסלים, ומציג צבעים מהממים ביופיים הודות לטכנולוגיית Super AMOLED. במכשיר הזה נוספה למסך תמיכה במצב HDR10 שפירושה טווח רחב יותר של גווני צבע, מה שאומר לדוגמה שצפייה בסרטון, בסצינה חשוכה במיוחד, תיראה מפורטת וברורה הרבה יותר.
Samsung Galaxy Note 8 (צילום: גד גניר)
Samsung Galaxy Note 8 (צילום: גד גניר)


כמו ב-S8 גם כאן נראה שסמסונג החליטה להקשות על המשתמשים לפתוח את המכשיר ממצב נעילה: קורא טביעות האצבעות ממוקם ליד מערך הצילום, רק שהפעם מערך הצילום רחב יותר, וממוקם גבוה יותר בגוף המכשיר, מה שדוחף את החיישן מהמקום הלא סביר שבו היה ב-S8, למקום אפילו נגיש פחות עבור האצבע. התחליפים האפשריים הם זיהוי פנים שעובד לא רע, אבל לא מהיר מספיק (בין שניה וחצי לשתי שניות) וזיהוי קשתיות העין שגם הוא איטי, ומחייב את המשתמש לפקוח את עיניו באופן שעשוי להראות מוזר בעיני הסביבה. כמו כן, אתם יכולים להשאר עם הטכניקות המסורתיות לפתיחת הנעילה: ציור דפוס על מסך המכשיר, קוד של ארבע ספרות או סיסמה, כאילו מדובר במכשיר ברמת ביניים ואנחנו בשנת 2015.

מערך הצילום הכפול של Galaxy Note 8, ולצידו במיקום מאוד לא נגיש - קורא טביעות האצבעות (צילום: גד גניר)


השקת האייפון 7 פלוס הציבה סטנדרט חדש לצילום סלולרי שרוב היצרניות יישרו עמו קו במהלך השנה האחרונה: כל מכשירי הדגל שהוכרזו אחריו (למעט ה-S8 של סמסונג) כללו מערך צילום כפול, בעל שתי עדשות באורך מוקד שונה המאפשר זום אופטי וטשטוש רקע האובייקט המצולם באופן טבעי יותר. ה-Note 8 הוא המכשיר הראשון של סמסונג שמשלב מערך צילום כפול הכולל שני חיישנים ברזולוציה של 12 מגה פיקסל וייצוב תמונה אופטי. זוהי ללא ספק המצלמה הטובה ביותר שאי פעם יצא לי לראות בסמארטפון, מתמקדת ומצלמת במהירות, מצלמת נהדר באור יום, אבל מפקדת נפלא גם בתנאי תאורה פחות אידיאליים, בקיצור, הלוואי שלכל סמארטפון בשוק היתה מצלמה כזאת.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)


מכשירי ה-Note 2 וה-Note 3היו מכשירים עם סוללות גדולות יחסית שסיפקו זמן שימוש ממושך, תכונה שהיתה ללא ספק אחת האטרקציות של סדרת מכשירי ה-Note. ה-Note 4היה פחות מרשים מהבחינה הזאת, וה-Note 5 לא רק שלא הציג שיפור בהיבט הזה, הוא גם הגיע עם סוללה שאינה ניתנת להחלפה. ה-Note 7 הוכיח שתמיד יכול להיות גרוע יותר: שילוב של מבנה דק יותר של גוף המכשיר עם סוללה שלא עברה תהליך קפדני מספיק של בקרת איכות גרם למכשיר להתלקח באופן ספונטני אצל לקוחות שרכשו אותו, ל-Recall ולביטול המכשיר כולו. חולמים על Note 8? יש לי בשורות טובות בשורות רעות עבורכם: הטובות הן שסביר להניח שאחרי הפיאסקו של ה-Note 7, לא נראה ב-Note 8 סוללות מתלקחות, בטח לא בכמויות של שנה שעברה. החדשות הרעות הן שהפאבלט החדש, החזק, החדשני והפרודוקטיבי ביותר של סמסונג לא שורד יום שלם, לא בשימוש אינטנסיבי ולא בשימוש סטנדרטי. אצלי הוא החזיק מעמד לכל היותר עד שעה 19:00, הישג שככל שיחלוף הזמן, המכשיר רק יתרחק ממנו ויזדקק לטעינה לאחרי פרקי זמן קצרים יותר. ל-Note 8 הסוללה בעלת הקיבול הגדול ביותר אי פעם בסדרת Note, אבל קטנה ביחס למה שמכשיר עם מפרט כזה, ומסך כזה ברזולוציה כזאת דורשים: 3300mAh. למכשיר מצורף מטען מהיר בתקן ייחודי של סמסונג, וניתן גם לטעון את המכשיר באמצעות מטען אלחוטי.  
Samsung Galaxy Note 8 (צילום: גד גניר)
הרמקול של Note 8 לכל היותר סביר. בזמן נסיעה בכביש מהיר נדרשתי להתקרב אל המכשיר בתושבת כדי לשמוע כהלכה את קולו של הצד השני בשיחה. באפרכסת לעומת זאת השמע ברור וחזק דיו. הודות לרכישת AKG בידי סמסונג לפני שנה, מכשירי הדגל של החברה מגיעים עם אזניות in Ear איכותיות של ענקית השמע בתוך האריזה.

לא אשקר לכם: Samsung Galaxy Note 8 הוא מכשיר שמאוד נהניתי לבדוק. מתקדם, חזק, מהיר, נראה מעולה ומצלם טוב יותר מכל סמארטפון אחר שאי פעם הנחתי עליו את ידיי. העט, גם אם אני לא רגיל לשימוש בו, מוסיף המון למכשיר ואני יכול בהחלט להבין גם את מי שהתרגל לשימוש בו ולא יכול לוותר עליו. ועדיין, עליי לבחון ולהחליט מה דעתי על מכשירים תוך שקלול פרמטרים פרקטיים, בטח כשמדובר במכשיר שעולה כ-4000 ש"ח. כשאני מכניס פרמטרים כאלו למשוואה, פרמטרים משעממים כמו נוחות שימוש ובעיקר משך זמן הסוללה, המכשיר המתקדם והחזק ביותר של סמסונג הופך לקצת פחות אטרקטיבי. אני מכיר לא מעט משתמשי Note שיהיו מאושרים מהמכשיר החדש. מצד שני, אני מכיר גם כאלו שנשארו עם מכשירי Note ישנים וטרם שדרגו לא רק בגלל ביטול ה-Note 7, אלא בגלל שגם מכשיר ה-Note האחרון שניתן היה לרכוש החל לאבד את האיזון בין שימושיות לחדשנות, ואותם משתמשים נותרו בלי תחליף ראוי למכשיר שברשותם. עבורם, גם ה-Note 8 ככל הנראה לא יהיה כזה.

כזה ניסיתי: OnePlus 5

$
0
0
הסטארטאפ הסיני וואנפלוסעבר תהליך מואץ של התבגרות. בתוך פחות מ-4 שנים הפכה החברה האנונימית לחברה במועדון היצרניות שכולם מחכים מדי שנה להשקת הדגם החדש שלה. תהליך ההתבגרות כלל לא רק התגברות על מחלות ילדות כמו הצהרות יומרניות (את ה-OnePlus 2שהוכרז ב-2015 כ-Flagship Killer של השנה שלאחר מכן, לא פחות) וסלוגנים דרמטיים ("Never Settle"), כי אם גם הבנה שהייפ הוא לא הכל. לאט לאט ויתרה וואנפלוס על פרובוקציות ודרכים שונות ומשונות שליוו אותה בתחילת דרכה להגיע לכותרות, והחלה להתמקד בפידבקים מהקהילה שבנתה לעצמה ויישומם במכשירים שלה.

OnePlus 5 (צילום: גד גניר)


ה-OnePlus 3של שנה שעברה והגרסה המעודכנת שלו שהוכרזה כמה חודשים אחריו, ה-3T אכן היו מכשירים "בוגרים"יותר, שהצטיינו בכל הקשור לביצועים, תוכנה יציבה יותר, עם פחות באגים מאי פעם, וטעינת סוללה המהירה מסוגה בשוק. עם זאת המכשירים עדיין לקו בחסר בעיקר בתחום הצילום, תחום שבאופן מסורתי וואנפלוס לא הצליחה להתבלט בו לטובה. וואנפלוס 5, המכשיר החדש ביותר בקטלוג החברה, הושק עם המון הבטחות הקשורות לאיכות הצילום, אך לא רק הבטחות, גם חותמת איכות של אחד הארגונים החשובים ביותר בתחום. מעבר לכך, כרגיל, הוא מציע מפרט שעל הנייר לא נופל מזה של מכשירי דגל מבית סמסונג, LG, סוני ואחרות. למעשה, ברוב המקרים אף מציע מפרט חזק יותר. כל זה בא במחיר גבוה יותר מבעבר. כמה גבוה יותר, והאם במחיר החדש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה משתלמת וראויה למכשירי הדגל המוכרים?



OnePlus 5 (צילום: גד גניר)


ה-OnePlus 5 הושק בשתי גרסאות הנבדלות זו מזו בנפח זכרון ה-RAM ונפח האחסון: הגרסה הזולה יותר מגיעה עם זכרון RAM בנפח זהה לזה של שנה שעברה, 6 גיגה (ו-64 גיגה אחסון) והשנייה בנפח 8 גיגה (ו-128 גיגה אחסון) אותה קיבלתי לצורך הביקורת הזאת. שתי הגרסאות מתבססות על ערכת השבבים החזקה ביותר בשוק כיום, Snapdragon 835. מניסיון, לנפח זכרון RAM יש חלק משמעותי בחויית השימוש בסמארטפונים. מכשיר עם נפח זכרון RAM גדול יותר הוא מכשיר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות אצלו ברקע, לא צריכות להיטען מחדש, ולפיכך המעבר ביניהן זריז יותר ממכשירים עם נפח זכרון RAM מצומצם יותר. השקעה במכשיר עם נפח זכרון RAM נדיב היא השקעה לעתיד: אפליקציות הופכות למורכבות יותר, כבדות יותר, ותובעניות יותר. אנדרואיד יודעת לסגור בעצמה אפליקציות שרצות ברקע ומבזבזות משאבי זכרון ועיבוד, אבל מכשיר זכרון RAM בנפח של 6 גיגה יסגור פחות אפליקציות, גם בעוד שנה מהיום ממקבילו בנפח 4 גיגה בלבד. ברשימת המכשירים שיש להם נפח RAM קטן יותר מזה של הגרסה הזולה יותר של OnePlus 5 תוכלו למצוא שמות כמו LG G6 (שמגיע גם עם מעבד חלש וישן יותר), Galaxy S8, Sony Xperia Z Premium, ואפילו ה-Pixel XL 2 שהושק בשבוע שעבר, וה-V30 של LG שאוטוטו יגיע לישראל. כל אלו אינם יכולים להחשד כמכשירים איטיים, אבל בהיבט הספציפי הזה, הם מציעים פחות מרווח נשימה עבור אפליקציות ממה שמציעה גרסת ה-6 גיגה של OnePlus 5. אם נפח של 6 גיגה RAM הוא עדיין לא מאוד שכיח בשוק, נפח של 8 גיגה הוא משהו שכמעט ולא תוכלו למצוא דומה לו. בפועל, השילוב של Snapdragon 835, יחד עם 6 גיגה RAM מספק רמת ביצועים גבוהה מאוד גם ככה. זמני הטעינה הראשוניים של האפליקציות קצרים, המעבר ביניהן מהיר, המכשיר יציב מאוד, אפליקציות לא קורסות, כמעט ולא נסגרות מעצמן והמפרט הטכני הנדיב בהחלט מורגש כאן בביצועים ובשימוש היומיומי. הסיבה היחידה שאני יכול למצוא לקנות דווקא את גרסת ה-8 גיגה RAM, היא בגלל נפח האחסון הגדול יותר- 128 גיגה המגיע איתה, אם כי משתמש ממוצע בהחלט יוכל להסתדר גם עם 6 גיגה RAM ו- 64 גיגה אחסון.

מפסק שמאפשר מעבר מהיר בין מצב רטט, מצב שקט לחלוטין והמצב הזה שבו כל סביבתכם יכולה לשמוע את הרינגטון המאוס והכאילו ייחודי שלכם (צילום: גד גניר)


וואנפלוס החלה את דרכה בכיוון ההפוך מזה של יריבתה מבית שיאומי. בעוד שיאומי החלה מפיתוח מערכת הפעלה מבוססת אנדרואיד ואז עברה לייצור סמארטפונים, הסמארטפון הראשון של וואנפלוס הריץ את מערכת ההפעלה Cyanogen. לאחר סכסוך מתוקשר, נותק הקשר המסחרי בין החברות, ונולדה Oxygen OS, הגרסה המקורית של OnePlus לאנדרואיד. Oxygen OS היא אחת הגרסאות האהובות ביותר בקרב משתמשי אנדרואיד, בעיקר בגלל הדמיון הויזואלי הרב שהיא נושאת לעיצוב המקורי של אנדרואיד, אבל לא רק. Oxygen OS כמעט ואינה כוללת אפליקציות ייחודיות של וואנפלוס. למעשה, התוספות היחידות שאינן "גוגליות", הן אפליקציית מזג אויר, גלריה, מנהל קבצים מינימלי  וקישור למערכת הפורומים הפעילה והתוססת של וואנפלוס. יש שיגידו שהתחושה היא קצת ספרטנית. אני אישית אוהב את זה, אם כי אני יכול בהחלט להבין את מי שלא. אין לוואנפלוס "חנות"ערכות נושא כדוגמת זו של שיאומי, סמסונג או אפילו וואווי, אך משגר האפליקציות המובנה (שגם הוא נראה זהה כמעט לחלוטין לזה של מכשירי הפיקסל משנה שעברה) תומך בערכות אייקונים שניתן להוריד מ-Google Play וגם את צבעי מסכי ההגדרות ומגירת האפליקציות ניתן להחליף מלבן לשחור.

קשה לחזות את מדיניות עדכוני התוכנה של OnePlus, אולם למשתמשי ה-OnePlus 5 יש סיבות טובות להיות אופטימיים. משתמשי OnePlus 2 אמנם ממורמרים מאוד על כך שמכשיריהם טרם קיבלו, וגם לא יקבלו לעולם עדכון למערכת ההפעלה מגרסה 6 ל-7. מצד שני, OnePlus 3 ו-OnePlus 3T מתעדכנים אחת לחודשיים בממוצע, מקבלים מאוד בזריזות פיצ'רים שגוגל מוסיפה בעדכונים תקופתיים, וכמובן גם עדכוני אבטחה בתדירות קרובה מאוד לזו של מכשירי Pixel ונקסוס. לא מספיק לכם? תכנית הבטא הפתוחה של וואנפלוס (שכרגע פעילה עבור משתמשי OnePlus 3 ו-3T בלבד) מספקת לכם עדכונים תכופים יותר, עם סיכון מסוים ליפול על גרסה פחות יציבה, אם כי זה משהו שקורה לעיתים מאוד רחוקות. במסגרת תכנית הבטא הסגורה, זו שזמינה כרגע רק עבור קומץ משתמשים שנבחרו ספציפית, נבחנת כרגע גרסת ה-OREO של אנדרואיד וסביר להניח שלא ייקח זמן רב עד שתגיע ל-OnePlus 5.

החלק התחתון של OnePlus5, בינתיים, עדיין עם שקע אזניות סטנדרטי (צילום: גד גניר)


מאז 2015, כל מכשירי וואנפלוס מגיעים עם מפסק שמאפשר מעבר מהיר בין מצב רטט, מצב שקט לחלוטין והמצב הזה שבו כל סביבתכם יכולה לשמוע את הרינגטון המאוס והכאילו ייחודי שלכם. העובדה שמפסק דומה מלווה את מכשירי האייפון מאז 2007 לא מפחיתה מההתלהבות שלי מהמפסק הזה. מדובר במשהו פשוט וגאוני, שמשדרג את חויית השימוש היומיומית במכשיר וחוסך המון התעסקויות בממשק בכל פעם שנכנסים לישיבה ומעוניינים שהסמארטפון שלכם לא ירטוט. לא ברור לי מדוע יצרניות אחרות לא מאמצות מפסק דומה במכשירים שלהן, ובמקום זאת בוחרות פעם אחר פעם לשלוט על המעבר בין מצב שקט לחלוטין למצב רטט דרך תפריטי מצבי השמע. קורא טביעות האצבעות, כמו זה של ה-OnePlus 3 וה-3T, נפלא, מהיר להחריד, אמין ומדויק.

שני המכשירים הראשונים של וואנפלוס הציגו עיצוב ייחודי ושונה מאוד מזה של שאר המכשירים בשוק. בשנה שעברה החליטה לוותר על המרקם המחוספס, ועברה לעיצוב מתכתי מלא, שאמנם נראה לא רע, אבל לא יוצא דופן על רקע סמארטפונים אחרים. בוואנפלוס 5 חוסר המעוף בולט אפילו יותר, והמכשיר דומה מדי לטעמי לאייפון 7 פלוס, בעיקר בגלל השימוש בצבע שחור בגימור מט חלק, באופן סידור האנטנות בגב המכשיר, ואולי יותר מכל, במיקום ובסידור של מערך הצילום הכפול בראש המכשיר. יש המון דרכים בהן ניתן לעצב סמארטפון בעל מראה ייחודי, וואנפלוס במקרה הזה לא בחרה באף אחת מהן. להוציא את חוסר המקוריות, הוואנפלוס 5 מאוד נוח ונעים לאחיזה: הפינות מעוגלות, המכשיר עצמו דקיק ובנוי היטב וחבל רק שאינו עמיד בשום צורה למים, כמו המכשירים של אפל, LG וסמסונג. עוד טרנד שהצליחו לפספס בוואנפלוס הוא טרנד מסגרות המסך הדקיקות. אישית זה לא מפריע לי, להיפך. כל מי שקרא לאחרונה כאן ביקורות על מכשירים כמו Galaxy S8 ו-LG G6 יודע עד כמה לא התחברתי לטרנד הזה. הסברה הרווחת היא שהשנה בחרה וואנפלוס בתצורה האופיינית למכשירים משנת 2016 משיקולי תקציב וזו בהחלט בחירה לגיטימית והגיונית. לאור העובדה שתעשיית הסמארטפונים הסינית מדביקה את הפער גם בעיצוב, ויותר ויותר יצרניות מתחילות להציע מכשירים עם מסך מקצה לקצה במחירים זולים יותר, זה לא יהיה הימור פרוע מדי להעריך שממשיך דרכו של OnePlus 5 יראה דומה יותר ככל הנראה לאייפון X, גלאקסי נוט 8. יש לקוות שוואנפלוס תיקח את הטרנד הזה בכיוון ההפוך מיצרניות אחרות, תשאר עם מסך 5.5 אינטש, אבל תקטין את מימדיו הכלליים של גוף המכשיר.

אין בשורות יוצאות דופן במסך של וואנפלוס 5, כמו בשנה שעברה מדובר במסך AMOLED, ברזולוציית 1080p. זה שאין בשורות לא גורם למסך להראות או לתפקד פחות טוב: למסך בהירות מקסימלית גבוהה מאוד, והודות לטכנולוגיית ה-AMOLED הוא גם מציג צבעים חיים ושחור עמוק במיוחד. אחת התוספות שמגיעות עם Oxygen OS היא "מצב קריאה"שמשנה את גווני הצבע במסך לשחור לבן-בז'ומזכירה קצת את המראה של קוראי ספרים דיגיטליים. אל תזרקו את הקינדל שלכם עדיין, מצב הקריאה נחמד וכנראה נוח יותר לעינים, אבל עדיין זה לא מתקרב לנוחות הקריאה על מסך E-Ink אמיתי.

OnePlus 5, מסך AMOLED עם צבעים חיים ושחור עמוק (צילום: גד גניר)


ל-OnePlus 5 מצלמה כפולה עם שתי עדשות ושני חיישנים: אחת רחבה, עם צמצם רחב (f/1.7) וחיישן ברזולוציית 16 מגה פיקסל, והשנייה עדשה צרה לצילומים בזום X2 עם צמצם צר יחסית (f/2.6) וחיישן ברזולוציית 20 מגה פיקסל. שני החיישנים בגודל זהה וכוללים ייצוב תמונה אלקטרוני (או במילים אחרות, דיגיטלי, או במילים פחות עדינות "פחות טוב בהרבה מאופטי"). כדי להשיג את השיפור הנדרש באיכות המצלמה של וואנפלוס 5, פנו בחברה לגורם שהפך לאוטוריטה בתחום בשנים האחרונות, DxO, חברה צרפתית המפתחת תוכנות לעיבוד תמונה, אך חשוב מכך, מדרגת מצלמות סמארטפונים ונותנת להן ציוניםעל בסיס בדיקות מאוד מקצועיות ומובנות. כמה גאים ובטוחים היו האנשים בוואנפלוס במצלמה של הסמארטפון החדש שלהם? עד כדי כך שטרחו להכניס לאפליקציית המצלמה אפשרות להוספת סימן מים הנושא את הכיתוב "Shot on OnePlus". בהשקת המכשיר נחשף גם הציון שהעניקה DxO למצלמה המתקדמת של וואנפלוס 5: העבודה המשותפת והניסיון לעמוד בקריטריונים של DxO הניבו למכשיר החדש של וואנפלוס ציון של 87 נקודות בלבד, נקודה אחת פחות מזה של Galaxy S7, מכשיר הדגל של סמסונג בשנה שעברה וזהה לזה של Huawei P10. זה לא רע, אבל זה עדיין רחוק מהציון של מכשירי הפיקסל של גוגל, ו-U11 של HTC. לרוע מזלה של וואנפלוס, מספר שבועות לאחר השקת ה-5, הכריזו ב-DxO על שינוי צורת הבדיקה שלהם באופן שיכלול גם מתן ציון לעומק שדה, סוגיה קריטית מאז שמצלמות בעלות עדשות כפולות הפכו לנפוצות יותר בשוק. מה כל כך רע בזה? שהדבר גרם לשינוי בציונים, ומכשירים רבים (וביניהם ה-OnePlus 5) שכבר נבדקו ע"י DxO כבר לא מופיעים בדירוג החדש, ולא ברור מתי ייבדקו שוב עפ"י הקריטריונים החדשים.

מבט מקרוב על מערך הצילום הכפול של OnePlus 5 (צילום: גד גניר)


לפיכך, תאלצו להסתמך על ההתרשמות האישית והסובייקטיבית שלי מהמצלמה של וואנפלוס 5, וההתרשמות שלי קצת מורכבת. ככלל, ל-OnePlus 5 יש מצלמה נהדרת, שבהחלט ניתן להגיד עליה שהיא ברמה של מצלמה של מכשיר דגל של השנים האחרונות, וזה לא מעט. עד לא מזמן היה רק ניתן לחלום על מצלמה באיכות כזאת במכשיר ברמת המחיר הזאת. ועדיין, בהשוואה למצלמות כמו אלו שתמצאו באייפון 8, ב-Galaxy Note 8 ואחרים, עליונות המצלמות של האחרים על פני זו של הוואנפלוס החדש מורגשת בבירור.











באור יום, המצלמות של OnePlus 5 מפיקה תמונות חדות, מפורטות מאוד, צבעוניות נאה וטווח דינאמי רחב למדי. הבעיה מתחילה כשמצלמים איתה בתאורת סטנדרטית בתוך חדר, או בערב בחוץ. ההבדל בנתונים הטכניים בין שתי המצלמות במערך הצילום של OnePlus 5 מורגש כאן בבירור: בעוד מצלמת ה-16 מגה פיקסל עם העדשה הרחבה מתמודדת מצוין עם תאורה פחות אידיאלית, שימוש באופציית הזום ובמצלמת ה-20 מגה פיקסל עם הצמצם הצר יותר מניבה תמונות פחות ממוקדות, פחות צבעוניות ומעט מרוחות אם היד שלכם אינה יציבה כסלע. בצד החיובי: אופציית הזום שימושית מאוד ואם תנאי התאורה אידיאליים, היא משדרגת את חויית הצילום הסלולרי באותה מידה ששדרגה אותו במכשירים אחרים עם עדשות כפולות. מצב הדיוקן של OnePlus 5 עובד נהדר, מטשטש כהלכה, ברוב המקרים, את הרקע מסביב לפניו של מושא הצילום, ובהשוואה ל-P10 של וואווי, תמונות הדיוקן שצילמתם עם וואנפלוס 5 נראות הרבה יותר ריאליסטיות, עם גווני צבע "רגועים"יותר.   

אז נכון, בתחום הצילום וואנפלוס טרם סגרה את הפער בינה לבין סמסונג ואחרות, אבל בתחום הסוללה וואנפלוס 5 מציג ביצועים שרוב מכשירי הדגל בשוק יכולים לחלום עליהם. במשך כל ימי הבדיקה הגעתי לשעות הלילה עם עודף שנע בין 25 ל-30 אחוזים בסוללה, הישג אדיר שמכשירים בודדים עם מפרט טכני דומה מצליחים להתקרב אליו. ההישג הזה עוד יותר מרשים בהתחשב בעובדה ש-OnePlus דווקא הקטינה את קיבול הסוללה ביחס לזu ששולבה ב-OnePlus 3T מ-3400mAh ל-3300mAh. למה עשתה זאת? כדי לצמצם את עובי המכשיר מ-7.4 מילמטר ל-7.3 מילימטר. את התשואות צריך להפנות בעיקר לקוואלקום, יצרנית ערכת השבבים Snapdragon 835 שמכשירים שצוידו בה מציגים ביצועי סוללה טובים באופן כללי. והוואנפלוס 5 בהחלט יכול להחשב כמצטיין בתחום הזה. כמו ב-OnePlus 3, גם כאן בחרה החברה בתקן הטעינה המהירה הייחודי שלה, Dash Charge הנחשב, ובצדק, למהיר בשוק: סוללה פרוקה לחלוטין תגיע ל-60% טעינה לאחר 35 דקות בלבד. היתרון הגדול של Dash Charge על פני תקני טעינה אחרים הוא בשמירה על טמפרטורה נמוכה תוך כדי טעינה, והאפשרות להשתמש במכשיר ללא ירידה בביצועים או התחממות שעשויה במקרה הפחות נורא לגרום לסגירת אפליקציות, ובמקרה היותר נורא לגרום לנזק לסוללה בטווח הארוך. אפל, שיאומי וכל יצרנית אחרת שבחרה השנה להסיר את שקע האזניות כדי לפנות מקום לעוד קצת מיליאמפרים, לתשומת ליבכן: וואנפלוס הצליחה להשיג שיפור ניכר בחיי הסוללה ולהשאיר את השקע הותיק במקומו. הרמקול היחיד של וואנפלוס 5, גם אם אינו מדהים באיכותו, מספק עוצמת שמע חזקה דיה לצורך שיחה בזמן נהיגה.

מטען Dash Charge מקורי של OnePlus (צילום: גד גניר)


מחירו של וואנפלוס 5 בגרסת ה-6 גיגה RAM ו-64 גיגה אחסון עמד בהשקה על 479 דולר, המחיר היקר ביותר שגבתה וואנפלוס על סמארטפון בשלוש שנות קיומה, 170 דולר יותר מהמחיר בו נמכרה הגרסה הבסיסית של OnePlus One. עם זאת, הודות לסמסונג, אפל וגוגל, מעמדה של וואנפלוס כיצרנית אלטרנטיבות איכותיות ומשתלמות למכשירי דגל נשמר. נכון לרבעון האחרון של שנת 2017, יותר ויותר יצרניות סבורות שמחירים של 900 דולר וצפונה הם מחירים סבירים למכשירי הדגל שלהן, ולפי ההערכות גם כאן מדובר בטרנד. מחיר גרסת ה-6 גיגה RAM בישראל ביבוא רשמי עומד על 2690 ש"ח. ביבוא פרללי תוכלו למצוא אותו במחירים שמתחילים מ-1983 ש"ח, אך ברוב המקרים המטען המסופק עם המכשיר הוא מטען תואם בלבד, ולא מטען ה-Dash המקורי המאפשר את הטעינה המהירה. רכישה של מטען מקורי ב-ebay היא עניין של 100 ש"ח. אם בחרתם באופציה הפרללית, אני ממליץ בחום להוסיף את הסכום הזה ולהנות מאחת התכונות היותר שימושיות ומלהיבות במכשיר הזה. מעוניינים לחסוך עוד כמה שקלים? תמיד ניתן להזמין אותו מחו"ל במחיר של כ- 489 דולר (לפני קופונים למיניהם), להוסיף למחיר הזה מע"מ ולקבל אותו עם מטען מקורי.

אל וואנפלוס 5 עברתי ישירות מה-Note 8, פסגת הטכנולוגיה שיש ליצרנית הסלולר הגדולה בעולם להציע. לא נעים להגיד, אבל למרות חסרונם של מסך ללא גבולות, סטיילוס והכפתור הייעודי עבור Bixby, כמעט ולא מצאתי את עצמי מתגעגע לפאבלט המפואר של סמסונג. להיפך: המכשיר הסיני היה מהיר לא פחות, הגיע עם ממשק נקי, היה נוח הרבה יותר לאחיזה ושרד בלי בעיה עד סוף היום, גם בימים בהם עשיתי בו שימוש אינטנסיבי. אז נכון, יש עדיין לאן לשאוף בתחום הצילום, הוא לא יפה כמו iPhone X, ואם תלחצו על השוליים שלו לא יקרה כלום. ועדיין, השאלה שכל אחד צריך לשאול היא האם ההבדלים האלו מצדיקים הפרש מחיר מטורלל של כ-500 דולר. אם תשאלו אותי התשובה לשאלה הזאת היא בהחלט לא.

כזה ניסיתי: Switcher v2

$
0
0
לפני קצת יותר משנתיים נכנס הסוויצ'ראל חיינו והתיימר לפתור מוקד סכסוכים עקוב מדם: האם מי שיקום מהספה בערב כדי להדליק/לכבות את הדוד יהיה אני או אשתי. למי שלא מכיר, סוויצ'ר הוא פיתוח ישראלי, מתג חכם לדוד החשמל הנשלט באמצעות אפליקציה היישר מהסמארטפון. מעבר ליישוב מחלוקות זוגיות, סוויצ'ר הוא בגדול מוצר שנועד בעיקר לסייע לכם לחסוך כסף, ע"י תזמון מדויק של הפעלת הדוד בבית וכיבויו.


Switcher V2 (צילום: אתר Switcher.co.il)



בשנה האחרונה החלה החברה הישראלית לשווק את הדור הבא של המתג החכם שלה, Switcher v2. מה חדש בגרסה המעודכנת? כמה תוספות נחמדות בצד האפליקציה, אבל השינוי האמיתי מגיע בעיקר באופן הפעולה הבסיסי שלו שהופך אותו בבסיסו למוצר הרבה יותר אמין מקודמו.



אתחיל בבסיס: סוויצ'ר מחליף את מתג ההפעלה של דוד המים החמים בבית שלכם. כמוצר שעוצב ופותח בארץ, הוא מותאם לתקן הבנייה הישראלי, עבר את אישור מכון התקנים הישראלי, ואלא אם האדריכל שתכנן את הבית שלכם עשה החלטות עיצוביות משונות במיוחד, לא אמורה לחשמלאי מוסמך בעיה כלשהי להתקין אותו בבית שלכם. לאחר ההתקנה, תדרשו להכיר לסוויצ'ר את הרשת האלחוטית בבית שלכם. לאחר שתבצעו זאת, תוכלו להתחבר אליו דרך האפליקציה באמצעות שם משתמש וסיסמה מכל מקום על פני כדור הארץ, בתנאי שמבקום הזה ישנה קליטת אינטרנט. ההסתמכות על רשת האינטרנט היתה אחת מנקודות התורפה של הדור הראשון של סוויצ'ר. עם אובדן חיבור רגעי לא היתה לו בעיה להסתדר, אם כי ניתוק ממושך מהאינטרנט של יותר ממספר דקות היה מחייב את המשתמשים לסנכרן אותו מחדש לרשת הביתית במקרה הטוב, או לבצע איתחול כללי של הסוויצ'ר. אלו פעולות שדורשות אמנם בין 5 ל-10 דקות, אבל בלתי נסבלות במוצר שבגדול אמור היה להפוך את החיים לקלים יותר. סוויצ'ר V2 יציב כסלע. באופן אירוני, דווקא השבועות האחרונים בהם בדקתי אותו עמדו בסימן בעיות חוזרות ונשנות ברשת האינטרנט בבית שלי. הדור החדש של סוויצ'ר עמד בהן בגבורה, חיכה בסבלנות בכל פעם לחידוש החיבור לרשת והתחבר אליה בעצמו ללא שום סיוע מצידי. הסיבה לכך טמונה באופן בו עובד המתג הזה: מכירים את המצבים בהם הרשת האלחוטית בביתכם עובדת כראוי, אבל אין לכם גישה לאינטרנט? בעוד הסוויצ'ר הראשון היה מושבת בתנאים כאלו, בסוויצ'ר השני תוכלו לשמור ולהגדיר לו"זים, בתנאי כמובן שאתם בבית ומחוברים לאותה רשת אלחוטית. במילים אחרות, מעתה והלאה, אם יש לכם בעיות להתחבר לסוויצ'ר V2 כשאתם מחוץ לבית, ככל הנראה מדובר באשמתה של ספקית האינטרנט שלכם ולא במתג עצמו.


השליטה בסוויצ'ר V2 מתבצעת דרך אפליקציה נפרדת ומעודכנת, עם אפשרויות שונות וחדשות. יש כאן את כל האפשרויות שהיו בסוויצ'ר הראשון: שליטה על זמן הפעולה המקסימלי של הדוד, קביעת לו"זים וצפייה בהיסטוריית ההדלקות של הדוד. בניגוד לסוויצ'ר הראשון תוכלו לראות בהיסטוריית ההפעלה של הדוד לא רק מתי ולמשך כמה זמן הוא הופעל, תוכלו לראות גם מי הפעיל אותו. כדי שתהיו מסוגלים גם אתם לגעור בבני משפחה שהפעילו את הדוד שלא לצורך, תצטרכו קודם להוסיף אותם כמשתמשים מורשים במתג הספציפי המותקן אצלכם בבית. הבעיה היחידה היא שהאפליקציה תומכת בהוספת משתמשים קיימים בלבד, ואפילו לא מוכנה לשלוח מייל עם קישור להרשמה לשירות, למקרה הבלתי סביר שאחד מבני המשפחה טרם הצטרף לשירות. במילים אחרות, אם אתם רוצים שבן משפחה אחר יצטרף לאחריות כבדת המשקל של שליטה על הדוד הביתי, תצטרכו לבקש ממנו קודם להתקין את האפליקציה, להרשם לשירות כמשתמש חדש, ואז לצרף אותו דרך המכשיר שלכם כמשתמש מן המניין. האפליקציה החדשה מביאה לעולמכם גם מטרד חדש, אם אתם מעוניינים בו: התראת פוש לטלפון בכל פעם שהדוד מופעל ובכל פעם שהוא מכובה.



האפליקציה של Switcher V2 לא רק תיתן לכם שליטה טובה יותר על הפעלת הדוד, היא מדברת במספרים. היסטוריית ההפעלות כוללת מעתה גם חישוב העלות בש"ח של הפעלת הדוד בתאריכים שאתם מגדירים בתוך האפליקציה. קיבלתם חשבון חשמל אסטרונומי ואתם רוצים כמה מתוכו הוקדש לחימום המים? בחרו את התאריכים של חשבון החשמל ותקבלו סכום מדויק.

המסך הראשי של האפליקציה

שליטה על זמן החימום המקסימלי

קביעת לו"ז



מה בכל זאת חסר? בעיקר הכרה בשחקניות הגדולות בתחום הבית החכם. בשנתיים שחלפו מאז הסוויצ'ר הראשון, הגיעו לעולם מוצרים כמו אלקסה דוט, גוגל הום הום פוד ואחרים שיודעים לנהל ולשלוט במוצרים אחרים בבית. סוויצ'ר 2 לא יודע לדבר איתם ולא מוכן לקבל מהם פקודות. האפשרות להדליק את הדוד היישר מהסמארטפון בעודכם נמצאים בדרככם הביתה נחמדה. היה נחמד יותר אם ניתן היה לבצע זאת באמצעות בקשה מסירי או מ-Google Assistant. כמו כן, היה נחמד אם ניתן היה להפעיל את הדוד בשעה מסוימת בהתאם לטמפרטורה בחוץ או בהסתמך על נתוני מזג האויר. מוצרים אחרים לבית החכם כמו הנורות החכמות של פיליפסידעו לעשות דברים דומים באמצעות מתכוני IFTTT, והוספת היכולת לתקשר עם שירותים אחרים יכולה לשדרג את סוויצ'ר. נכון, לו"ז להפעלת הדוד יכול לחסוך המון כסף. מצד שני הלו"ז לא מתחשב בחריגות של יום שטוף שמש באמצע החורף, ואם בלו"ז נקבע שביום רביעי בין השעות 18:00 ל-20:00 הדוד יופעל, תדעו בדיוק כמה שקלים זה עלה, אבל לא יעניין אותו שבאותו יום רביעי ספציפי לא היה אפילו מעונן ויש מים חמים בשפע. כמשתמש קבוע בסוויצ'ר מהדור הראשון אני יכול לספר לכם שקל מאוד לשכוח מהלו"ז הקבוע והיומיומי ולתת לדוד להמשיך לעבוד גם כשאין בו צורך.


Switcher V2: יודע לא רק כמה ומתי השתמשתם בדוד, הוא יודע גם להגיד לכם כמה זה עלה (צילום מסך: גד גניר)



הדור השני של סוויצ'ר הוא ללא מוצר בשל יותר ואמין הרבה יותר מקודמו, מה שחוסך לכם התעסקות מיותרת בתחזוקה שלו. בנוסף, הוא יהפוך את הרגלי השימוש שלכם בדוד לחכמים יותר, לספר לכם כמה כסף עלתה לכם הדלקת הדוד, ויכול גם לחסוך לכם לא מעט כסף, בעיקר אם אתם מאלו שנוטים לשכוח אותו עובד. מחירו זול אמנם ב-100 ש"ח מזה של הדור הראשון, אבל עדיין מדובר בעסק שיחזיר את עצמו רק לאחר תקופה די ארוכה: מחירו של סוויצ'ר V2 עומד על 299 ש"ח, כאשר למחיר זה יש להוסיף גם את מחיר הביקור של חשמלאי מוסמך שיתקין אותו עבורכם, עניין של 200 ש"ח נוספים.


מחירו של סוויצ'ר V2 עומד על 299 ש"ח, זול יותר בכ-100 ש"ח מהדור הקודם. למחיר הזה יש להוסיף את מחיר ההתקנה ע"י חשמלאי מוסמך, עניין של 200 ש"ח נוספים. הסכום הלא מאוד זול הזה יהפוך את הרגלי השימוש שלכם בדוד לחכמים יותר, לספר לכם כמה כסף עלתה לכם הדלקת הדוד, ויכול גם לחסוך לכם לא מעט כסף, בעיקר אם אתם מאלו שנוטים לשכוח אותו עובד.

הסוויצ'ר נמסר לבדיקה באדיבות רשת Bug

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 6

$
0
0
על משקל המנטרה שמשק כנפיו של פרפר עשוי לגרום לטורנדו בקצה השני של העולם, פאבלט קוריאני שעלה באש בכיסם של לקוחות אמריקאיים, גרם למיליוני סינים, הודים וכמה עשרות אלפי ישראלים להמתין קצת יותר לסמארטפון הבא שלהם. פרשת ההתלקחויות של מכשירי ה-Galaxy Note 7 חייבה את שיאומיויצרניות אחרות לדחות את השקת מכשיר הדגל שלהן במספר חודשים. למי שעקב כאן אחרי הביקורות למכשירי דגל, הסיפור הזה כבר מוכר: ביטולו של הפאבלט של סמסונג הביא אותה לבצע הערכה מחודשת של הביקושים הצפויים למכשירי ה-Galaxy S8ו-+S8. סמסונג העריכה נכון, כי העובדה שאנשים לא יכולים היו לרכוש מכשירי Note 7, תגרום לעליה מסויימת במכירות של המכשיר הבא שתשיק. כפועל יוצא מכך, פנתה אל יצרנית ערכות השבבים קוואלקום והזמינה ממנה את כל סדרת הייצור הראשונה של ערכת השבבים החדשה שלה, Snapdragon 835 ודחקה הצידה כל יצרנית אחרת שבנתה על ערכת השבבים הזאת. בניגוד ל-LG שהחליטה להתבסס על מעבד ישן יותר של קוואלקום ב-G6, יצרניות כמו וואנפלוס, סוני ושיאומי החליטו לעכב את השקת מכשירי הדגל שלהן עד שקוואלקום תוכל לייצר עבורן את ערכות השבבים החדשות. כך קרה ש-Mi 6, מחליפו של Mi 5, הושק כשנה וחודשיים אחריו. היה שווה לחכות? ועוד איך.


Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)



כאמור, Mi 6 מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 835, בעלת 8 ליבות, ארבע מתוכן במהירות 2.45 גיגהרץ וארבע נוספות במהירות 1.9 גיגהרץ. שני המכשירים הקודמים שהתנסיתי בהם שעשו שימוש בערכת השבבים הזאת, Sony XZPו-OnePlus 5הציגו ביצועים מעולים וחויית שימוש מצויינת, תוך כדי ניהול יעיל של צריכת חשמל. Mi 6 לא שונה בעניין הזה. השילוב של ערכת השבבים המצויינת יחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה תורמים ללא ספק לפעולה זריזה של המכשיר, והוא אף לא מתחמם יתר על המידה בשעת מאמץ. מה שמעיב קצת על החגיגה הוא הסירוב הקבוע של שיאומי לאפשר הרחבת זכרון באמצעות כרטיס - מדיניות קבועה במכשירי הדגל שלה. עם זאת, נפח האחסון בגרסה הזולה ביותר של המכשיר עומד על 64 גיגה, נפח שבהחלט ניתן להסתדר איתו. מערכת ההפעלה כאן היא MIUI בגרסה 8 המבוססת על אנדרואיד נוגט. Mi 6 צפוי לקבל בקרוב עדכון לגרסה הבאה של MIUI, גרסה 9. לטענת משתמשים שהתנסו בה היא מביאה עמה בשורות גדולות במהירות בפעולות יומיומיות וברספונסיביות טובה יותר, אם כי גם עם MIUI 8 המכשיר הזה זריז מאוד וחזק.


הדבר הראשון שמבחינים בו כשאוחזים ב-Mi 6 זה המשקל שלו. זה מעבר לסתם נוכחות, זה פשוט מכשיר כבד. OnePlus 5, מכשיר עם מסך גדול יותר, שוקל כ-154 גרם. Mi 6 לעומתו שוקל כ-182 גרם. הפרש של 30 גרם על הנייר לא נשמע גדול במיוחד, אבל במציאות מדובר בהבדל משמעותי. האחראי למשקל הזה הוא גימור קרמי שאמור להיות עמיד בשריטות. בפועל, את גב היחידה שהגיעה אליי ושהתה כבר אצל עיתונאי אחר או שניים, הגיע כשהיא מכוסה בשריטות זעירות. אגב, אל תספרו בבקשה ליבואן בישראל, אבל להערכתי, שום מכשיר שבדקתי לא נפל על הרצפה בכל כך הרבה הזדמנויות כמו המכשיר הזה. אני מסרב לקחת אחריות על הנפילות האלו, כולן ללא יוצא מן הכלל נגרמו מהחלקות ספונטניות של המכשיר על הרצפה בין אם זה משולחן כלשהו, מהמכנסיים וכו'. המכשיר אגב שרד את הנפילות הללו בלי סימן לשברים בגוף או סדקים במסך. השימוש בגימור קרמי הופך את המכשיר לחלקלק מאין כמוהו. כמה חלק? מספיק כדי שיתחיל לנוע מעצמו כשהוא מונח על משטחים חלקים כמו שיש. אין במראה של Mi 6 משהו ייחודי או יוצא דופן, אבל התחושה היא שמדובר בהתקדמות משמעותית של שיאומי בכל הקשור לגימור המכשירים שלה. כיף להחזיק אותו ביד (למרות המשקל) וגם הגימור החלקלק משדר משהו יוקרתי, איכותי ומלוטש בצורה טובה בהרבה ממכשירי עבר של היצרנית הסינית. שיאומי היתה מהראשונות לוותר על שקע האזניות בעקבותיה של אפל. הסידור החלופי ששיאומי מציעה הוא מתאם הממיר את שקע ה-USB Type C בתחתית המכשיר, לשקע אזניות 3.5 מ"מ סטנדרטי. אם אתם משתמשים אך ורק בזוג אזניות אחד, כל שעליכם לעשות הוא לקחת את המתאם הזה ולחבר אותו באופן קבוע לאזניות שלכם. אם אתם משתמשים ביותר מזוג אחד, ההעברה של המתאם הזה בין זוג אחד לשני יכולה להיות מעיקה. מעבר לכך, כמו באייפון, גם כאן טעינה תוך כדי האזנה למוזיקה באזניות שאינן אלחוטיות היא בלתי אפשרית, אלא אם תעשו שימוש במפצל כלשהו שמן הסתם לא תמצאו בתוך האריזה של המכשיר. Mi 6 מוגדר כמכשיר בעל עמידות בהתזות מים, אבל לא מצאתי מידע מפורט או תקן ספציפי של עמידות שניתן למכשיר. זה אומר שברור שאסור להכניס אותו למים (לבריכה, לים וכו') אך מאחר שטיבה של העמידות הזאת אינו ברור, עדיף להמנע מכל מגע של המכשיר עם מים.

חלקלק, Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)

 Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)

חבל על החיפושים, לא תמצאו כאן שקע אזניות סטנדרטי (צילום: גד גניר)



דווקא שיאומי, החברה שהקדימה את סמסונג, LG אפל ואחרות בהשקת מכשיר עם מסגרות מסך דקיקות (ה-Mi Mix) הסתפקה הפעם בעיצוב סטנדרטי של חזית מכשיר הדגל העיקרי שלה לשנת 2016. אין בזה שום דבר רע ברמה הפרקטית, להיפך, הדבר מאפשר למקם את קורא טביעות האצבעות במקום האופטימלי, מתחת למסך. ועדיין, זה הטרנד, ולכן למרות כל ההשקעה בגימור ובעיצוב שבהחלט נעים להחזיק אותו ביד, עיצובית הוא נראה כמו משהו ששייך יותר לשנה שעברה מאשר לעכשיו. אם זה גורם שמשפיע על החלטת הקנייה שלכם אז קחו זאת בחשבון. המסך עצמו הוא בגודל 5.15 אינטש ברזולוציית 1080 על 1920 פיקסלים בטכנולוגיית LCD עם פאנל IPS. הוא נראה מעולה, ומתפקד יפה מאוד גם באור יום. בדומה למכשירים של סמסונג ו-LG, כשמופנה אליו אור חזק, המסך מחזיר אור ומאפשר שימוש נוח גם בחוץ בבוקר ובצהריים.


זוג מצלמותיו של Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)



החלק שדרש את השדרוג המשמעותי ביותר במעבר מ-Mi 5 ל-Mi 6 היתה המצלמה, ואכן, המכשיר החדש מצויד במערך צילום מעולה, בעל שתי מצלמות נפרדות ברזולוציית 12 מגה פיקסל כל אחת: מצלמה בעלת עדשה רחבה (27 מילימטר), צמצם רחב (f/1.7) ומנגנון ייצוב תמונה אופטי, ומצלמה נוספת עם עדשת טלה-פוטו 52 מ"מ (המאפשרת זום x2), עם צמצם צר יותר ברוחב (f/2.6). שתי המצלמות יחד יודעות לספק תמונות דיוקן מרהיבות עם אפקט בוקה - טשטוש הרקע האחורי משכנע וטבעי במיוחד, תמונות HDR דרמטיות ואפילו בחושך מתקבלות תמונות מוארות ונאות. פה ושם נתקלתי בתמונות בהן יש מקום לשיפור במיקוד, ובתמונות שצולמו בחוץ בשעות הערב בהגדלת התמונה ל-100% ניתן להבחין במריחות ובירידת פרטים מסוימת אבל בסופו של דבר מדובר במצלמה מצויינת בכל קנה מידה ובטח ביחס למחיר המכשיר.


(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)



ל-Mi 6 סוללה בקיבול של 3350mAh המאפשרים כ-5.5 שעות של מסך דלוק, מה שמתורגם אצלי לשימוש סטנדרטי של יום שלם ללא שום בעיה, עם עודף של 20 עד 25 אחוזי סוללה בסוף היום, תענוג. התודות כאן מגיעות לקוואלקום שהצליחה לייצר ערכת שבבים המסוגלת לספק ביצועים מעולים תוך כדי שמירה על צריכת חשמל נמוכה יחסית. המכשיר תומך בטעינה מהירה בתקן QC 3.0, תקן נפוץ בשוק המאפשר רכישה של מטענים תואמים ולא הכרח מטען מבית שיאומי, העיקר שיתמוך בתקן הספציפי הזה. כטלפון הוא עושה עבודה לא רעה, אבל לא מתבלט במיוחד: השמע באפרכסת איכותי וחזק דיו, אבל השמע ברמקול קצת חלש וזה מורגש בעיקר בניסיון לעשות שיחות תוך כדי נהיגה בכביש מהיר. זה לא אומר שהוא לא שמיש, זה רק אומר שהייתי שמח אם הוא היה חזק יותר.


לרוב אני לא נוטה לצאת בהצהרות כאלו, אבל Mi 6 מהווה לטעמי קפיצת מדרגה שיכולה להצדיק שדרוג ממכשיר הדגל של שיאומי משנה שעברה. זה לא אומר ש-Mi 5 היה מכשיר רע, אבל Mi 6 מציג שיפור שקשה שלא להתפעל ממנו בכל הקשור לאיכות הצילום, לביצועים, לניצול הסוללה ואפילו לאיכות החומרים וההרכבה שלו. מחירו בארץ עומד על החל מ-1700 ש"ח, מחיר מעולה ביחס לתמורה שמקבלים כאן. אם תרצו לקנות אותו אצל היבואן הרשמי, תאלצו להיפרד מסכום קצת פחות מלהיב של כ-2155 ש"ח. זה עדיין זול יותר ממחירו של Galaxy S8, אבל טיפה יקר יותר ממחירם ביבוא רשמי של מכשירים מצוינים לא פחות כמו LG G6ו-Huawei P10, מה שמעמיד אותו בתחרות לא פשוטה.

כזה ניסיתי: Logitech MX ERGO

$
0
0
חלקנו באוכלוסיה זניח, אבל אנחנו מיעוט קולני למדי עם נטיות מסיונריות ונימה קלה של היפסטריות. הכירו אותנו: משתמשי וחובבי עכברי Trackball. עד לפני חודש בערך, מצבנו היה דומה במובן מסוים למשתמשי Windows Phone: מעטים מתחברים לקונספט שאנחנו כה מעריצים, ואפילו Logitech, היצרנית שמכרה הכי הרבה עכברים כאלו, הפסיקה להשיק דגמי Trackball חדשים אי שם ב-2010. ואז, יום בהיר אחד בספטמבר האחרון הפתיעה לוג'יטק והשיקה עכבר Trackball חדש העונה לשם MX ERGO.

Logitech MX ERGO (צילום: גד גניר)

עכברי Trackball למי מכם שטרם יצא להכיר, או הכיר ולא הבין מה הסיפור, הם עכברים הכוללים גולה גדולה בחלקם העליון. השליטה על סמן העכבר על המסך מתבצעת ע"י גלגול הגולה הזאת, ולא ע"י הזזת העכבר כולו. לפני שאספר לכם על MX ERGOחשוב לי לשים את שני דברים על השולחן: אם אתם שמאליים, אין טעם להמשיך לקרוא. העכבר הזה אינו סימטרי בצורתו ומיועד אך ורק לשימוש ביד ימין. הדבר השני הוא שגם אם אתם ימניים, אין לי יומרות להמיר מישהו מהקוראים לעבור להשתמש בעכבר מהסוג הזה. מי שרגיל במשך כל חייו הבוגרים להשתמש בעכבר רגיל, יצטרך טונות של מוטיבציה לעבור את הימים הראשונים עם עכבר שלא מזיזים עם כל היד מבלי להתייאש. ניסיתי לשכנע אנשים בסביבה שלי, השאלתי להם את ה-Trackball האישי שלי שמלווה אותי מאז 2008 בערך והפצרתי בהם לתת לו צ'אנס. כולם ללא יוצא מן הכלל התייאשו, בעיקר כי ניתנה להם הברירה לחזור אחורה לעכבר הרגיל בו השתמשו עד כה.



איך אני הפכתי לחובב עכברים מהסוג הביזארי האלו? זה כבר קשור לחויית ילדות: בסוף שנות ה-90 התחלקנו שלושה אחים במחשב בבית. יום בהיר אחד אחי הגדול החליט להעביר אותנו לשימוש בעכבר trackball מבלי לשאול אותנו ממש, וכך מצאתי את עצמי נאבק מספר ימים בעכבר הזה, עד שהמעבר הושלם. מאז, אין לי בעיה להשתמש בעכברים רגילים, אך ההעדפה האישית שלי היא בעיקר לעכברים עם הכדור.

Logitech MX ERGO, הכפתור הקטן מעל הכדור מאפשר מעבר לגלילה איטית ומדוייקת יותר (צילום: גד גניר)


העכבר הקודם שבדקתי בתצורה הזאת היה למעשה העכבר האחרון מהסוג הזה שלוג'יטק השיקה, ה-M570, גרסה אלחוטית של Trackman Wheel, שהושק 9 שנים לפניו, ב-2001. לוג'יטק התנסתה עם מספר צורות של עכברי טרקבול, אך בסופו של דבר הצורה המצליחה והפופולרית ביותר (במונחי הקטגוריה הספציפית הזאת) הסתמנה בתור התצורה שבה השליטה בגולה מתבצעת באמצעות האגודל. ב-MX ERGOהחליטה לוג'יטק להכניס שינוי קטן בתצורה הזאת שלפחות בתחושה שלי משדרג את נוחות השימוש: הודות למעמד מגנטי שיושב בחלקו התחתון, איזור הגולה מוגבה מעלה בזוית של 20 מעלות. ההגבהה הזאת משנה את כל זוית האחיזה בעכבר, מקטינה את הפיתול של הזרוע האוחזת בעכבר, וכך הופכת את השימוש בעכבר לנוח בהרבה. ניתן לוותר על ההגבהה הזאת ולחזור לזוית השימוש הרגילה, אם כי סמכו עליי, מספר דקות עם ההגבהה הזאת ולא תוכלו לחזור לאחור.

Logitech MX ERGO , מוגבה בזוית של כ-20 מעלות מהמשטח עליו הוא מונח (צילום: גד גניר)

Logitech MX ERGO (צילום: גד גניר)


ה-MX ERGOמביא איתו את כל הפינוקים שנוספו בשנתיים האחרונות לעכברים מודרניים, אל הקטגוריה האיזוטרית של עכברי Trackball. כמו ה-M570, גם ה-MX ERGOהוא עכבר אלחוטי. בניגוד לעכבר של לוג'יטק משנת 2010, העכבר החדש יודע לתקשר לא רק עם המקלט האלחוטי (דונגל) Unifiying של לוג'יטק, אלא גם עם כל מחשב שיש לו קישורית Bluetooth, ובכך לפנות לכם שקע יו אס בי אחד שעד כה נתפס ע"י המקלט הזה. אז למה בכל זאת מצרפת לוג'יטק את המתאם שלה לערכת העכבר החדש? לטובת מי שמעוניין להשתמש בו במחשב שעדיין מריץ את מערכת ההפעלה ווינדוס 7 שאינה מצטיינת, בלשון המעטה, בתקשורת בלוטות'עם עכברים.

מעבר לחיבור בלוטות', מביא ה-MX ERGOעוד כמה חידושים, לפחות עבור משתמשי עכברי trackball: גלגלת שניתן לא רק לגלול איתה למעלה ולמטה, אלא גם לצדדים באמצעות הטייה שלה ימינה או שמאלה, וכפתור שנמצא בדיוק מעל גולת השליטה שהופך את הגלילה לאיטית הרבה יותר ומאפשר עבודה עדינה יותר, משהו שימושי עבור מעצבים גרפיים שזקוקים לשליטה טובה יותר על הסמן. בנוסף, תמצאו שני לחצנים איתם ניתן לנווט קדימה ואחורה בדפדפן. כל הכפתורים שציינתי ניתנים לתכנות ולשמש כקיצורי דרך לפעולות אחרות שתבחרו, אם התפקודים המקוריים שלהם לא שימושיים מספיק עבורכם.





עובדים על שני מחשבים נפרדים? תוכלו לחבר את MX ERGOאל שניהם. סיימתם לעבוד עם המחשב מהעבודה ורוצים לעבוד עם עכבר ה-Trackball שלכם על המחשב בבית? לחיצה על כפתור מתחת לגלגלת תחליף ביניהם. רוצים לעבוד עם העכבר במקביל על שניהם? אפשרי, אבל לצורך כך תצטרכו להתקין את תוכנת ניהול החומרה Logitech Options על שני המחשבים, לוודא ששניהם מחוברים לאותה רשת, ולהפעיל בשניהם את Flow, פונקציה המאפשרת לא רק הזזת סמן העכבר בין שני המחשבים, אלא גם שימוש ב-Copy ו-Paste לטקסטים ואפילו לקבצים. מההתנסות שלי - זה עובד, אבל ישנו מעצור מסוים במעבר בין המסכים, כלומר, באותה פעולת גלילה ארוכה לא תצליחו "לפרוץ"את הגבול שבין המסכים. כדי לעבור בין מסך של מחשב אחד לאחר תאלצו לבצע זאת בשתי פעולות גלילה נפרדות, לא אסון, פשוט לא זורם כמו עבודה על שני מסכים המחוברים למחשב אחד. ועדיין, מדובר באפשרות שימושית ביותר אם אתם עושים שימוש בשני מחשבים על בסיס קבוע.

Logitech MX ERGO (צילום: גד גניר)


ל-MX ERGOסוללה מובנית. אין צורך יותר לקנות סוללות סטנדרטיות, הסוללה הפנימית נטענת באמצעות כבל עם חיבור Micro USB. הייתי יותר שמח לראות כאן חיבור USB Type C, אבל עדיין מדובר בחיבור נפוץ למדי. טעינה מלאה אחת אמורה להספיק לארבעה חודשים. מאחר ולא חלפו ארבעה חודשים מאז שהעכבר הושק, אני נאלץ לסמוך על דבריה של לוג'יטק בעניין זה. כך או כך, אם תמצאו את עצמכם עם סוללה ריקה, ERGO MX יודע להטען בתוך דקה מספיק עבור שימוש של יום מלא.

ה-MX ERGOהוא כל מה שחובבי Trackball חיכו לו: עכבר מודרני, עם פיצ'רים חדשים ושימושיים, וחשוב מכל: נוח יותר לשימוש. ועדיין, מדובר ב-Trackball, עכבר שמראש נידון לקהל יעד מצומצם למדי. עם זאת, ייתכן שדווקא התוספות החדשות האלו יחזירו חלק מהמשתמשים שנטשו לטובת עכברים אחרים. מחירו של MX ERGOבחו"ל עומד על 99 דולר, סכום לא זול עבור מי שמעולם לא ניסה עכבר כזה ועשוי להתייאש ממנו במהרה. מצד עבור משתמשי Trackball שרק חיכו לעכבר קצת יותר מודרני ומפנק, זהו סכום סביר בהחלט.

כזה ניסיתי: Meizu Pro 7

$
0
0
סמארטפון, בצורתו הנוכחית, הוא קונספט שקשה לחדש בו. בתוך שנים בודדות עבר שוק הסלולר ממצב של מגוון צורות של טלפונים ("סליידר", "צדפה", "סוויבל") לשממה עיצובית של מלבנים דקים עם מסך גדול בחזית, אולי כמה כפתורים בתחתית, ומצלמה על הגב. מייזומנסה לשבור את השגרה הזאת עם מסך נוסף הממוקם על גב המכשיר. היא עושה זאת בסמארטפון החדש ביותר בסדרת הדגל שלה, PRO 7, ובשונה מרוב יצרניות הסמארטפונים השנה, לא משתמשת בחידוש הזה כדי להקפיץ את המחיר שלו. האם מייזו עלתה על משהו מעניין?


Meizu PRO 7 (צילום: גד גניר)



מייזו היא כמובן לא הראשונה שמנסה לשים מסך נוסף על סמארטפון או על טלפון סלולרי. קדמו לה אינספור יצרניות סלולר מתחילת שנות ה-2000 שניסו לחסוך למשתמשים את הפעולה המייגעת של פתיחת טלפון בצורת צדפה. כשסמארטפונים הפכו למיינסטרים, העובדה שבחזית המכשיר יש מסך ענק, ייתרה את הצורך בעוד מסך. אז מה עושים כשמשתמשים דורשים משהו חדש? נותנים להם את מה שהם לא צריכים, ממילא הם יסכימו לשלם על זה: LGהוסיפה מסך קטן מעל המסך הענק של הפאבלטים שלה, ה-V10וה-V20, סמסונגהחליטה להציף מידע על השוליים של המסך ב-Galaxy Note Edge, ויוטה פון הוסיפה בזמנו מסך E-Ink בגודל מלא בצד האחורי של הסמארטפונים שלה כדי לאפשר למשתמשים לקרוא ספרים דיגיטליים ובנוסף להציג את המידע שכל סמארטפון עם מסך נוסף עושה: התראות, שעה ומזג אויר. התירוץ למסך נוסף הוא בדר"כ חסכון בסוללה: המסך הקטן חוסך את הצורך להדליק את המסך הגדול כדי לקבל את המידע שמופיע ממילא על המסך הקטן. את הצורך הזה פתרו חלק מהיצרניות באמצעות מצב Always On אשר מציג באופן מינימליסטי מידע על המסך הראשי כשהוא מוחשך ברובו. כל מה שציינתי כאן אגב לא רלוונטי עבור מי שעושה שימוש בשעון חכם ומקבל את כל המידע הדרוש היישר אל פרק ידו.



אז מה יש למייזו להציע? מסך AMOLED משני (במייזו קוראים למסך הזה בשם הדרמטי "תצוגת Fenêtre") הממוקם לאורך הצד השמאלי של גב המכשיר, בגודל שני אינטש וברזולוציית 240 על 536 פיקסלים. המסך הזה מציג בהקשה כפולה את השעה, היום בשבוע, מזג האויר ומספר הצעדים שצעדתם. המסך המשני יודע לבשר על שיחה נכנסת אבל לא יודע לציין את שם המתקשר או אפילו רק את המספר שלו. אם מתקבלת התראה הוא יציג לכם את הלוגו של האפליקציה ממנה התקבלה ההתראה, אבל לא את התוכן שלה, וזה קצת מטופש: אחד התרחישים שנהוג לחשוב עליהם בהקשר של קבלת התראות מבלי לפתוח את המסך הגדול הוא לקרוא אותן מבלי שיראו או יבינו שאתם קוראים, נניח בישיבה. ב-Meizu PRO 7 תדעו שקיבלתם הודעת וואטסאפ, אבל מבלי לפתוח את המסך הגדול לא תוכלו לקרוא אותה ואפילו לא תדעו ממי היא הגיעה. סוגיית שימושיות נוספת היא השאלה באיזה מצב צריך להיות מונח ה-PRO 7 כדי להשתמש במסך המשני. התשובה לשאלה הזאת היא שהמכשיר צריך להיות מונח על השולחן על הצד של המסך, משהו שבאופן כללי לא מוסיף לו בריאות אבל כן מוסיף שריטות ולכלוך. לזכותו של המסך ניתן להגיד שהוא משווה למכשיר מראה ייחודי ושונה שבהחלט יגרום לאנשים להתעניין בסמארטפון החדש שלכם. אם זו הסיבה שבגללה אתם קונים את המכשיר הזה, קחו בחשבון שמהר מאוד תמצאו את עצמכם צריכים לסנגר על המסך הזה ולהסביר למה הוא בעצם רעיון טוב שהצדיק את הבחירה דווקא בסמארטפון הזה על פני אחרים. זה השלב שבו כדאי לשאול את עצמכם איך הסמארטפון שמסביב למסך המשני הזה.




מדגם ממה שמציג המסך המשני של Meizu PRO 7 (צילום: גד גניר)



ל- PRO 7 ערכת שבבים של מדיה טק הטיוואנית, בעלת שמונה ליבות: ארבע ליבות במהירות 1.6 גיגהרץ וארבע נוספות לפעולות תובעניות יותר במהירות 2.6 גיגהרץ. על הנייר הנתונים מצביעים על כוח עיבוד דומה לזה של Snapdragon 625 של קוואלקום, אותו ניתן למצוא במכשירים שבדקתי כמו Moto Z Playו-Xiaomi Mi Maxו-Redmi Note 4. כמו האחרים שציינתי, המכשיר יציב, זריז למדי ולא נוטה להתחמם יתר על המידה. זכרון RAM בנפח 4 גיגה מבטיח שמספר סביר של אפליקציות ישאר פתוח ברקע והמכשיר לא יצטרך לפתוח אותן בכל פעם מחדש, ונפח אחסון מינימלי של 64 גיגה (שאינו ניתן להרחבה) הופך את המכשיר הזה לשמיש הרבה יותר מדורות קודמים של מכשירי דגל של מייזו שהתהדרו בנפח אחסון מצומצם יותר. מערכת ההפעלה כאן היא Flyme של מייזו בגרסה 6.1.3, המבוססת על אנדרואיד נוגט. Flyme עברה שינויים רבים בשנים האחרונות והפכה ליציבה, ובשלה יותר, אם כי פה ושם עדיין ניתן למצוא באגים מרגיזים: אם תצלמו תמונה באמצעות המצלמה ותרצו לשתף אותה, הכל יעבוד כשורה. עם זאת, אם תבחרו לשתף צילום מסך, תצטרכו לנסות לגלול מספר פעמים את מסך אפשרויות השיתוף עד שהוא יגיב ותוכלו לבחור באפליקציה זניחה כמו וואטסאפ. מה עוד? אפליקציית Google Photos מסרבת להציג לי תמונות שצילמתי באמצעות מכשירים אחרים וגם אפל מיוזיק סירבה לעבוד כראוי (שירים שלא נטענים, קפיצה אקראית בין שירים וכו'). לאור העובדה שאפליקציית המוזיקה של אפל לאנדרואיד עושה בושות גם במכשירים אחרים, אזכה את מייזו מאשמה בסעיף זה בשל חוסר ראיות.


וככה הוא נראה מקדימה (צילום: גד גניר)



המכשיר שקיבלתי לבדיקה הגיע בצבע אדום מטאלי. האנטנות משולבות בגוף האלומיניום של המכשיר ויחד עם המסך המשני ולוגו החברה שמיושר לצד, מתקבל עיצוב ייחודי ואלגנטי. בחלקו הקדמי, מתחת למסך נמצא קורא טביעות האצבעות המשמש גם לניווט במכשיר - לחיצה משמשת ככפתור חזרה הביתה, ומגע בלבד מחזיר אתכם למסך הקודם. מסך האפליקציות הפתוחות זמין לשימושכם החלקת האצבע למעלה על השטח מימין או משמאל לכפתור הבית. הקורא עצמו הוא לחיץ, מה שאומר שכדי לפתוח את המכשיר תצטרכו ללחוץ על הכפתור ולא להסתפק בנגיעה. הקורא עצמו מהיר מאוד ומתפקד נהדר. המסך, בטכנולוגיית Super AMOLED בגודל 5.2 אינטש וברזולוציית FHD נראה מעולה ומתפקד לא רע גם באור יום. אמנם לא מדובר במסך מקצה לקצה, ובחלקו העליון והתחתון מסגרות עבות למדי, אבל נכון להיום לא תמצאו מכשירים רבים אחרים בשוק בטווח המחיר הזה שמציעים מסגרות דקיקות יותר.

מבט מקרוב על קורא טביעות האצבעות (צילום: גד גניר)



מבט מקרוב על זוג המצלמות של Meizu PRO 7 (צילום: גד גניר)



המצלמות הכפולות הגיעו גם למכשירים של מייזו. PRO 7 מצויד בזוג מצלמות, שתיהן עם חיישני 12 מגה פיקסל וצמצם ברוחב f/2.0. בניגוד למכשירים של OnePlusו-Xiaomi, כאן העדשות אינן משמשות לזום אופטי, אך עדיין ניתן לבצע באמצעותן צילום עם רקע מטושטש, אם כי מהבחינה הזאת, התוצאות פחות מוצלחות מאלו של היצרניות האחרות שציינתי. אפקט הטשטוש לעיתים מוגזם, לעיתים מטשטש איזורים שהוא לא אמור לטשטש, ולפעמים מטשטש באופן לא מלא את הרקע כך שיוצאת תמונה עם מיקוד לא טבעי באיזורים מסוימים ברקע.באופן כללי, המצלמה מספקת תוצאות שתואמות את רמת המחיר של המכשיר. היא זריזה למדי במיקוד ובצילום עצמו, ובאור יום התמונות יוצאות מפורטות, חדות עם טווח דינאמי נאה וצבעים ריאליסטיים. בחשכה התוצאות פחות מלהיבות הן מבחינת מיקוד והן מבחינת פרטים וגווני צבע. גם במייזו רוצים להשאיר חותם על התמונות שלכם, וכברירת מחדל מטביעה Water mark עם לוגו של זוג עדשות, שם המכשיר וכיתוב Dual Lens. אם אינכם מעוניינים בתוספת הזאת לתמונות האישיות שלכם, תוכלו לבחור להסיר את הסימון הזה בהגדרות המצלמה.


 (צילום: גד גניר)

 (צילום: גד גניר)

 (צילום: גד גניר)

 (צילום: גד גניר)

 (צילום: גד גניר)

 (צילום: גד גניר)

יתרון מבטיחה נוסף שמביאה איתה תצוגת Fenêtre הוא היכולת לצלם תמונות סלפי באמצעות זוג המצלמות הראשיות, עם אפקט הטשטוש, ולראות מה אתם מצלמים דרך המסך הקטן. מאחר והמסך הקטן תומך במגע, הייתי מצפה שגם פעולת הצילום תתבצע דרכו. מה רבה היתה ההפתעה לגלות שמגע על המסך בעת ניסיון צילום באופן הזה, מקפיץ בקשה, חצופה למדי, לתפעל את המצלמה דרך המסך הראשי. שמעתם נכון. המכשיר החדש של מייזו שרק מזמין אתכם לבצע תמונה ולהעזר במסך האחורי שלו לצורך כך, דורש שאת פעולת הצילום עצמה תבצעו דרך הממשק המופיע על המסך הראשי, זה שנסתר מכם. הדרך היחידה להצליח לבצע צילום באופן הזה היא לכוון את האצבע לאיזור לחצן הצילום על המסך הראשי, לסובב את המכשיר, ללחוץ על לחצן הצילום ולקוות שאכן הצלחתם לפגוע בו בול. בינינו, עדיף כבר להשתמש במצלמה הקדמית וזהו.

* אוקיי, זה מביך: מסתבר שאני לא הבנתי כראוי איך מפעילים את הפיצ'ר הזה. ניתן בהחלט לצלם סלפי באמצעות המצלמה הראשית. כדי שזה יעבוד, צריך להקיש על המסך הפנימי (בעוד המכשיר נעול!) ולהחליק את האצבע עליו מלמטה למעלה. במצב הזה, אין צורך ללחוץ על לחצן הצילום והכל עובד בצורה לוגית.


צילום סלפי באמצעות המסך המשני הוא תהליך מסורבל ודי מיאש (צילום: גד גניר)



ל-Meizu PRO 7 סוללה בקיבול 3000mAh המאפשרת לו לצלוח יום שלם ללא בעיה, אבל לא הרבה מעבר לכך. את רוב הימים סיימתי עם בין 10 ל-15 אחוזים בסוללה. המכשיר תומך בתקן הטעינה המהירה של מייזו, mCharge שהוא מהיר למדי, אם כי לא מהיר כמו Super mChargeשהוצג ב-MWC 2017וטרם שולב במכשירי החברה. הרמקול של Meizu PRO 7 לא מציע איכות יוצאת דופן, אך העוצמה שלו בהחלט מספיקה לביצוע שיחות ברכב.


המחיר היה ונשאר אחד המאפיינים האטרקטיביים ביותר של מכשירי Meizu. מחירו של PRO 7 כיום עומד על 1699 ש"ח, ועבור המחיר הזה, המכשיר מספק תמורה לא רעה: מסך מצוין, ביצועים נאים, אחסון בנפח שמיש וזמן סוללה מספק. תצוגת Fenêtre היא תוספת עיצובית נאה ומרשימה, אך רחוקה מניצול הפוטנציאל שלה. לא מן הנמנע שמייזו תשפר את הפונקציונליות של המסך הקטן במסגרת עדכונים רשמיים (ועל הדרך, אולי תתקן גם כמה באגים מעיקים), אם כי כרגע, מדובר בעיקר בגימיק. לזכותה של מייזו ושל היבואנית המקומית, יאמר כי היא לא תפסה טרמפ על הוספת המסך המשני כדי לייקר באופן משמעותי את מחיר המכשיר. להיפך, PRO 6 עלה עם השקתו כ-100 ש"ח יותר. אז נכון, ניתן לזקוף את ההוזלה במחיר לטובת ההחלטה על פטור ממס קנייה על טלפונים סלולריים, אך עדיין, בהשוואה למכשירי מותגים אחרים, כל עוד מדובר על יבוא רשמי, מדובר במחיר תחרותי למדי.

ה-Meizu PRO 7 נמסר לבדיקה ע"י רשת Bug

כאלו ניסיתי: SOL Republic Amps Air

$
0
0
שנתיים אחרי שהראשונות מסוגן החלו לצוץ באתרי מימון המונים, ניתן כבר לקבוע בוודאות שאזניות Truly Wirelessאינן טרנד חולף. ההחלטה של אפללהציג אזניות משלה מהסוג הזה נתנה ליצרנים אחרים את המוטיבציה הדרושה להכנס לקטגוריית האזניות החדשה, וכך ניתן לראות כיום אזניות Truly Wireless אצל יותר ויותר יצרניות שמציגות את הגרסה שלהן לקונספט של זוג אזניות ששום דבר פיזי לא מקשר ביניהן.


SOL Republic Amps Air (צילום: גד גניר)


היצרנית האמריקאית SOL Republic היא שחקן חדש יחסית בשוק האזניות. החברה הוקמה בשנת 2011 ע"י שלושה יזמים. אחד מהם, הבעלים  והמנכ"ל הנוכחי של החברה, קווין לי הוא עובד לשעבר ב-Beats, ואביו היה בין המקימים של חברת האודיו Monster, אותה אחת ששיתפה פעולה לפרק זמן מסוים עם Beats. בתקופה האחרונה הושק ליין המוצרים החדש של החברה בישראל, ולאחר שהתנסיתי ב-IconXשל סמסונג בשנה שעברה, וב-Airpodsשל אפל מוקדם יותר השנה, הגיע תורן של ה-Amps Air, אזניות ה-Truly Wireless הראשונות של SOL Republic.



האתגר החשוב ביותר עבור מי שמעצב אזניות Truly Wireless הוא לוודא שהן יושבות טוב בתוך האוזן. זה לא רק עניין של נוחות אלא עניין של תחושת הבטחון אצל המשתמש שהאזניות לא ינשרו מהאוזניים שלו אל האבדון. ל-Amps Air אין "סנפיר"שמאבטח אותן במקומן. הדבר היחיד שמונע מהן להחליק החוצה הוא סט מתאמי הסיליקון שמגיע איתן והצורה הכללית שלהן. האזניות עצמן מצופות במעין סיליקון עם פסים בולטים מה שאמור לייצב אותן בתוך האוזן ולמנוע תזוזות מיותרות, ואכן, בשגרת החיים הלא ספורטיבית שלי זה הספיק כדי להשאיר אותן בתוך האזניים שלי, גם בתזוזות אגרסיביות במיוחד. יחד עם זאת, בשל העדרו של הסנפיר, הייתי ממליץ לכם לא לעשות איתן פעילות ספורטיבית, לפחות לא כזאת שעושים בחוץ. הן אמנם עמידות בגשם וזיעה, ובאתר החברה מציינים כי הן יכולות לשמש אתכם בחדר כושר (כנראה שלא במקרה מתכוונים לפעילות ספורטיבית בחדר סגור). בכל אופן, אותי אישית היה קצת מפחיד לאתגר את היכולת שלהן להשאר באזניים בזמן ריצה ברחוב.


Amps Air (צילום: גד גניר)




עוד אתגר שאזניות Truly Wireless נדרשות לעמוד בו הוא רציפות החיבור לסמארטפון. אזניות מהסוג הזה הן עדיין חפיץ חדש בשוק שמתמודד עם מחלות לידה, וחלק מהיצרניות עדיין נאבקות בתופעות שבאזניות בלוטות'אחרות כבר שכחו מהן, כמו ניתוקים, או שמע רק באזניה אחת. ב-Amps Air כמעט ולא נתקלתי בתופעות כאלו: ב-99% מהזמן החיבור בין האזניות היה תקין ויציב, השמע רצוף ובלי תקלות כלשהן. הפעמים היחידות בהן נתקלתי בבעיות של שמע רק באזניה אחת, היו בעת ההוצאה שלהן מהמארז שלהן: מסתבר שכדי לוודא שיש לכם שמע סטריאופוני, עליכם לשלוף את שתי האזניות, לוודא שהתחברו אלחוטית זו לזו (חיווי יופיע על זוג האזניות), ורק אז להכניס אותן לאזניים שלכם.



Amps Air (צילום: גד גניר)


כל חלקן החיצוני של Amps Air הוא לחיץ, ויש לו מספר תפקידים: לענות או לנתק שיחה, לעצור או לנגן שיר, ולהפעיל בלחיצה כפולה את גוגל אסיסטנט או את סירי. מה לא תוכלו לעשות בלחיצה? להעביר שיר קדימה או אחורה, או לשלוט על הווליום את שתי הפעולות האלו תצטרכו לעשות דרך הסמארטפון. העובדה שכל חלקן החיצוני לחיץ, יוצרת קושי מסוים כשמנסים למקם אותן בתוך האוזן. לחיצה לא מכוונת עלולה במקרה הפחות גרוע לעצור את השיר ששמעתם. במקרה היותר גרוע לחיצה קצת יותר ממושכת תכניס אותן למצב צימוד, מה שיחייב אתכם להוציא אותן מהמצב הזה, בקיצור, לא הכי נוח בעולם.

ה-Amps Air אינן אזניות לאודיופילים, אך הן מספקות איכות שמע לא רעה בכלל עבור אזניות אלחוטיות, ונשמעות טוב יותר לטעמי מ-AirPods של אפל. הבאסים מודגשים, טווח ה-MID רחב למדי, הגבוהים מדויקים ברמה מספקת, הצליל נקי, מפורט וחד. למה הן אינן אזניות לאודיופילים? כי עדיין מדובר באזניות בלוטות'וכל השבחים שחלקתי להן ניתנו באופן יחסי. הצליל עצמו הוא כיפי, עם אטימה טובה תקבלו באסים מקפיצים, אבל בעוצמות שמע גבוהות תאבדו פירוט, בעיקר במוזיקה רויית דיסטורשנים שבה הצליל צורם ולא נעים. יצא לי להתקל באזניות שמספקות חויית שיחה טובה יותר, אם כי הן מקבלות ציון עובר בהיבט הזה: הצד השני בשיחה ישמע לכם מן הסתם חזק וברור, אבל המיקרופון אינו רגיש מספיק ולצד השני יהיה קצת קשה לשמוע אתכם.

משך חיי הסוללה של Amps Air הוא 3 שעות. זה לא נשמע הרבה על הנייר, אבל בפועל זה מספיק לשימוש יומיומי שגרתי. אם אתם זקוקים לאזניות שתוכלו להאזין איתן למוזיקה במשך יום שלם אז ה-Amps Air או כל זוג אזניות Truly Wireless לא יתאימו לכם. אם אתם מאזינים למוזיקה בעיקר בדרך אל ומהעבודה הביתה, או לחילפין, לוקחים הפסקות מההאזנה למוזיקה פעם בכמה שעות, זה בהחלט יספיק לכם.


מארז הטעינה של Amps Air. מספיק ל-15 טעינות נוספות ואפילו יכול לטעון את הסמארטפון שלכם במקרה הצורך (צילום: גד גניר)


חלק בלתי נפרד מכל דגם של אזניות Truly Wireless הוא המארז בתוכו מאחסנים אותן. לא יצא לי להתקל באזניות מהסוג הזה שמגיעות ללא מארז שכזה, וזאת מסיבה פשוטה: קל נורא לאבד אותן. כששולפים אותן מהאזניים, אי אפשר להניח אותן סתם ככה על הצוואר. והמקום היחיד שבו תרצו לאחסן אותן כשהן מחוץ לאזניים שלכם הוא המארז הזה. ברוב המקרים, המארז הזה ממלא תפקיד נוסף וחשוב, וטוען את הסוללות בתוך האזניות. המארז של Amps Air עושה משהו שלא ראיתי עד כה: הוא יכול לשמש בעת הצורך גם כסוללה חלופית עבור הסמארטפון שלכם, ולשם כך מצויד בכניסת USB סטנדרטית, אליה תוכלו לחבר את הטלפון שלכם באמצעות הכבל שלו. לרוב, המארזים האלו מספקים בין שלושה לארבע סבבי טעינה מלאים של האזניות. העובדה שהן נטענות באופן קבוע במארז מפצה על משך חיי הסוללה הקצרים יותר של אזניות מהסוג הזה, ומשחרר את המשתמש מהצורך לטעון אותן במהלך היום. במקרה של האמפס אייר, המארז מספק אפשרות לטעון את האזניות כ-15 טעינות מלאות. הקיבול המרשים הזה של המארז הוא מה שהופך את השימוש בו כסוללת חירום עבור הסמארטפון שלכם למשהו שהוא קצת יותר מגימיק. מצד שני, בשל הסוללה המרשימה, המארז עצמו כבד באופן מפתיע, ומגושם יותר ממארזים של אזניות מקבילות.


אזניות Truly Wirless הן עסק יקר, וה-SOL Republic Amps Air לא שונות מהבחינה הזאת, אם כי מחירן ביחס לקטגוריה החדשה והמצומצמת הזאת ממוקם דווקא בצד הנמוך של הסקאלה: 590 ש"ח. המחיר הזה קונה לכם אזניות שמספקות איכות שמע לא רעה בכלל, חיבור יציב לסמארטפון שלכם, עיצוב שימנע מהן ליפול בשגרת היום יום, מארז שתצטרכו לטעון לעיתים רחוקות וזמן סוללה אופייני לקטגוריה. היתרון הגדול ביותר שלהן הוא היתרון של כל זוג אזניות מסוגן - הויתור על הכבל המציק בעורף. עבור מי שרץ עם אזניות Truly Wireless מדובר בשדרוג משמעותי בנוחות השימוש, קצת חבל שעם ה-Amps Air עדיף להמנע מכך.

כאלו השוויתי: Xiaomi Mi 6, OnePlus 5 ו-MEIZU PRO 7 Plus

$
0
0
המקבילה העולמית לקלישאת המסורת היהודית "לא הצליחו להשמיד אותנו, בואו נאכל", היא ככל הנראה "יש חג, בואו נעשה קניות". חג הרווקים הסיני שפותח את רצף ימי הקניות הגדולים החל בכלל מתוך מחאה מקומית של סטודנטים באוניברסיטת ננג'ינג בסין בשנת 1993. הסטודנטים מחו על הלחץ המופעל עליהם להתחתן והבחירה ב-11.11 אינה מקרית: הריכוז הגבוה של הספרה "1"בתאריך הזה סימל עבורם את חגיגת הרווקות והאינדיבדואליזם. הקפיטליזם שמחלחל אפילו למדינה קומוניסטית כמו סין יצר מהחג הזה סוג של מוטציה חומרנית והתירוץ שניתן לפני שנים בודדות להפיכת יום הרווקים לחג קניות הוא הרצון של רווקים ורווקת לטפח את עצמם ולהתחדש בבגדים חדשים, מתוך כוונה להפוך לאטרקטיביים יותר...ולהתחתן. 24 שנים לאחר מרד הסטודנטים הסינים, רווקים ולא רווקים בישראל בוחרים בתקופה הזאת בשנה להילחץ גם משאלות שאינן קשורות בהכרח לזוגיות שלהם, שאלות כמו איזה סמארטפון לקנות ומהו התזמון הטוב ביותר לעשות זאת. למען אלו שמתכננים לעשות זאת בימים הקרובים, לקחתי לסדרת בדיקות מפרכות (עבורי ועבורם) שלושה מכשירי דגל של יצרניות סיניות גדולות ומוכרות הנמכרים בישראל: ה-OnePlus 5, ה-Mi 6של שיאומי ומכשיר הדגל הנוכחי של מייזו, ה-Pro 7 Plus.


מימין לשמאל: OnePlus 5, Xiaomi Mi 6 ו-MEIZU PRO 7 Plus (צילום: גד גניר)



ביצועים - Xiaomi Mi 6
ארבעת המכשירים בהשוואה מתהדרים במפרט טכני של מכשירי דגל למהדרין: ה-OnePlus 5 וה-Mi 6 מגיעים עם ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום, Snapdragon 835. השלישי ברשימה, ה-Meizu Pro 7 Plus מגיע עם ערכת שבבים אחרת, חזקה יותר (על הנייר לפחות), Helio X30 של מדיהטק. שלושת המכשירים מצוידים בזכרון RAM בנפח 6 גיגה, ובאחסון פנימי בנפח 64 גיגה שאינם ניתנים להרחבה. ביום יום לא מורגש פער משמעותי בביצועים בין המכשירים, אם כי עדיין ישנם הבדלים מסוימים. הרצתי בשלושת הסמארטפונים שני מבחני ביצועים שונים, Atntutu ו-Geekbench, שניהם הצביעו על יתרון קל מאוד של OnePlus 5 על פני Mi 6 ופער קצת גדול יותר על פני Meizu Pro 7.





המבחנים האלו משקללים לכדי ציון אחד מספר היבטים שאינם בהכרח רלוונטיים לכל המשתמשים, לדוגמה קצב פריימים במשחקים והתמודדות עם גרפיקה מתקדמת. כדי לבחון את המהירות, כפי שהיא משתקפת בחויית השימוש היומיומית ביצעתי בעצמי מבחן למדידת מהירות פתיחת אפליקציות בשיטה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה בקרב מבקרי סמארטפונים: הרכבתי רשימה של כ-25 אפליקציות פופולריות (ביניהן פייסבוק, אינסטגרם, Waze, אפליקציית החייגן, אנשי הקשר, סופר מאריו, סוניק, ועוד) והתחלתי לפתוח אותן בזו אחר זו על כל מכשיר בנפרד. מיד לאחר שסיימתי את סבב פתיחת האפליקציות הראשון, חזרתי על התהליך כשחלק מהאפליקציות כבר פתוחות בזכרון ה-RAM של המכשירים. המנצח בשיטה זו הוא המכשיר שמסיים את שני הסבבים בפרק הזמן הקצר ביותר. חזרתי על התהליך המייגע הזה שלוש פעמים עם כל מכשיר כדי לוודא שהתוצאות אכן תקפות, והנתונים בטבלה משקפים את ממוצע שלושת המדידות. אמנם היו הבדלים של מספר זניח של שניות לכאן או לכאן, בין בדיקה לבדיקה, אך דירוג המכשירים נשאר זהה בכל בדיקה: Mi 6 סיים באופן קבוע את הסבבים בזמן הקצר ביותר.


תוכנה - Xiaomi Mi 6
שלושת המכשירים מריצים גרסאות תוכנה משלהם המבוססות על אנדרואיד בגרסה 7. OnePlus 5 מגיע עם Oxygen OS, גרסה שדומה מאוד ויזואלית לאנדרואיד בצורתה המקורית, ומכילה מספר שינויים, תוספות ושיפורים קטנים. קצת קשה לשפוט לפי העבר את מדיניות העדכונים של החברה. משתמשי OnePlus 2 הותיק לא עודכנו ולא יעודכנו לגרסה 7 לעולם, אך משתמשי  OnePlus 3, OnePlus 3T משנה שעברה ומשתמשי OnePlus 5 יקבלו בקרוב מאוד עדכון לגרסה 8. אצל מייזו ושיאומי זה אפילו מסובך יותר: המכשירים לרוב לא מקבלים עדכונים גדולים של גרסאות אנדרואיד, אבל הן מפיצות למכשירים עדכוני ממשק ואבטחה בתדירות גבוהה יותר, לאורך זמן רב יותר מיצרניות אחרות וכך יוצא שמכשירים כמו Meizu MX4שבדקתי אי שם בשנת 2014, עודכן לגרסת הממשק כמעט הכי חדשה שיש של מערכת ההפעלה הייחודית של החברה, Flyme OS. שיאומי החלה את דרכה בגרסאות תוכנה אלטרנטיביות למכשירים קיימים, עם מערכת ההפעלה מבוססת האנדרואיד שלה, MIUI, ודואגת לעדכן את המכשירים בתדירות הגבוהה ביותר מבין השלושה. Xiaomi Mi6 של שנת 2017, (כמו גם Mi3 של סוף שנת 2013) יקבל בקרוב עדכון ל-MIUI 9, גרסת הממשק החדשה ביותר של מערכת ההפעלה של החברה שצפויה להציע בעיקר מהירות גבוהה יותר, אך גם שיפורים ופיצ'רים חדשים. שיאומי אגב, היתה בין הראשונות לספק למשתמשיה עדכון אבטחה לטיפול ב-Krack, פרצת האבטחה שהתגלתה בחודש שעבר בחיבור לרשתות אלחוטיות.


מסך - MEIZU PRO 7 Plus
באף אחד משלושת המכשירים בהשוואה לא תמצאו מסגרות דקיקות כמו אלו שב-iPhone X, Samsung Galaxy S8או LG G6, אבל שלושתם מגיעים עם מסכים מצוינים: ל-Xiaomi Mi 6 מסך LCD עם פאנל IPS איכותי, רזולוציית FHD ובהירות גבוהה המאפשרת לו להשאר הכי קריא מבין השלושה גם מתחת לכיפת השמיים בצהריים סתויים בהירים. ל-OnePlus 5 מסך ברזולוציה זהה, אבל בטכנולוגיית AMOLED עם צבעים חיים וססגוניים הרבה יותר. המכשיר המצטיין בסעיף זה הוא ה-Meizu Pro 7, עם מסך בטכנולוגיית Super AMOLED ורזולוציה גבוהה יותר מהשניים האחרים. חשוב להדגיש: בשיטוט במסכי הבית, בשימוש באפליקציות כמו וואטסאפ ופייסבוק, הרזולוציה הזאת לא ממש באה לידי ביטוי, אבל בצפייה בתמונות שצילמתם ובצפייה בסרטים, ההבדל בהחלט ניכר, ובהשוואה לשניים האחרים, המסך של Meizu Pro 7 Plus נראה קצת יותר טוב.




מימין לשמאל: Xiaomi Mi 6, OnePlus 5 ו-MEIZU PRO 7 Plus (צילום: גד גניר)
מהקרוב ביותר לרחוק: MEIZU PRO 7 Plus, OnePlus 5 ו-Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)



עיצוב - Xiaomi Mi 6
לכל אחד משלושת המכשירים מסך בגודל שונה, והדבר משפיע על הגודל הכללי של המכשיר: המכשיר הגדול ביותר מבין השלושה הוא Meizu Pro 7 Plus עם מסך בגודל 5.7 אינטש, אחריו ה-OnePlus 5 עם מסך בגודל 5.5 אינטש, והקטן ביותר מבין השלושה הוא השיאומי Mi 6. ההחלטה מה נוח יותר לשימוש היא סובייקטיבית. יש כאלו שמעדיפים פאבלטים עם מסך ענק, ויש כאלו שמעדיפים מכשירים שנוח לתפעל ביד אחת, על חשבון חצי אינטש בגודל המסך. אני שייך לקבוצה השנייה, אבל הבחירה שלי ב-Mi 6 כמכשיר הנוח ביותר לשימוש גם קשורה לעובדה שהגוף שלו הוא החלקלק והנעים ביותר לאחיזה מבין שלושת המכשירים, בלי פינות מחודדות ושוליים חדים. הצד השלילי של החלקלקות הזאת היא הנטייה שלו להחליק בכל הזדמנות אפשרית מהיד, מהכיס, מהשולחן וכל מקום אחר שתחשבו עליו. באורח פלא, בכל הפעמים שהתעופף לי, למרות שנחת על הרצפה ברעש איום ונורא, הוא לא נשבר ולא נגרם לו נזק. יתרון נוסף של Mi 6 בסעיף זה על פני האחרים הוא הצהרה של היצרן על עמידות בהתזות מים. לא תוכלו להטביע אותו להנאתכם בבריכה או בים, אבל גם הידיעה שתוכלו להשתמש בו בגשם, או להשאר רגוע גם אם נשפכת עליו כוס מים, שווה הרבה.






מצלמה - Xiaomi Mi 6

מצלמות כפולות בשלושת המכשירים (צילום: גד גניר)
שלושת המכשירים בהשוואה מצוידים במערך צילום בעל מצלמה כפולה. היתרון הגדול ביותר של מערך צילום מהסוג הזה הוא באפשרות לייצר תמונות עם אפקט Bokeh, בייחוד תמונות דיוקן בהן טשטוש הרקע נותן לתמונה מראה דרמטי של צילום מקצועי. כדי להגיע לתוצאה טובה, מנגנון עיבוד התמונה צריך לדאוג שטשטוש הרקע יתבצע בצורה מדוייקת ולא מוגזמת. בנוסף, תמונת דיוקן טובה אינה בהכרח תמונה שבה ניתן להבחין בכל נמש או פגם בעור של המצולם. תמונה טובה היא תמונה שבה המצולם נראה במיטבו, כל עוד זה לא נראה מוגזם או מלאכותי. בהיבט הספציפי הזה, המנצח הבלתי מעורער כאן הוא Xiaomi Mi 6.


(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)



מעבר לכך, במצבי הצילום האחרים המכשירים דומים מאוד בביצועים שלהם: Meizu Pro 7 Plus ו-Xiaomi Mi 6 מציעים רמת פירוט וחדות גבוהה יותר מזו של OnePlus 5 בתמונות בתנאי תאורה טובים. בצילום בחושך ל-OnePlus 5 מדגיש יותר אפקטים של Glare הבוקע ממקורות אור שאולי נותן אפקט דרמטי יותר לתמונה אבל זה לא בהכרח משהו רצוי בכל מצב. לתמונות שצילמתי באמצעות ה-OnePlus 5 גווני צבע ריאליסטיים יותר מבין כל השלושה. בסופו של דבר, מערך הצילום הטוב ביותר בעיני מבין שלושת המכשירים הוא זה של Xiaomi, אם כי מדובר כאן בניצחון בפער לא גדול במיוחד.


(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)





סוללה - OnePlus 5
שלושת המכשירים בהשוואה מציגים ביצועים מכובדים בכל הקשור לחיי סוללה, שורדים לפחות יום שלם מהבוקר עד הלילה וכולם מציעים גם טעינה מהירה. המצטיין הברור בתחום הזה מבין השלושה הוא OnePlus 5 שאמנם מגיע עם הסוללה בקיבול המצומצם ביותר, 3350mAh אך יודע לנהל את צריכת החשמל שלו באופן הטוב ביותר ומסוגל להגיע לממוצע של בין 5:45 ל-6 שעות מסך דלוק, מה שמתורגם אצלי ליום וחצי של שימוש, מרשים. מעבר לכך, המטען המקורי שלו, Dash Charge מספק את הטעינה המהירה ביותר מבין השלושה, מ-0 ל-60 אחוז טעינה בתוך כ-30 דקות. ה-Mi 6 לא רחוק ממנו מהבחינה הזאת, ומציע בין 5:15 ל-5:30 שעות מסך דלוק, ומסיים את היום עם בין 35 ל-30 אחוז סוללה. הוא תומך בטעינה מהירה בתקן QC 3.0, מה שאומר שכל מטען שתומך בתקן הזה (לאו דווקא מקורי של שיאומי) יספק לכם קצבי טעינה מהירים. גם ה-Meizu Pro 7 Plus יאפשר לכם בדר"כ לשרוד יום שלם ללא טעינה, אך לא יותר מכך, ובלילה תמצאו את עצמכם עם משהו כמו 5-10 אחוזי סוללה. גם לו טעינה מהירה, בטכנולוגיית mCharge של מייזו, בתנאי שעושים שימוש במטען המקורי.


בכל הקשור לשימוש במכשירים לצורך שיחות, המכשירים זהים מבחינת עוצמה, ודומים מאוד באיכות השמע שהם מציעים, הן ברמקול לביצוע שיחות ללא ידיים, והן באפרכסת. אף אחד מהמכשירים לא מצטיין במיוחד בהיבט הזה, אבל גם אף אחד מהם לא מפשל בצורה מיוחדת. לרעתו של Mi 6 יאמר ששיאומי היא היצרנית היחידה מבין השלושה שהלכה בעקבותיה של אפל, ובחרה לבטל את שקע האזניות הסטנדרטי, אך בפועל, בשימוש היומיומי, לא מדובר על אסון גדול ובהחלט ניתן להסתדר עם המתאם המצורף.

Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)


ביבוא רשמי, מחיריהם של שלושת המכשירים דומים למדי: היקר מביניהם, ה-OnePlus 5 נמכר ב-2199 ש"ח, ה-Meizu Pro 7 Plus נמכר בבאג ב-2099 ש"ח, וה-Xiaomi Mi 6 נמכר ביבוא רשמי ב-1999 ש"ח. המחירים ביבוא פרללי, היכן שקיים כזה, נמוכים בכ-200 ש"ח, אך מומלץ לשים לב לתנאי האחריות ולמטען המצורף לערכה. ביבוא מחו"ל המחירים של OnePlus 5 ו-Xiaomi Mi 6 נמוכים במעט (בשקלול תוספת מע"מ) מאלו של היבוא הפרללי. בכל צורה שבה תחליטו לקנות אותו, המנצח בהשוואה הזאת לטעמי הוא ה-Xiaomi Mi 6: בסופו של דבר זה פשוט מכשיר מצוין, חף מגימיקים מיותרים שמתפקד, מצלם ובנוי מעולה. מעבר לכך, גם במקומות המעטים בהם הוא לא מצטיין ביחס לשניים האחרים, הוא עדיין עושה עבודה לא רעה בכלל, ועושה זאת במחיר מצוין.

קופונים לחג הרווקים הסינים - פוסט מתעדכן!

$
0
0
רגע לפני חג הרווקים הסיני, ריכזתי עבורכם את כל הקופונים הכי שוים שיש לאתר הקניות Gearbest להציע: סמארטפונים, טאבלטים, שואבים רובוטים וחפיצים אחרים, הכל בהנחות ענקיות. כמות המוצרים בכל קופון מוגבלת, מוצרים נכנסים ויוצאים מהמלאי, אז שווה לעקוב אחר עדכונים בפוסט הזה במהלך הימים הקרובים.



סמארטפון: Xiaomi Mi 6 (במחיר הזול ביותר עד כה!)



גרסת 64GB:
מחיר רגיל: 399.99$
מחיר לאחר ההנחה:352.99$



קוד קופון: 1111GBWP18

גרסת 128GB:
מחיר רגיל: 439.99
מחיר לאחר ההנחה: 388.99$
קוד קופון: IL1102Mi6
לקנייה


גימבל: Zhiyun Smooth Q


מחיר רגיל: 139.99$
מחיר לאחר ההנחה: 93.99$
קוד קופון: IL1109Gimbal


סמארטפון: OnePlus 5 64GB


מחיר רגיל: 499.99$
מחיר לאחר ההנחה: 479.99$
קוד קופון: 1111GBWP2

סמארטפון: UMIDIGI S2 4G


מחיר רגיל: 189.11$
מחיר לאחר ההנחה: 179.99$
קוד קופון: 1111GBWP3
לקנייה

סמארטפון: Xiaomi Redmi Note 4X


מחיר רגיל: 194.99$
מחיר לאחר ההנחה: 158.99$
קוד קופון: IL1109REDMI

שואב אבק רובוטי: Xiaomi Mi Robot Vacuum



(מקור תמונה: Gearbst.com)


מחיר רגיל: 319.99$
מחיר לאחר ההנחה:265.99$
קוד קופון: IL1109Robot או IL1109Robot1
לקנייה

אזניות: Mi IV Hybrid Dual Drivers



מחיר רגיל: 13.99$
מחיר לאחר ההנחה: 9.99$
קוד קופון: 1111GBWP5

מד חום: Xiaomi Mi Home iHealth



מחיר רגיל: 33.29$
מחיר לאחר ההנחה: 23.99$
קוד קופון: IL1109iHealth
לקנייה

תיק גב: Xiaomi Sling Bag



מחיר רגיל: 13.11$
מחיר לאחר ההנחה: 11.11$
קוד קופון: 1111GBWP6
מנורת לילה: Xiaomi Mijia IR Sensor and Photosensitive Night Light


מחיר רגיל: 9.11$
מחיר לאחר ההנחה: 5.99$
קוד קופון: 1111GBWP7
לקנייה


נורה חכמה: Xiaomi Yeelight AC220V RGBW E27 Smart Led Bulb



מחיר רגיל: 16.89$
מחיר לאחר ההנחה: 10.99$
קוד קופון: 1111GBWP22

משקל חכם: Xiaomi Smart Scale 2
(מקור תמונה: gearbest.com)

מחיר רגיל: 42.99$

מחיר לאחר ההנחה:34.99$
קוד קופון: 1111GBWP36
לקנייה

סמארטפון: Xiaomi Redmi 4X


מחיר רגיל: 113.99$
מחיר לאחר ההנחה: 101.99$
קוד קופון: 1111GBWP3
קוד קופון: 1111GBWP29 (במחיר 108.99$, במידה והקופון הראשון כבר לא בתוקף)
לקנייה


סמארטפון: Xiaomi Redmi 4X (עם 3GB RAM)

מחיר רגיל: 139.99$
מחיר לאחר ההנחה: 112.99$
קוד קופון: 1111GBWP32
לקנייה


רחפן: MJX B3 RC

מחיר רגיל: 114.99$
מחיר לאחר ההנחה: 34.99$
קוד קופון: 1111GBWP36


סמארטפון: Xiaomi Mi Max 2 (גרסה גלובאלית!)


מחיר רגיל: 229.11$
מחיר לאחר ההנחה: 207.99$
קוד קופון: 1111GBWP37


כבל טעינה עם תאורה: Baseus Rapid Series Type-C Data Cable


מחיר רגיל: 3.59$
מחיר לאחר ההנחה: 1.59$
קוד קופון: IL1108Cable


טאבלט: CHUWI Hi10 Pro 2 in 1 (כולל מקלדת)



מחיר רגיל: 184.11$
מחיר לאחר ההנחה: 169.99$
קוד קופון: IL1108Hi10
לקנייה


סמארטפון: Xiaomi Redmi 4A


מחיר רגיל: 109.99$
מחיר לאחר ההנחה: 74.99$
קוד קופון: IL1108Redmi


מתאם רשת + מפצל יו אס בי:

USB 2.0 Multi-functional LAN Adapter




מחיר רגיל: 5.77$
מחיר לאחר ההנחה: 2.99$
קוד קופון: ULANA
לקנייה

שלט + מקלדת: C120 2.4GHz Wireless QWERTY Keyboard + Air Mouse + Remote Control for Windows / Mac OS / Linux / Android



מחיר רגיל: 9.74$
מחיר לאחר ההנחה: 5.59$
קוד קופון: C120CP
לקנייה

מופ חשמלי: Xiaomi Handheld Electric Mop



מחיר רגיל: 129.11$
מחיר לאחר ההנחה: 99.99$
קוד קופון: XMMOP
לקנייה




גילוי נאות:
שיתוף הפעולה ביני לבין Gearbest הוא שיתוף פעולה במודל תכנית שותפים: קנייה שהתבצעה ע"י גולש שהגיע ל-Gearbest מהבלוג שלי, מתגמלת אותי בעמלה סמלית (שאינה מתווספת למחיר הסופי שאתם משלמים, המחירים שתשלמו בין אם בקנייה דרך הקישורים כאן ובין אם תגיעו עצמאית לאתר ותזינו את קוד הקופון - זהים). המוצרים בדף הזה אינם בהכרח מוצרים שבדקתי. אינני חלק מתהליך הקנייה. החיוב על המוצר, המשלוח שלו והתקינות שלו הם באחריותו הבלעדית של אתר gearbest. המחירים המוצגים כאן הם המחירים כפי שהם מופיעים באתר Gearbest ואינם כוללים מע"מ, מס קנייה או עלויות נוספות אחרות הנגבות ע"י חברת השילוח או ע"י הרשויות. זהו פוסט מתעדכן, אך מחיר המוצר הסופי נקבע ע"י אתר גירבסט, ולכן חשוב לשים לב למחיר באתר טרם הקנייה, ולוודא שהקופון אכן רלוונטי ותקף לפני ביצוע ההזמנה בפועל.

כזה ניסיתי: ILIFE A6

$
0
0
המותג ILIFE מוכר בעיקר למי שביקר בשנים האחרונות בקבוצות הדילים בפייסבוק. עבור לא מעט אנשים בארץ ובחו"ל, השואבים הרובוטיםשל היצרנית הסינית היוו אלטרנטיבה זולה לשואבים היקרים יותר של מותגים כמו iRobot, LG, סמסונג ואחרים. לאחר שנכנסו לרשימת ה-Best Sellers באמאזון, הגיע זמנם לעשות עלייה רשמית לישראל. המתקדם מבין הדגמים שהגיעו לארץ, ה-A6, נחת אצלי לחודש של נקיונות ונאלץ להתמודד עם שטיחים מאובקים, חול שיובא באופן מיוחד היישר מארגז החול בגן של הבת הקטנה שלי, פירורים משלל סוגי מאכלים והאתגר הגדול מכולם - לחזור בשלום לתחנת הטעינה שלו.

ILIFE A6 (צילום: גד גניר)


ראשית, תיאום ציפיות: אלטרנטיבה זולה פירושה ויתור על מותרות. בכיר השואבים בקטלוג של ILIFE לא כולל פיצ'רים מלהיבים כמו סריקת חדר בלייזר או אפליקציה לשליטה מרחוק. במקום אפליקציה, אתם מקבלים שלט רחוק. במקום סריקת לייזר, תקבלו שואב שמתרוצץ בבית שלכם, נתקע (בעדינות!) ברהיטים, מבוגרים וילדים וממשיך בנסיעה איטית למקום אחר, עד שיכסה את כל השטח שבו נתתם לו להתרוצץ.


ILIFE A6 מדגמן זוג מברשות איסוף וגב שחור מבריק (צילום: גד גניר)

לא ניתן לחשוד בו בתחכום יתר בכל הקשור לניווט. להתבונן בו מבצע את עבודתו מזכיר קצת בהייה בשומר מסך של נגן DVD מסוף שנות ה-90. לא זוכרים במה מדובר? אני מדבר על לוגו מחליף צבעים שנע בין ארבע צלעות מסגרת המסך, "פוגע"בכל דופן בתורה, ונע בכל פעם פיקסלים בודדים הצידה כך שבסוף הוא מכסה בתנועתו את כל המסך. כשמפעילים אותו באופן אוטומטי, ה-A6 מנווט בצורה דומה. נוסע בקוים ישרים, בלי תכנון מקדים כלשהו, עד שמתקרב או פוגע בקיר, ומשנה זוית נסיעה כדי להמשיך במסלולו בקוים שנראים מהצד אקראיים. אני מניח שקיים הסבר על אלגוריתם מורכב ומתוחכם שעומד מאחורי התנועה הזאת, אבל במבט מהצד זה לא נראה ככה. תיאורטית הוא אמור לכסות את כל שטח החדר או החדרים בהם נתתם לו לעבוד, והמעקב שלי עולה כי זה אמנם לוקח לו המון זמן, אבל ברוב המקרים הוא אכן מכסה אחוז ניכר מהשטח. יש לציין שבאמצעות השלט ניתן לשלוט על האופן בו הוא מתמרן. מעבר לתמרון אוטומטי יש גם שליטה ידנית באמצעות חצים. בנוסף, ניתן להגדיר שינוע בצורת ספירלה (למקרים בהם תרצו להתמקד באיזור מסוים) או לאורך הקירות בלבד. באמצעות השלט ניתן גם לתזמן הפעלה אוטומטית של השואב אם כי מדובר במנגנון תזמון די פרימיטיבי שניתן לכוונו לשעה קבועה אחת שבה מידי יום יופעל השואב, גם בשישי, גם בשבת. בכלל, השלט הוא אחת החוליות החלשות בשואב הזה: מעבר למראה החיצוני שלו שמזכיר שלט של מזגן זול, כפתורי הגומי מחייבים לחיצות הגונות במיוחד כדי שהשואב אכן יקלוט את הפקודות, וגם זה לא תמיד מספיק.

ברוב המקרים A6 יודע לזהות מכשולים בדרך וגם אם לא תמיד עוצר בזמן לפני, הוא לעולם לא יתנגש בעוצמה ברהיט או באדם. הוא אסרטיבי מספיק כדי להתמודד עם מכשולים סבירים, אך את סבך הכבלים של מערכת הקולנוע הביתי מתחת לספה אצלנו בבית הוא לא הצליח לחצות, וגם נתקע על מסילת חלון ההזזה בסלון. לא מדובר בכשלון מביך מדי, שואבים רובוטים יקרים ומתוחכמים ממנו לא הצליחו יותר ממנו מהבחינה הזאת, אם כי הם כן הצליחו להגיע יותר בקלות ובמהירות אל תחנת העגינה שלהם. אם תרצו למנוע מהשואב להגיע לאיזור מסוים בבית, ל-A6 מצורף קיר וירטואלי. יש שני סוגים של קירות וירטואליים בשוק: האחד הוא פס פיזי המונח על הרצפה וכאשר השואב מבחין בו, הוא יודע שלא לחצות אותו. הסוג השני, זה שגם ה-A6 עושה בו שימוש, הוא פתרון אלגנטי יותר, קופסה ששולחת קרן בלתי נראית אל הקיר שמולה ומציבה בפני השואב מכשול שהוא לא יכול לעבור.

ILIFE A6 (צילום: גד גניר)


ה-ILIFE A6 מצויד במערכת שאיבה בעלת השם הדרמטי Gen 2 CyclonePower, המוגדרת כ"מערכת תלת שלבית". שלושת השלבים הם די סטנדרטיים למען האמת וכוללים שתי מברשות צד שגורפות את הלכלוך לכוון פתח השאיבה, מברשת נוספת בצורת V שאמורה לייעל את פעולת השאיבה, וכמובן השאיבה עצמה. רוב השואבים פועלים בצורה דומה. לא הצלחתי להבין את החידוש הגדול, אם כי העובדה שיש שתי מברשות מסתובבות ולא אחת כפי שזה בחלק גדול מהשואבים, תורמת ליעילות הניקוי. במצב רגיל, השואב ינקה להערכתי כ-70-75 אחוז מהלכלוך. לחיצה על כפתור הטורבו תהפוך אותו לרועש הרבה יותר מהרגיל, אבל השיפור בביצועי השאיבה יהיה מינורי למדי. די מתסכל לראות אותו עובר היישר מעל פירור כלשהו על הרצפה, נוגע בו עם כל המערכת התלת שלבית שלו, חולף מעליו, ומשאיר את אותו פירור עם סיפור מטורף לספר לנכדים. זה אמנם לא נשמע מלהיב במיוחד, אבל חייבים להיות הוגנים, ביחס לחלופות הבודדות שתמצאו ברמת המחיר הזאת, רמת הניקוי הזאת דווקא לא רעה בכלל.

מיכל האיסוף של ILIFE A6 (צילום: גד גניר)

מבט על מערכת השאיבה התלת שלבית של ILIFE A6 (צילום: גד גניר)


ל-A6 סוללה אימתנית שמספיקה לו לכ-160 דקות עבודה, זמן ארוך במיוחד שמאפשר לו לשוב ולעבור במקומות בהם כבר ביקר ולהשלים את העבודה בתנאי שלא מדובר בפירורים עיקשים מדי. מיכל האיסוף מרווח ומסנן חלקיקי אבק בצורה יעילה כך שלא יפלטו שוב אל חלל החדר. הפירוק שלו לצורך ריקון מתבצע בצורה פשוטה יחסית ולא דורשת התעסקות או מסובכת מדי.

מדגם לא מייצג של אנשים שביקרתי בביתם ומחזיקים ברשותם שואב אבק רובוטי, ממקמים אותם בשגרה יחד עם תחנת העגינה שלהם בפינה כלשהי בסלון. ככזה, ה-A6 מעוצב בצורה אלגנטית מאוד, כשהאלמנט הבולט ביותר בו הוא מכסה עליון בגימור שחור מבריק. לא ברור לי על מה לכל הרוחות חשבו שם, אבל המכסה הזה מתכסה מהר באבק, אבק שלמרבה האירוניה תצטרכו לנגב מן הסתם באופן ידני.

מחירו הרשמי של ILIFE A6 הוא 1199 ש"ח, מחיר שקיימות בו מעט מאוד אלטרנטיבות שתוכלו לקנות בארץ, וגם הבודדות שכן קיימות ככל הנראה פחות טובות ממנו. אין פה איזושהי סנסציה, ומבחינת איכות שאיבה, הוא לא יכול להתחרות בשואבים שעולים יותר מפי 2 ופי 3 ממנו. עם זאת, נחמד הרבה יותר איתו מבלעדיו: ה-A6 יחסוך לכם טאטוא יומי, יכחיד (במידה ולא יתקע איפשהו בבית לפני) את רוב תלתלי האבק שמצטברים בסמוך לפאנלים וישעשע את הילדים שלכם. תכננתם לקנות שואב רובוטי ופיניתם לעצמכם תקציב גדול יותר? כנראה שתוכלו למצוא שואבים יעילים יותר. ועדיין, אם אתם מפנטזים על שואב רובוטי ואין לכם את ה-2000 ש"ח להשקיע בפנטזיה הזאת, ה-A6 ייתן לכם תמורה בהחלט הוגנת.

ה-ILIFE A6 נמסר לבדיקה ע"י רשת Bug

כזה ניסיתי: iPhone 8 Plus

$
0
0
20 דקות בלבד. זה משך הזמן בו iPhone 8 Plus זכה להיות המכשיר המתקדם והנחשק ביותר בקטלוג הסמארטפונים של אפל, בטרם שונמך מעמדו למספר 2. במשך 20 הדקות האלו עמד פיל שילר על הבמה והסביר כמה האייפון 8 והאייפון 8 פלוס הם קפיצת דרך עצומה על פני זוג מכשירי ה-iPhone 7 של שנה שעברה. האמת היא שההדלפות שקדמו להשקה והציפיה של הקהל להכרזה על iPhone X הפכו גם את 20 דקות התהילה הללו לתיאורטיות בלבד. ועדיין, זה אייפון חדש לכל דבר, עם עיצוב מעודכן, עם מעבד חדש וחזק יותר, עם מצלמות משודרגות, טעינה אלחוטית, טעינה מהירה ובלי שקע אזניות. שאוותר על התנסות באלטרנטיבה הטיפה פחות יקרה של אפל ל-iPhone X? בחיים לא.

iPhone 8 Plus (צילום: גד גניר)

אייפון 8 פלוס מגיע עם אותו מעבד שתוכלו למצוא באייפון 8 ובאייפון X, מעבד העונה לשם משפריץ החדשנות A11 Bionic. הוא בעל 6 ליבות עיבוד, שתיים מהן לפעילות אינטנסיבית, ו-4 לפעילות יומיומית, חסכוניות יותר בצריכת חשמל, ובניגוד ל-A10, מסוגל ה-A11 הביוני להשתמש בששת הליבות בו זמנית. יחד עם מעבד גרפי נפרד ששולב בתוכו, אמור ה-A11 Bionic לספק מהירות גבוהה בכ-30% במשחקים. השוס הגדול במעבד הזה הוא אלמנטים ששולבו בו לתמיכה בבינה מלאכותית, המאפשרים ביצוע של עד כ-600 מיליארד חישובים בשנייה. זה לא רק יהפוך את השיחות שלכם בוואטסאפ לזריזות יותר (סתם נו, לא תרגישו בהבדל), כי אם מאפשר חויות כמו זיהוי פנים ו-Animoji, אך מאחר שמדובר בפיצ'רים שרלוונטיים רק לאייפון X, אתם תהנו מכל יכולת החישוב המטורפת הזאת בעיקר בביצוע פעולות באופן יעיל יותר מבחינת צריכת חשמל.

זכרון ה-RAM של האייפון 8 פלוס הוא בנפח 3 גיגה, נפח אופייני למכשירי ביניים בעולם האנדרואיד, אבל כאן זה פחות רלוונטי. iOS כמערכת הפעלה יודעת לנצל בצורה מצויינת גם את הנפח הזה ולאפשר מעבר מהיר בין אפליקציות. נפח האחסון המינימלי שבו מגיע אייפון 8 פלוס הוא 64 גיגה, נפח לגיטימי לטעמי, אך אם זה נשמע לכם צפוף, קחו בחשבון שאפל ביטלה את מדרגת ה-128 גיגה, אז או שתלמדו לחיות בצמצום, או שתצטרכו ללכת על גרסת ה-256 גיגה. המכשיר מהיר. מאוד. זה לא מפתיע, וכנראה הוא ישאר מהיר מאוד לפחות שנתיים מהיום. במבחני ביצועים נראה כי המפרט הנוכחי של אייפון 8 פלוס משמר את הפער במהירות על פני מכשירי אנדרואיד, אבל ביום יום זה לא באמת מורגש. נכון, האנימציות מהירות וחלקות, נכון הכל עובד מהר, אבל ככה זה גם במכשירי אנדרואיד חזקים מהשנים האחרונות.



אוקיי תרגעו, זה רק טפט (צילום: גד גניר)



מכשירי iPhone 8 ו-iPhone 8 Plus מגיעים עם מערכת ההפעלה iOS 11. אם טרם יצא לכם להכיר, עיקר החידושים שלה הם מסך בקרה שעוצב מחדש וכולל גישה מהירה לשליטה על רשתות אלחוטיות, קישורית בלוטות', רשת סלולרית, בהירות המסך, מוזיקה, מצב טיסה, ועוד. כל אלו היו קיימים כבר בגרסאות קודמות, אך כאן זה מסודר בצורה נוחה, נגישה וברורה יותר. מעבר לכך, אפל החליטה שהיא רוצה שתתעסקו פחות בטלפון בזמן נהיגה כדי שתוכלו להמשיך לחיות ולרכוש עוד אייפונים בעתיד. לשם כך, ניתן להגדיר חסימה של אפליקציות מלשלוח התראות בזמן שאתם מחוברים בבלוטות'לרכב, ואף לשלוח באופן אוטומטי תשובות להודעות, המציינות שאתם בנהיגה ולא זמינים למענה. חידוש נוסף הוא הוספת מדרגת שימוש נוספת של אפליקציות במידע על מיקומכם. אם עד כה אפשרויות ההרשאה לשימוש בשירותי מיקום אפליקציות היו "תמיד"או "אף פעם", כעת נוספה להם אפשרות "בזמן שימוש באפליקציה בלבד". עוד חידוש שמביאה איתה iOS 11  הוא היכולת למחוק אפליקציות, אבל לא למחוק את המידע שלהן, למקרה ותרצו לחזור להשתמש בהן בעתיד.


iPhone 8 Plus (צילום: גד גניר)



האייפון 8 וה-iPhone 8 Plus ספגו לא מעט ביקורת על העיצוב שלהם. במבט מקדימה לא תבחינו בהבדל בין iPhone 8 Plus ל-iPhone 7 Plus. למען האמת יהיה לכם קשה להבחין גם בהבדלים בינם לבין iPhone 6 Plus, וזו עיקר הביקורת. המכשירים נראים כפי שנראו קודמיהם מלפני 3 שנים, כולל מסגרות מסך עבות להחריד. ב-iPhone 8 Plus עניין המסגרות הוא מהותי: המסגרות הללו מסביב למסך בגודל 5.5 אינטש הופכות אותו לאחד ממכשירי ה-5.5 אינטש הגדולים והמגושמים בשוק, כל זה כאשר אפל בעצמה משיקה מכשיר חדש נטול שוליים שהופך את האייפון 8 פלוס לא רק למיושן מבחינת מראה ביחס למכשירי אנדרואיד, כי אם ביחס למכשיר אחר של אפל עצמה. זה לא הסוף: אם תהפכו את האייפון 8 פלוס תגלו גב זכוכית, בחירה שעשו באפל מתוך הרצון להוסיף למכשיר תמיכה בטעינה אלחוטית. מעבר לעובדה שקשה להבחין בהבדל בינו לבין הגב של iPhone 7 Plus, הבחירה בגב זכוכית אומרת שמדובר במכשיר רגיש יותר לנפילות. הניסיון עם מכשירים כמו נקסוס 4, ומכשירי גלאקסי S6ואילך מלמד שגב זכוכית יכול להראות מרשים בהתחלה, אך ייסדקו במוקדם או במאוחר אם לא תעטפו את המכשיר בכיסוי קשוח. היחידה שהגיעה אליי לבדיקה, הגיעה לאחר התנסות אצל עיתונאי אחר שמן הסתם לא טרח להגן על המכשיר בכיסוי כזה. התוצאה: מכשיר עם סדקים מכוערים על גבו שנוצרו לאחר מפגש אקראי עם הרצפה.


iPhone 8 Plus, גב זכוכית (צילום: גד גניר)



המסך של iPhone 8 Plus הוא מסך LCD עם פאנל IPS ותאורת לד, ברזולוציה של 1080 פיקסלים על 1920 פיקסלים. על הנייר הנתונים מספרים על מסך דומה לזה של מכשיר ביניים כדוגמת Xiaomi Redmi Note 4אך המציאות מראה תמונה שונה לחלוטין: המסך מואר היטב, מציג צבעוניות וניגודיות מרשימות, ונראה מעולה באופן כללי. לאייפון 8 פלוס (כמו גם לאייפון 8 ולאייפון X) חיישנים אשר מודדים את עוצמת וגוון האור בסביבה בה המכשיר נמצא. המידע המתקבל מהחיישנים האלו מתורגם לשינוי בגווני הצבע על המסך על מנת לשמור על אחידות בגווני ובהירות תצוגה. הפיצ'ר הזה שנקרא TrueTone, אמור לאפשר קריאה נוחה יותר מהמסך, ואכן למי שעובר אל המכשיר הזה מדורות קודמים של אייפון, התמונה עשויה להראות טיפה צהבהבה יותר. אם לא תצליחו להתרגל לשינוי, תמיד תוכלו לבטל את מצב TrueTone דרך הגדרות התצוגה.

iPhone 8 Plus (צילום: גד גניר)


מערך צילום כפול, זהה לזה של iPhone 7 ברמת החומרה, אבל מה שעושה את ההבדל זה עיבוד התמונה (צילום: גד גניר)

המצלמות של iPhone 7 Plus ו-iPhone 8 Plus חולקות נתונים טכניים זהים: מצלמות 12 מגה פיקסל, עם עדשה ראשית ברוחב 28 מ"מ וצמצם ברוחב f/1.8, יחד עם עדשת טלפוטו ברוחב 56 מ"מ וצמצם f/2.8 המאפשרים יחד זום אופטי X2, ויצירת אפקט טשטוש הרקע (Bokeh). באמצעות שיפור בעיבוד התמונה, מצליחה אפל להוציא מאותה חומרת צילום תוצאות טובות משמעותית מאלו של ה-iPhone 7, בייחוד בצילום HDR ובצילומי פורטרט. אחד השדרוגים המשמעותיים הוא בצמצום כמות הרעש והגרעון לעומת אלו שהיו במצלמה של iPhone 7 Plus, לא שמדובר היה בנקודת תורפה שלו, אבל ב-iPhone 8 Plus הצילום, מהבחינה הזאת השתפר משמעותית.
(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)




ל-iPhone 8 Plus סוללה בקיבול 2900mAh, שמספיקה לשימוש אינטנסיבי של יום מלא, בין היתר הודות לצריכת החשמל היעילה של המעבד A11 Bionic. בימים שבהם פחות "התעללתי"במכשיר, הצלחתי להגיע לשעות הלילה עם 30-35 אחוז סוללה, נתון מאוד מאוד מכובד שבהחלט שובר אצלי סטיגמות לגבי סוללות של מכשירי אייפון. יחד עם זאת, כמו תמיד, וכמו במכשירי אנדרואיד, משך השימוש במכשיר על טעינה אחת משתנה עם הזמן. ועדיין, בהשוואה למכשיר כמו Samsung Galaxy Note 8שלא הצליח כמעט בשום מצב לשרוד יום עבודה שלם היישר מהקופסה, ביצועי הסוללה של iPhone 8 Plus בהחלט מרשימים. למכשיר נוספה תמיכה בטעינה מהירה באמצעות המטען המקורי: ממצב של סוללה פרוקה לחלוטין תוכלו להגיע בתוך חצי שעה לטעינה של כ-50%. כמו כן, נוספה למכשיר טעינה אלחוטית בתקן QI. למרות שנדרש דיוק מסוים באופן בו מניחים את המכשיר על משטח הטעינה, עדיין מדובר בפתרון אלגנטי ונוח יותר לטעינה משימוש בכבל.


מכשירי האייפון הם מהבודדים בשוק שמציעים רמקולים סטריאופוניים. הרמקולים של ה-8 פלוס איכותיים יותר מכל רמקול אחר ששמעתי לאחרונה בטלפון סלולרי ומתאפיינים בצליל בעל עומק מסוים, ופחות צורם מהרגיל. הייתי שמח אם העוצמה הכללית היתה חזקה יותר, אבל היא גם לא חלשה יותר מהמקובל בשוק. שקע האזניות למקרה שתהיתם, לא שב אל האייפון וכנראה גם לא ישוב.

מעבד חזק ויעיל יותר מצלמה טובה יותר, טעינה אלחוטית טעינה מהירה. אלו הבשורות הגדולות שמביא איתו iPhone 8 Plus. תוסיפו לכך את הדברים שהתרגלתם אליהם במכשירי אייפון: מהירות תגובה, ממשק אינטואיטיבי, ותצרפו למשוואה גם רמקולים איכותיים וסוללה משובחת, ותקבלו אייפון נהדר שכל חטאו היה שהגיע לעולם 20 דקות לפני מכשיר יקר יותר, מהפכני והרפתקני שגנב לו את ההצגה עם עיצוב נוצץ ומגוון תוספות וחידושים שעדיין לא ברור מה התרומה שלהם לחיי היום יום שלכם. אי אפשר להגדיר את iPhone 8 Plus כמכשיר זול: מחירו בארץ אצל המפיצה הרשמית iDigital מתחיל ב-3899 ש"ח, מחיר גבוה מזה של רוב מכשירי האנדרואיד בשוק. ועדיין, אם אתם משדרגים מ-iPhone מדורות קודמים, ומעבר לאנדרואיד לא בא בחשבון מבחינתכם, iPhone 8 Plus יהיה כנראה הבחירה היותר שפויה שתוכלו לעשות.

כזה ניסיתי: Glyph ATOM SSD

$
0
0
זהו כנראה אחד החלונות השנואים ביותר ש-Windows מציגה למשתמשיה: החלון שמציג את הזמן שנותר עד שקובץ כבד במיוחד יסיים לעבור מהמחשב לדיסק קשיח חיצוני, או להיפך. מילא הערכת הזמנים הגמישה, עם זה אפשר לחיות, אבל עם העובדה שבמשך העברת הקבצים על המחשב להשאר פועל, משהו שקצת יותר קשה להתמודד איתו. משתמשים רגילים עוד איכשהו יכולים לחיות עם קצב העברת נתונים איטי. משתמשים מקצועיים יותר, שמעבירים קבצים ממקום למקום במסגרת העבודה שלהם כמו גרפיקאים, עורכי וידאו וצלמים, לא יכולים להרשות לעצמם להמתין את הזמנים האלו, ומחפשים כוננים חיצוניים המסוגלים לספק מהירות העברת קבצים גבוהה יותר. כונני ה-ATOM SSD החדשים של Glyph מיועדים בדיוק למשתמשים כאלו.


Glyph ATOM. לא. זו לא סוללה נטענת (צילום: גד גניר)


ה-ATOM שקיבלתי לבדיקה הוא הדגם הבסיסי שיש לחברה להציע בקטלוג כונני ה-SSDהניידים שלה. יש שם כוננים מהירים יותר, אבל גם ה-Glyph ATOM SSD כנראה מהיר יותר מהכונן שלכם. נרגש ומלא ציפיה לראות קבצים טסים מהמחשב שלי היישר לכונן במהירות שיא, חיברתי אותו למחשב שלי ו… כלום לא קרה. הנורה הקטנה על הדיסק הקשיח הבהבה למספר שניות ונשארה לאחר מכן דלוקה. לא היה זכר לכונן ברשימת הכוננים במחשב למרות שהיה מחובר אליו. ניסיתי שקעים אחרים וכלום. בשלב הזה עשיתי את מה שאני אף פעם לא עושה, חזרתי אל קופסת הדיסק הקשיח רק כדי למצוא שם איגרת המבשרת באופן חגיגי כי הדיסק מגיע מהמפעל כשהוא מפורמט לשימוש במחשבי Mac בלבד. יש בזה היגיון מסוים, אוכלוסיית היעד של הכונן ידועה כחובבת Macים, ולשם כך הכונן מגיע עם כבל בעל חיבורי USB Type C משני צידיו (סוג החיבור היחיד שתמצאו במחשבי Macbook Pro החדשים), בנוסף לכבל סטנדרטי עם חיבור USB Type A.



Glyph ATOM, מגי עם שני כבלים שונים (צילום: גד גניר)

תהליך הפירמוט מחדש של הכונן לקח דקות בודדות ובסופו נותרתי עם כונן SSD עם מערכת הקבצים NTFS. אף תוכנת גיבוי לא נפגעה או נמחקה בתהליך מאחר שלא היו שם כאלו מלכתחילה. Glyph, בניגוד נניח ל-Sandisk לא טורחים להשאיר קבצים או אפליקציות גיבוי או הצפנה משלהם על הדיסק הקשיח, ובהתחשב בקהל המקצועי של הכוננים האלו, סביר להניח שהם כבר מסודרים מהבחינה הזאת, בין אם ב-Time Machine במחשבי Apple, ובין אם ב-File History של ווינדוס 10.

כדאי לקרוא לפני השימוש (צילום: גד גניר)


הכונן של Glyph הוא בין היחידים בשוק שתומכים בתקן USB 3.1, ומתהדר במהירות העברת קבצים מקסימלית של 480MB/s. בנוסף, הוא תומך בתקן Thunderbolt 3. מטבע הדברים הוא תומך גם בתקנים קודמים, ובמחשב שלי, המצויד ב-USB בתקן 3.0 בלבד, הצלחתי להגיע איתו למהירות קריאה של 401.39MB\s, וכתיבה של 288.38MB/s. מה המספרים האלו אומרים בעבודה יומיומית? לקחתי את תיקיית ההורדות במחשב שלי הכוללת בתוכה קבצים במשקל כולל של כ- 13.9 גיגה. והעברתי אותה אל שני הכוננים, ואז מדדתי כמה זמן לוקח להעתיק אותה חזרה אל המחשב. המחשב שתה את התיקיה מהכונן שלי בתוך כשלוש דקות ו-40 שניות. ב-Glyph זה לקח כמעט דקה פחות. לא התרשמתם? בצדק, אבל תחשבו על עורך סרטים שמשנע קבצי סרטים ברזולוציית 4K שכל אחד שוקל פי כמה מהתיקיה הזאת, כונן כזה יכול להפוך את הפעולה הזאת למהירה הרבה יותר. בכל אופן, חשוב לזכור שלמהירות המקסימלית שה-Atom יודע לעבוד איתה, תוכלו להגיע רק עם מחשב חזק יחסית ותמיכה בתקנים ובחיבורים עדכניים.
חיבור USB Type C (צילום: גד גניר)

מתוך AS SSD Benchmark

ובלי כיסוי המגן (צילום: גד גניר)


מבחוץ, ה-Glyph ATOM נראה כמו מטיל מתכת דק וצר. לא מעט אנשים שראו אותו על שולחני היו בטוחים שמדובר בכלל בסוללה ניידת. הוא מגיע בתוך כיסוי גומי שחור שאמור להגן על גוף המתכת שלו משריטות ופגיעות כתוצאה מנפילה. גוף המתכת הופך את כל העסק לכבד למדי. הצהרות היצרן על כך שהוא קופקטי וניתן לנשיאה בכיס נכונות חלקית: הוא קטן דיו כדי להכנס לכיס ממוצע, אבל המשקל שלו ימנע מכם לשכוח שהוא שם.

מחירו של Glyph ATOM מתחיל ב-450 ש"ח לכונן בנפח של 275 גיגה. אל תנסו להשוות אותו לדיסקים קשיחים ניידים אחרים. במונחי עלות לנפח לא מדובר במציאה גדולה. אומר אפילו מעבר לכך: עבורי אישית ועבור רובכם, הכונן הזה פחות רלוונטי. עם כמויות העברת הקבצים שאני מבצע ביום יום, אני בהחלט יכול להסתדר עם אחסון בענן או אם כוננים סטנדרטיים. עם זאת, אם אתם מתעסקים יום יום בשינוע קבצים ממקום למקום, הכונן הזה ישדרג משמעותית את החויה, ויהפוך את הפעולה הבסיסית הזאת ליותר זריזה וקצת פחות מעיקה.

כאלו ניסיתי: LifeBeam Vi

$
0
0
לא מעט אזניות ריצהבשוק מנסות לנכס לעצמן לא רק את תפקיד השמעת המוזיקה, אלא גם את תפקיד המאמן האישי. בפועל, ברוב המקרים זה בעיקר סופרלטיב שיווקי מוגזם. אזניות הספורט המתקדמות יותר יודעות לאסוף אל תוך האפליקציה המצורפת איתן נתונים כמו דופק, מספר צעדים ומרחק, וחלקן אפילו מציעות מספר מצומצם חיווים קוליים בזמן אמת כדי לעדכן את המשתמש על המרחק שעבר, או על ההתקדמות שעשה באימון עצמו.


ועדיין, זה לא אימון אישי. אימון אישי כולל בתוכו עוד כמה מרכיבים, כשאחד המרכיבים החשובים בו לדעתי הוא ניסיון ליצור אצל המתאמן מוטיבציה להמשיך ולהתמיד בריצה. אצל חלק מהאנשים מספיק המעקב אחר ההתקדמות וצפייה בתוצאות קודמות כדי להמשיך. אצל אחרים, כמוני, נדרש יותר מזה. לפני מספר שנים ניסיתי את Zombies Run, אפליקציה שמאמנת אתכם לרוץ, כשעל נושא המוטיבציה מופקדות התנשפויות מקפיאות דם של זומבים שרצים בעקבותיכם. יש שם סיפור מסגרת שלם שבו אתם מתחילים בצורה הדרגתית באימונים בתוך איזור בטוח, ואז כשאתם כבר מתקדמים באימונים, אתם יכולים להתחיל לרוץ על נפשכם. עליי זה לא עבד. איכשהו, אפילו קולות של זומבים מתקרבים בתוך האזניותשלי לא הצליחו לעשות את העבודה. אני מניח שזומבים אמיתיים היו תורמים יותר למוטיבציה שלי לרוץ אבל בהעדר כאלו, כוח הרצון שלי, או יותר נכון כוח חוסר הרצון שלי לרוץ מנצח. האם ליווי צמוד של מאמנת אישית וירטואלית בשם VI יצליח היכן שאזניות מתקדמות וזומבים נכשלו?


Vi, לא נראות כמו אזניות ספורט (צילום: גד גניר)



VI פותחה ע"י חברה ישראלית, LifeBeam שהחלה את דרכה כמפתחת טכנולוגיית מחשוב לביש מתקדמת לטייסים ואסטרונאוטים, והחליטה בשנים האחרונות להכנס לשוק אזניות הספורט. Vi החלה כפרוייקט מצליח באתר Kickstarter שביקש לגייס כ-100,000$ ובסופו של דבר גייס קצת יותר ממיליון וחצי דולר. כעת, שנה לאחר שנשלחו אל התומכים בפרוייקט, האזניות נכנסו לייצור סדרתי והגיעו לישראל ביבוא רשמי של באג, שגם שלחו אליי את האזניות לבדיקה.


הניסיון של LifeBeam הוא בהחלט שאפתני. במקום לפתח סייעת אישית שמחברת מילים למשפטים בצורה רובוטית, הם הקליטו כ-50,000 משפטים שונים באמצעות קריינית אנושית שיתאימו לכל סיטואציה, בתחום האימון כמובן. אל תנסו לבקש מ-Vi לשיר לכם שיר, לספר לכם בדיחה או לשאול כל שאלה שאינה קשורה ספציפית לאימונים שלכם. הסייעת דברנית מאוד בהתחלה, במיוחד בשלב ההגדרה הראשונית, ההתממשקות לסמארטפון, קריאת הדופק הראשונית ועוד. באימון הראשון היא תברר מהי תדירות האימון ומהי המטרה שאתם רוצים להציב לעצמכם ובהתאם לכך תתאים את התכנית בין אם בריצה למרחק, ריצה למשך זמן קבוע מראש או ריצה חופשית. בנוסף, ישנן תכניות להליכה ורכיבה על אופניים המוגדרות עדיין כתכניות בטא. מעבר לכך, היא גם תיתן לכם טיפים לאימון נכון בכל אחד מסוגי האימונים, ותסביר לכם מהן הפקודות הקוליות שניתן באמצעותן לתקשר איתה. מגע באזניה בזמן הפעילות יאפשר לכם לבקש את המידע בו אתם מעוניינים. ניתן לבקש פרטנית לדעת מה הדופק, מה המהירות, מה הקצב, מה המרחק שעברתם, כמה עוד נותר לכם, ואפילו מה השעה. לחילופין, ניתן לשאול פשוט מה המצב ולקבל את כל המידע הזה ברצף. כשספוטיפיי תתחיל לפעול באופן רשמי בארץ, Vi תדע לבנות עבורכם תחנת רדיו בהתבסס על השיר שאתם מאזינים לו באותו רגע. בנוסף, היא מסוגלת להשמיע צליל בקצב הרצוי לאימון שלכם כדי שתוכלו להתאים את הצעדים שלכם אליו. קצת מוזר לדבר אל האזניות בזמן ריצה, אבל הן מבינות את המשתמש ברוב המוחלט של המקרים. מצאתי את עצמי פה ושם מקבל מבטים מוזרים מאנשים סביבי בעודי צועק על Vi פקודות כמו "How am i doing?!" (זה היה תוך כדי ריצה, נסו אתם ללחוש בזמן שאתם רצים), אבל אין ספק שזה נוח יותר מלזכור קומבינציות של לחיצות על כפתורים או מחוות מגע ספציפיות.


Vi. האזניות עצמן יודעות להתמגנט זו לזו או אל הקשת (צילום: גד גניר)



בכל הקשור ליכולות ולהבטחה עצמה, Vi עושה את העבודה, מעניקה מימד חדש לאימון וגם אם לא מחליפה מאמן ריצה אישי אמיתי, היא כן יכולה להדריך אתכם וליצור עניין בפעילות. Vi מתעדכנת עם הזמן ומקבלת סטים חדשים של פקודות קוליות ועדכונים לאלגוריתם שלה, כך שייתכן מאוד שבעתיד היא תדע לעשות אפילו יותר. עם זאת, מאחר שמדובר בניסיון ליצור כאן חויה אישית ואנושית, ניתן וצריך לבחון את Vi גם בפרמטרים של חויה מהסוג הזה.


בהתרשמות הסובייקטיבית שלי, Vi מעצבנת. לא מעצבן אותי שהיא מדברת. ניתן לשלוט על תדירות הדיבור שלה, וכל עוד היא מספקת לי מידע שימושי, הכל בסדר. מעצבן אותי החוש הומור הגרוע שלה (הפעם הראשונה שהיא מדברת אל המשתמש היא בטון רובוטי, סוג של מתיחה גרועה), מעצבן אותי האופי שניסו לתת לה. כבר באריזה היא התחילה לעצבן אותי עם ציטוטים המודפים על הקופסא שכאילו היא אומרת. מעצבן אותי בייחוד "Hey There! I can't Wait to meet you"שמתדרדר מהר מאוד ל-"Open Me". מעצבן אותי שהקול שלה עליז מדי. קצת מעצבן אותי כמשתמש, שהחבר'ה ב-LifeBeam ניסו לחשוב מהו המאמן האנושי אידיאלי, וזה מה שיצא להם: בחורה צעירה, נלהבת, שהקול שלה יורד לפעמים (בעיקר בשלב שבו היא מודדת לי דופק) לטונים של לחישה. אני לא קונה את זה, זה לא הסרט HER, וזה מרגיש מאולץ. אם אני הולך לפתח מערכת יחסים עם האזניות האלו ולבלות איתן חודשים של אימונים, היא לא יכולה לעלות לי על העצבים בשלב כל כך מוקדם. מעבר לכך, זה המקום לשאול בתמימות למה נבחרה דווקא בחורה בשם וי, ולא איזה ויקטור, מאמן קשוח שלא תרצה לאכזב מתוך פחד טהור. אני אצן איום ונורא. אני מסוגל לרוץ דקות בודדות ברצף ואז לחזור להליכה כדי לא לקרוס על המדרכה מול שאר האנשים שרצים ונהנים סביבי. בכל פעם ש-Vi מזהה שהפסקתי לרוץ, היא מציינת שהאימון מושהה עד שתזהה שהתחלתי לרוץ. בשלב הזה במקום לדרבן אותי, היא מתחילה לקשקש שאולי בגלל בניינים גבוהים בסביבה קשה לה לקלוט אם אני רץ או שלא. גברת. את מאמנת אישית וירטואלית עם בינה מלאכותית סופר מתקדמת. אין פה מקום לנימוס. תשכנעי אותי לחזור לרוץ במקום לשתף אותי בתסכולים שלך על הסביבה.


מעצבנת עוד משלב האריזה (צילום: גד גניר)



יצרניות שעוני ספורט, צמידי פעילות ואזניות ספורט חכמות התחילו להפנים בשנים האחרונות שאנשים אינם מעוניינים לקחת איתם את הסמארטפוןלכל פעילות גופנית. בעולם שבו סמארטפונים הולכים וגדלים, לקחת אותם איתך לריצה, גם בחגורת זרוע, זה תענוג שנחמד היה לוותר עליו. Vi היא לא רק בחורה עליזה מדי, היא גם לא עצמאית והיא מסתמכת על הסמארטפון שלכם ועל האפליקציה שלכם כדי לתפקד. אין בה רכיב זכרון פנימי שתוכלו לשמור בו קבצי מוזיקה, אין בה GPS, ובקיצור אין מה לעשות איתה בלי סמארטפון אז זכרו לקחת אותו איתכם לאימון.


אין GPS או זכרון פנימי, אבל יש המון חיישנים מובנים, ביניהם גם מד דופק (צילום: גד גניר)



להוציא את הסלידה הסובייקטיבית שלי מהאופי שניסו לבנות למאמנת VI, האזניות עצמן נהדרות. זה מתחיל בעיצוב נאה ואלגנטי שלא נראה ספורטיבי בשום צורה, אבל נוח להפתיע בזמן ריצה. קשת הצוואר לא כבדה מדי, והציקה הרבה פחות ממה שחששתי. זה לא נוח כמו לרוץ עם אזניות Truly Wireless, אבל זה עדיין נוח מאוד. הקשת אגב עשויה מחומר גמיש שניתן לקפל ולאפסן בתוך נרתיק בד המצורף לערכה. עוד בערכה תמצאו שלושה סטים נוספים של מתאמי סיליקון לאוזן ו"סנפירים"המקבעים את האזניות עצמן בתוך האזניים. לי זה התאים מצוין, סיפק אטימה מעולה ולא הרגשתי שהן עלולות ליפול לי מהאזניים. עם זאת, הפרופיל של האזניות ארוך יחסית, והסנפירים ממוקמים במרכזו, מה שאומר שאצל חלק מהמשתמשים הסנפירים לא יהיו אפקטיבים משום שיהיו מחוץ לאוזן עצמה. האזניות מסוגלות להתמגנט זו לזו, או אל קשת הצוואר. הייתי שמח אם ההצמדה שלהן היתה מבצעת פעולה כלשהי כמו להכניס אותן למצב המתנה או לפחות להשהות את השיר המתנגן. זה לא קורה כאן, אבל זה רחוק מלהיות דיל ברייקר. Vi נבנו ע"י Harman Kardon, והן בהחלט לא מביישות את הפירמה: השמע הוא בין האיכותיים שיצא לי לפגוש באזניות אלחוטיות. אמנם אין כאן אקולייזר מתקדם כמו באזניות של Jaybird: יש ל-Vi שני מצבי אקולייזר, עם או בלי תגבור בס. עם תגבור בס השמע איכותי מאוד, מפורט, עם באסים עמוקים, צליל נקי, מדויק וכיפי. לאזניות בתצורת קשת צוואר יש באופן מסורתי זמן סוללה ארוך יותר מסוגים אחרים של אזניות ספורט וגם כאן הזמן המוצהר עומד על 8 שעות. בפועל הוא קרוב יותר למשהו שנע בין 6 וחצי ל-7 שעות של שימוש, שגם זה מצוין.
פרופיל האזנייה די ארוך, ומיקום הסנפיר על האזניה עצמה עשוי להיות רחוק מדי לחלק מהמשתמשים (צילום: גד גניר)

Vi בתוך האריזה שלהן (צילום: גד גניר)


מחירן הרגיל של Vi ברשת באגעומד על 900 ש"ח. במסגרת מבצעי Black Friday, מחירן עודכן ל-650 ש"ח, ללא ספק מחיר נגיש וידידותי יותר. הן אמנם מעצבנות אותי באופן אישי, והן לא באמת אפקטיביות כמו אימון אישי אנושי, אבל אם יש לכם כוח רצון קצת יותר חזק משלי, הן יכולות לעזור לכם להתאמן בצורה יותר מסודרת ונכונה. ברגע שתמצו את כל נושא האימון האישי, תשארו עם אזניות ספורט משובחות, שתוכלו להנות מהאזנה למוזיקה באמצעותן באופן יומיומי, ולא רק בזמן פעילות גופנית.

כזה ניסיתי: Apple Watch Series 3

$
0
0
ניתן לתהות לגבי הצורך בהם, ניתן לטעון שהם עדיין לא בשלים ומלוטשים מספיק, אבל לא ניתן להתכחש לנתונים: שוק השעונים החכמיםממשיך לגדול. לפי דוח של מכון המחקר IDC,נכון לסוף הרבעון השלישי של 2017, שוק המחשוב הלביש גדל ב-7.3% ביחס לרבעון המקביל בשנה שעברה. עיקר הגידול בשוק הוא בתחום השעונים החכמים הרב שימושיים כדוגמת השעונים החכמים של Appleוסמסונג, על חשבון מוצרים פשוטים יותר כמו צמידי פעילות. את השוק המחשוב הלביש מובילות אמנם שיאומיופיטביט, אבל במקום השלישי ניתן למצוא את אפל שמוכרת רק שעונים חכמים, מהסוג שהביקוש אליו כך נראה, הולך וגדל.


Apple Watch Series 3 (צילום: גד גניר)


ה-Apple Watch Series 3, הגלגול השלישי של השעון החכם שלה, אינו חלק מהדוח הזה. השעון הושק בספטמבר האחרון בשתי גרסאות: האחת סטנדרטית, והשנייה כוללת קישורית LTE אשר ניתן לקיים באמצעותה שיחות, לקבל איתה הודעות ולהשאר איתה למעשה מחוברים לכל האפליקציות שלכם, מבלי שהטלפון עצמו יהיה בסביבה. אנחנו בישראל לא נזכה להנות ממנה בזמן הקרוב גלל ענייני תאימות, ובמקומה אנחנו מקבלים את הגרסה הסטנדרטית, שהגיעה אליי לבדיקה לאחרונה במקביל ל-iPhone 8 Plus. הייתי שמח לבדוק את השעון גם מול סמארטפונים אחרים, אבל בניגוד לשעוני Android Wearושעונים של סמסונג מבוססי Tizen, שיודעים לתקשר גם עם מכשירי אנדרואיד וגם, באופן חלקי אמנם, עם מכשירי אייפון, שעוניה של אפל מוכנים לתקשר רק עם אייפונים.



אישית, אני מעדיף את השעונים החכמים שלי עגולים ודומים ככל האפשר לשעון אמיתי ולא לשעון חכם. את אפל, ההעדפות שלי לא ממש מעניינות: היא שומרת אמונים לעיצוב הריבועי של שעוניה החכמים מאז היום בו השיקה אותם. היא הוסיפה פה ושם אפשרויות לרצועות חדשות, צבעים שונים לגוף השעון עצמו, אבל בתכלס, העיצוב נשאר זהה לזה של השעונים שהציגה כבר במרץ 2015. אלו בשורות נהדרות לאלו שקנו את שעוני החברה לפני שנתיים, אבל פחות מלהיבות עבור מי שרוצה להתחדש באחד כזה ורוצה שיבחינו שמדובר בדגם החדש ביותר.


Apple Watch Series 3, לא תבחינו בהבדל בינו לבין הדורות הקודמים של השעון של אפל (צילום: גד גניר)


מתחת לעיצוב המוכר, מדובר בשעון חדש ומשודרג: אפל משתמשת בערכת שבבים חדשה מתוצרתה העונה לשם S3 ואמורה לאפשר לשעון להיות מהיר ב-70% יותר מה-S2, ערכת השבבים של ה-Apple Watch Series 2. מעבר לכך, נפח זכון ה-RAM שודרג ל-768MB (קודם היה 512), ונפח האחסון הפנימי הוכפל מ-8 גיגה ל-16 אבל רק בגרסת ה-LTE. הגרסה אותה בדקתי נשארה עם אותו נפח אחסון של 8 גיגה בלבד. לשבב ה-GPS המובנה בשעון נוסף גם מד גובה כדי למדוד כמה קומות עליתם במדרגות מדי יום. הדור השלישי לשעוניה החכמים של אפל, כמו הדור הקודם עמיד במים עד לעומק 50 מטר, עמידות אמיתית במים, לא עמידות בהתזות, בשהייה של 13 דקות בעומד של 0.25 מטר בתנאי שלא תזיזו אותו, לא. זו עמידות אמיתית, שעון שלא תחששו להכנס איתו למים או לשטוף אותו, תענוג.


מד דופק בתחתית השעון, GPS בתוכו, וב- Apple Watch 3 נוסף אליהם גם מד גובה (צילום: גד גניר)


השעון, כמו קודמיו מגיע בשני גדלים: 38 ו-42 מ"מ. השעון שקיבלתי בגודל 38 מ"מ, קטן דיו כדי להראות לגיטימי גם על יד נשית, וזו בשורה שמעטות מיצרניות שעונים חכמים אחרים יכולות להציע למי שמעוניינות בשעון כזה. לי אישית הוא נראה בהתחלה קטן מדי לתפעול נוח, אבל אפל יודעת מה היא עושה: השעון יודע תמיד היכן רציתי ללחוץ עם האצבעות הלא דקיקות שלי, בלי פספוסים, בלי טעויות, בלי לחיצות לא רצויות, גם במסך האפליקציות. תפעול ה"כתר"והזום באמצעותו מדויק וחלק להפליא, הכל עובד נהדר ונוח. WatchOS 4  לא מביאה איתה שינויי ממשק יוצאי דופן, אבל גם אין צורך בכאלו: בתוך דקות "שחיתי"בממשק עצמו בלי בעיה. אם ברמה העיצובית יצרניות האנדרואיד סגרו מזמן את הפער מאפל, ברמת תכנון עיצוב ממשק משתמש יש להן עוד לא מעט ללמוד. היוצא מן הכלל כאן הוא ההתייחסות של אפל לעיצובי השעון. אם באנדרואיד כל מפתח יכול להוסיף Watch Face משלו לחנות האפליקציות של גוגל, באפל כמו באפל, תוכלו להנות מכל עיצוב בתנאי שזה אחד העיצובים שאפל הגדירה מראש. יש לא מעט כאלו, אבל אם תרצו להתרענן בעיצוב חדש, תצטרכו לחכות שאפל תוסיף כזה במסגרת עדכוני תוכנה.

מסך האפליקציות, אין פספוס באף לחיצה (צילום: גד גניר)





כמו סמסונג, אפל מבינה שבעולם השעונים החכמים, התחרות שלה היא כרגע לא מול גוגל, כי אם מול יצרניות כמו פיטביט וגרמין, המייצרות שעוני ספורט חכמים. בשל כך, Apple Watch Series 3 מצויד באפליקציית ספורט נהדרת, ברורה ונוחה מאוד לשימוש. האפליקציה תלווה אתכם לא רק באימון עצמו, אלא גם בחיי היום יום. תמיד כיף לשמוע באמצע היום שעמדת ביעד העמידה שלכם. כן, שמעתם נכון, מעבר לצעדים ופעילות גופנית, השעון הזה מודד גם כמה זמן עמדתם. בכלל, הגדרות ברירת המחדל של הפעילות הפיזית שנדרש אליו המתאמן כאן הן סלחניות יותר מכל אפליקציית פעילות אחרת שניסיתי, וה"פרסים", עיטורים תלת מימדיים מגיעים בהתחלה בזה אחר זה עם כל השגת יעד בפעם הראשונה.


התלונות העיקריות של משתמשים שכבר קנו את Apple Watch Series 3 קשורה לחיי הסוללה בגרסת ה-LTE. הגרסה נטולת קישורית ה-LTE שהגיעה לישראל לא סובלת מהבעיה הזאת, והשעון החזיק לי מעמד בממוצע בין 2 ל-3 ימים של שימוש, מרשים למדי ביחס לשעון חכם.


Apple Watch Series 3 (צילום: גד גניר)


בשוק המחשוב הלביש אפל אמנם ממוקמת במקום השלישי בלבד, אבל אם מסתכלים רק על הסגמנט של שעונים חכמים בתוך השוק הזה, אפל מובילה עם שליטה על יותר מ-50% מהשוק, כאשר סמסונג וגוגל עם שלל היצרניות שמשתמשות במערכת ההפעלה שלה לשעונים חכמים משתרכות הרחק מאחור. מההתנסות האישית שלי, קל לי להבין למה: Apple Watch Series 3 מספק חויית שימוש מהודקת ומלוטשת שיצרניות אחרות בשוק השעונים החכמים עדיין רק שואפות אליה. אומר מעבר לכך: השעון הזה יהיה שיקול רציני מאוד בהחלטה שלי אם יום אחד אשקול לעבור ל-iPhone. המחיר: החל מ-1699 ש"ח, יקר יותר משעונים חכמים של יצרניות אחרות אם כי היי, קניתם אייפון, זה לא שאתם לא רגילים לזה, ובמקרה הספציפי של Apple Watch Series 3 זה בהחלט שווה את זה.
Viewing all 758 articles
Browse latest View live