Quantcast
Channel: חפיצים
Viewing all 787 articles
Browse latest View live

על זה היא לחצה: הקרב בין Pressy לכפתורים הסיניים

$
0
0
באוגוסט 2013 השיקה חברה ישראלית בשם Pressy מוצר קטן שנראה מהפכני בזמנו: כפתור, הנכנס אל שקע האזניותבמכשיר הסלולרי ואמור להעניק למשתמשי אנדרואידאפשרות לבצע מספר פעולות מהירות, באמצעות לחיצות מותאמות. הכפתור הקטן, שהושק במסגרת פרוייקט קיקסטארטר, הצליח לצבור תאוצה אדירה ולעבור משמעותית את סכום היעד שלו, כמו גם להלהיב את המשתמשים המצפים.

Pressy  (צילום: גד גניר)

לאור ההתלהבות האדירה, היה זה רק עניין של זמן עד שיגיעו ״התאומים הסיניים״ שלו, וכיום ניתן למצוא בשוק מספר רב של חיקויים במחירים נמוכים משמעותית, לצד כפתורים מצד חברות רציניות יותר, שגם הן מסתפקות בתמחור יחסית נמוך. אך עוד לפני שמתחילים לדבר על המחירים הסיניים לעומת המחירים הישראלים, השאלה החשובה היא האם הכפתורים הללו אכן שימושיים והאם יש סיבה לפתוח את הארנק ולנתק את האוזניות עבורם?


הנציגה הישראלית
הכפתור הראשון שהחלטתי לבדוק הוא המקורי, המקומי, ״האסלי״ אם תרצו: Pressy. כאמור, לא מדובר על מוצר יותר מידי מתוחכם אלא על כפתור פשוט, בעיצוב מתכתי, שנועד להעניק לי את האפשרות לבצע פעולות מהירות מבלי לפתוח את תפריט ההגדרות. על מנת לעשות זאת, Pressy מגיע עם אפליקציה ייעודית המאפשרת לקבוע את הפעולות הללו, כשכל סוג לחיצה מפעיל אפשרות אחרת - על פי הדרישות האישיות שלכם.

האריזה של המוצר מגוחכת בגודלה לעומת המוצר הקטן שבתוכה, אבל היא כוללת את כל מה שצריך - כפתור, אביזר המתחבר אל מחזיק המפתות שנועד להחזיק את הכפתור כשהוא לא בשימוש, והוראות המודפסות על גבי האריזה. ההוראות הללו כוללות קוד QR להורדת האפליקציה, במידה ואין לכם כוח לחפש אותה בעצמכם בחנות ועל מנת שתוכלו להתחיל לעבוד מייד ולהגדיר את כל מה שצריך.


Pressy והאריזה שלו (צילום: גד גניר)


כבר לאחר התקנת האפליקציה נתקלתי בבעיה הראשונה: ״ההתקנה״ של הכפתור. על פי הוראות החברה, יש להכניס את הכפתור אל שקע האוזניות, אך מבלי ללחוץ עליו בתהליך. כפי שאתם יכולים לראות, אלא אם כן יש לכם ציפורניים ארוכות או אצבעות דקות במיוחד, מדובר על משימה כמעט בלתי אפשרית. הבעיה היא שבמידה ואכן לחצתם על הכפתור במהלך ההכנסה שלו, יהיה עליכם לבצע את תהליך ההתקנה מחדש, עד שתצליחו. אני, אם תהיתם, נעזרתי בקיסם והרבה מאוד סבלנות עד שהצלחתי.

לאחר שצלחתי את ההתקנה, הדורשת פתיחה של האפליקציה כמובן, הופיעה תיבה שתלווה אותי בעתיד, אשר שואלת האם אכן חיברתי את הכפתור, את האזניות או את שני האביזרים יחדיו. בשלב זה הגעתי סוף סוף לפונקציונליות שמציע Pressy למשתמשים, שנכון לכתיבת שורות אלה כוללת 9 אפשרויות: הפעלת המצלמה, שליחת הודעה קבועה לאיש קשר שהוגדר מראש (עם אפשרות לשליחת המיקום, סוג של לחצן SOS), חיוג מהיר לאיש קשר שהוגדר מראש, הפעלת המצלמה לצילום וידאו, הפעלת רשמקול, הפעלת פנס, גישה מהירה להגדרות קבועות כמו השתקה, רטט וכדומה, הפעלת מדיה (שיר או סרטון) לבחירה אישית או פתיחת אחת מהאפליקציות המותקנות על המכשיר. בעוד הגישה המהירה להגדרות מציעה מגוון אפשרויות נפוצות, כגון הפעלת בלוטות׳, הפעלת ה-WiFi או פתיחה מהירה של תפריט הגלילה, דווקא את האפשרות לה חיכיתי יותר מכל - צילום מסך - לא תוכלו למצוא כאן.


Pressy, צילום מסך מתוך האפליקציה (צילום: חן אידן)
לאחר בחירת הפעולה המועדפת עליכם, תוכלו להגדיר את סוג הלחיצה שיפתח אותה, כיד הדימיון. לדוגמה, תוכלו לקבוע שלחיצה בודדת תפעיל את המצב השקט במכשיר, לחיצה בודדת המלווה בלחיצה ארוכה תפעיל את המצלמה ושלוש לחיצות קצרות יפתחו את מסך ההגדרות. כל לחיצה תלווה במחוות רטט, כך שתוכלו להיות בטוחים שלחצתם כמספר הלחיצות הרצוי, כשבסוף התהליך תתבצע הפעולה הרצויה. האפליקציה מציעה תמיכה גם כשהמסך כבוי, כך שהצלחתי לצלם כמה תמונות מוצלחות, בזכות העובדה שהמצלמה הייתה במרחק לחיצה. במילים אחרות, הכפתור עבד כמו שציפיתי ממנו, לפחות בשלבים הראשונים.

האם זה נוח?
בכל הנוגע לשימושיות, אני חייבת להודות שלמרות שניסיתי לא הצלחתי להתרגל ללחוץ על הכפתור כדי לבצע את הפעולות השונות שהוא מציע. מצד השני, אחת הפעולות השימושיות ביותר עבורי הייתה ההשתקה של המכשיר בלחיצת כפתור אחת, מה שהזכיר לי את ימי עם מכשיר האייפון, שאיפשר השתקה מהירה עם הכפתור הפיזי החיצוני בצד. אם אתם שואלים את עצמכם מדוע ציינתי שהכפתור פעל רק בשלבים הראשונים, זאת לא אשמת החברה הישראלית, אלא דווקא ״אשמת״ מערכת ההפעלה.

כלומר: במידה ולא השתמשתי באפליקציית Pressy לזמן ממושך, התהליך הפסיק לרוץ ברקע וסגר את עצמו. בשלב זה התחילו הבעיות המשמעותיות - ברגע שהאפליקציה מפסיקה לפעול והכפתור עדיין במכשיר, לחיצה עליו עלולה להוביל לפעולות לא רצוניות, כשהעיקרית בהן היא הפעלת נגן המוזיקה. כלומר, המכשיר מזהה שהאביזר המחובר אל השקע הוא האוזניות ועושה כמצופה: מפעיל את הנגן בלחיצת כפתור. את הבעיה הזאת גיליתי כשישבתי במסעדה ושמעתי מוזיקה חלשה, ורק לאחר דקות ארוכות הבנתי שהיא מגיעה מהתיק שלי. לקח לי זמן מה להבין מה בדיוק קורה, כך שלצערי היו כמה מקרים בהם השמעתי מוזיקה לכל היושבים סביבי, בלי לשים לב. אם אנחנו כבר מדברים על אוזניות, בעיה נוספת היא לכל מי שאוהב להאזין למוזיקה דרך המכשיר. במידה ולא תרכשו מפצל, יהיה עליכם להחליף בין האוזניות והכפתור עד שאחד מהם עד שימאס לכם, או עד שאחד מהם יאבד. אני, אגב, איבדתי דווקא את מחזיק הכפתור - כך שבתקופת השימוש בו וויתרתי לחלוטין על האזנה למוזיקה דרך האוזניות שלי.

מיתוג נכון, תמחור שגוי?
כפי שציינתי בהתחלה, Pressy היה אחד מהפרוייקטים המרשימים שעלו לקיקסטארטר, במיוחד בקנה מידה ישראלי. הוא הצליח לעבור את היעד בכ-1,700 אחוזים ולמרות הכל להציע לתומכים את מה שהם שילמו עליו. הבעיה התחילה לאחר הקמפיין, כשהחברה החלה למכור את הכפתור בעצמה במחיר העומד על לא פחות מ-15 דולרים לדגם הבסיסי, או 2 כפתורים במחיר של 27 דולרים. אם מחיר זה נשמע לכם יקר, לא תשמחו לשמוע שהמחיר המקורי של כפתור אחד עמד על 27 דולרים, כך שמדובר על הנחה לא רעה בכלל. מכיוון ש-Pressy מציע 9 אפשרויות בלבד, השימושיות שלו עלולה להיות בעייתית לחובבי המוזיקה ובסופו של יום מדובר בסך הכל על כפתור, אנחנו בטוחים שגם אתם חושבים שהמחיר יקר. אם בכל זאת אתם מעוניינים לרכוש אותו, שימו לב לרשימת המכשירים הנתמכים, כדי שלא תשקיעו במוצר שלא יכול לעבוד על המכשיר שלכם.

המתחרה הסיני: MiKey של Xiaomi
לאור תשומת הלב הרחבה שקיבל Pressy, היה זה רק עניין של זמן עד שהמתחרות הסיניות ישיקו מוצר משלהן. באופן לא-כל-כך מפתיע, הענקית הסינית החליטה להכנס בעצמה לשוק האיזוטרי הזה עם הכפתור משלה. גם כאן תוכלו למצוא כפתור קטן ומתכתי, שאף נראה כמעט זהה לישראלי, עם מחזיק לכפתור המתלבש על צרור המפתחות. בניגוד לאריזה המפוארת הישראלית, כאן מדובר על מעטפה קטנה ולבנה - אך היא עושה את העבודה בלי יותר מידי בלאגן.


Mikey (צילום: גד גניר)


גם כאן תדרשו להוריד אפליקציה תומכת, בדומה למקור. שימו לב: לאחר שהורדתי ופתחתי את האפליקציה, היא הודיעה לי שיש עדכון זמין. העדכון החזיר את האפליקציה לשפת האם שלה, סינית, ללא אפשרות לשנות את השפה בחזרה. כך שהייתי צריכה למחוק ולהתקין אותה שוב כדי להתחיל להתעסק איתה. בצורה מעט מפתיעה, אפליקציית MiKey כוללת לצד האפשרויות הבסיסיות היצע מעט יותר רחב, כגון צילום מסך, שיתופים אוטומטיים לרשת החברתית של Xiaomi, ניקוי RAM, סיבוב מסך וכדומה. גם כאן כל אפשרות ניתנת להגדרה לפי מספר הלחיצות, אך כאן תוכלו לבצע לחיצות בודדות בלבד, ללא לחיצות ארוכות כמו המתחרה הישראלית.בנוסף, תוכלו להגדיר פתיחת ״ארגז כלים״, שיפתח תפריט עם ארבע אפשרויות נפוצות ויאפשר לכם לבחור מהן. מדובר על סוג של הרחבה לתפריט הנעילה, בהנחה והוא מאפשר לכם להריץ אפליקציות, כשאינכם צריכים להתפשר על פעולה אחת שתרצו לבצע.


עד כאן נשמע מבטיח, נכון? זה מכיוון שלא הצגתי לכם את דרישת הבסיס העיקרית של הכפתור ושל האפליקציה שלו, על מנת שיעבדו כפי ש-Xiaomi התכוונה: שיהיה לכם מכשיר מבית Xiaomi. אפשר לעקוף בעיה זאת באמצעות התקנת הרום של החברה על מכשיר האנדרואיד שלכם, אבל אני לא בטוחה שזה משהו שתרצו להשקיע בו זמן- במיוחד לא בשביל הכפתור. גם במידה ובמקרה יש לכם את MIUI מותקן, ייתכן שחלק מהאפשרויות עדיין לא יהיו זמינות והן תלויות במכשיר שלכם, שכן אני לא הצלחתי להפעיל את אפשרות צילום המסך - העיקרית והחשובה עבורי.



Mickey בתוך שקע האזניות של OnePlusOne (צילום: גד גניר)


לאור הדרישה הזאת, גם המחיר הנמוך של הכפתור העומד על 5 דולר בלבד נראה לא משתלם, ככל הנראה גם לא עבור החברה שהסירה את המוצר מאתר הבית שלה. אם אתם מעוניינים, המוצר עדיין נמכר בחנויות דוגמת אמזון, DealExtremeאו AliExpress, במחירים דומים ואף זולים יותר.  מי יודע, אולי Xiaomi הסירה את המוצר מכיוון שעובדת על הדור הבא של MiKey, שיתמוך בכל מכשירי האנדרואיד הקיימים בשוק. אם אתם שואלים אותי, אני לא הייתי מהמרת על זה.

Click - הסיני האמיתי
מה יותר סיני מכפתור אנדרואיד של Xiaomi? כפתור סיני של חברה לא מוכרת! גד קנה כפתור כזה, איבד בו עניין והסכים לתרום אותו לצורך הפוסט הזה. בדומה ל-MiKey, גם כאן הכפתור מגיע במעטפה ובדומה ל-Pressy, מודפסים עליה כל הפרטים להם אתם זקוקים על מנת להתחיל. לאחר סריקת קוד ה-QR והורדת האפליקציה (שדורשת כל כך הרבה הרשאות שכבר הפסקתי לספור), האפליקציה רצה ברקע כל הזמן - עד שתבחרו לסגור אותה. כאן מגיע קרדיט לכפתור הסיני, שכן לא משנה כמה זמן לא השתמשתם בו, הוא ימשיך לרוץ ברקע ויחכה לפקודות שלכם.


Click, כפתור אנדרואיד גנרי (צילום: גד גניר)


הכפתור מציע תשע אפשרויות שונות, הכוללות התחברות מהירה ל-DianPing, סוג של Yelp סיני, פתיחת תפריט האפשרויות, פתיחה מהירה של תפריט הגלילה, כפתור מצוקה השולח את המיקום שלכם עם הודעה אישית למספר טלפון שהגדרתם מראש, פתיחת אפליקציה לבחירתכם, הפעלת פנס, הפעלת מצלמה, הפעלת ניווט מהיר למקום קבוע מראש, גישה למסך הבית של המכשיר, הפעלת רשמקול, חיוג מהיר לאיש קשר מסויים ואפילו גישה מהירה ל-Evernote, עם אפשרות להכניס טקסט, תמונה או קובץ קול.


בדומה לשני הכפתורים הקודמים, תוכלו להגדיר את הלחיצות המתאימות לפעולות השונות והודות לכך שהאפליקציה רצה ברקע, היא זמינה גם במסך הנעילה של המכשיר. כלומר, הצלחתי להדליק את הפנס ממסך הנעילה, מה שהועיל לי מאוד למצוא את חור המפתח כשחזרתי הביתה באמצע הלילה. לצערי, כאן בערך מסתיימת הסקירה עבור הכפתור הנוכחי, מכיוון שמתנהג בדיוק כמו שציפיתי ממנו, ובדיוק כמו שני הכפתורים הקודמים. הבעיה הכי גדולה היא שהכפתור אינו מציע תמיכה מלאה בכל המכשירים, דוגמת OnePlus Oneשברשותי. גם לאחר הגדרות, איתחולים וניסיונות רבים, בכל פעם שלחצתי על הכפתור נפתח תפריט השמע, בדומה לכפתורי הווליום באוזניות. לכן, גם במחיר העומד על דולר אחד לא מדובר על רכישה משתלמת, מכיוון שלא תוכלו לדעת אם היא רלוונטית לכם.

בלי לחץ, בלי לחיצות
בעוד שהכפתור הישראלי מתפקד משמעותית טוב ממתחריו, השורה התחתונה שלי היא שאין טעם להוציא 15, 5 או אפילו דולר אחד על הכפתורים הללו. נכון, האפשרות להשתיק את המכשיר בלחיצת כפתור היא אכן נחמדה ואני מודה שהתגעגעתי אליה, כמו גם האפשרות להדליק את הפנס בלי להתעסק עם מסך הנעילה. אך עם כל הכבוד לגעגועי מכשירי העבר, מכיוון שהסמארטפון כבר נמצא ביד שלי, מה זה משנה אם מדובר על לחיצה אחת או שתיים? במיוחד כשאני יכולה להגדיר את האפליקציות במסך הנעילה או הגלילה, כך שפנסים, הגדרות ושאר אפשרויות זמינות לי במהירות ובקלות, ללא הגבלות פיזיות ועם אפשרות לחבר את האוזניות שלי.

כזה ניסיתי: Switcher

$
0
0
לא בטוח מה אני יותר: עצלן או מפוזר. שתי התכונות האלו מתעצמות באופן מיוחד כשאני מגיע לרגע הזה ביום שבו אני קורס על הספה אחרי יום עבודה ושגרת ארוחת ערב/מקלחות והרדמה של הילדות. בחורף, יש רק דבר אחד שיכול לערער את הקריסה הזאת: הצורך להדליק או לכבות את הדוד. לפני שנתיים בערך קנינו טיימר שאמור לאפשר לנו לכוון את משך הזמן שבו אני רוצה שהדוד יפעל, או לתכנן הדלקה וכיבוי אוטומטיים שלו. העניין הוא שהלו"ז להדלקה וכיבוי הדוד הוא בשעות קבועות. בסופ"שים הלו"ז משתנה וזה מחייב אותנו לכוון בכל פעם מחדש את הטיימר הזה (עצלן, נו, הסברתי לכם). נניח שהתגברתי על סוגיית הדלקת הדוד, הכיבוי שלו זה כבר סיפור שונה לחלוטין. מכירים את הפרסומות של שקע ותקע? אני מימנתי אותן, בעצמי, בזכות עשרות הפעמים בהן אשתי ביקשה ממני לסגור את הדוד ושכחתי לעשות זאת. הטקס קבוע: היא מבקשת שאסגור את הדוד אחרי שאני מסיים להתקלח, וכעבור ארבע שעות אני אכן נזכר שזה מה שהייתי אמור לעשות.
Switcher (צילום: אתר switcher.co.il)


ה-Switcher שנמכר מזה מספר חודשים בבאג, אמור לשים סוף לתלאות האלו. בגדול זהו טיימר מתוחכם לדוד חשמל, המתחבר לרשת הביתית, וניתן לגשת אליו דרך אפליקציה בטלפון או בטאבלט שלכם מכל מקום בעולם, להדליק, לכבות, לקבוע לו"ז ועוד דברים אליהם אגיע בהמשך.



ב-Switcherמתגאים בקלות ההתקנה של החפיץ שלהם בבית. באתר הם כותבים את המשפט הפרדוקסלי הבא: "התקנה פשוטה שאינה מצריכה בעל מקצוע. על פי חוק יש להיעזר בבעל מקצוע מוסמך (טכנאי או חשמלאי)". במילים פשוטות, מה שהם אומרים כאן לכאורה זה "עפ"י חוק אתם צריכים שיהיה חשמלאי מוסמך באיזור, אבל תכלס אתם יכולים להתקין אותו לבד". הסוויצ'ר מתחבר לכל מקום שטיימר או מפסק אחר היה מתחבר אליו אך מדובר בקופסא גדולה יותר (מימדים: 8.5 X  14.5 ס"מ), אז חשוב שתוודאו שיש לכם מקום על הקיר ואין איזשהם משקופים או מכשולים אחרים שעלולים להפריע להתקנה. אחרי שהחשמלאי התקין אצלי פיזית את הסוויצ'ר לקיר,חיבר את החוטים והכל, נותר לחבר אותו לרשת הביתית, גם כאן מדובר בתהליך מאוד פשוט המתבצע דרך האפליקציה.

הטיימרים אותם מסוגל ה-Switcher להחליף והשקעים שלהם (צילום: אתר Switcher.co.il)



מרגע שהסתיימה סופית ההתקנה, ה-Switcher עושה את כל מה שהבטיח: מאפשר הדלקה וכיבוי מרחוק, כיוון טיימר, צפייה בהיסטוריית ההדלקה של הדוד, קביעת לו"ז שבועי, והגדרת זמן מקסימלי לפעולת הדוד. השליטה מרחוק היא הדבר הכי חשוב כאן: מעבר לעובדה שהיא חוסכת את המאמץ של לקום פיזית מהספה כדי להדליק או לכבות את הדוד, היא הופכת את השאלה "האם כיביתי את הדוד?"כשאני נמצא מחוץ לבית ללא רלוונטית מאחר ומאוד פשוט להכנס להאפליקציה ולכבות אותו. כנ"ל גם לגבי הדלקה: מכירים את הנסיעות הביתה בשעה מאוחרת עם ההלקאה העצמית על כך שלא כיוונתם מראש טיימר לדוד וכעת תצטרכו לחכות 30 דקות לפני שיהיו לכם מים חמים? עם הסוויצ'ר המקרים האלו יעלמו. הלו"ז יאפשר לכם לעשות משהו שהטיימר שלכם לא יודע לעשות - תכנון לו"ז עם שעות משתנות לכל יום בשבוע, בהתאם למה שנוח לכם: רוצים להדליק את הדוד ביום שלישי ב-20:00, וביום חמישי ב-02:00 בלילה? אין קל מזה.

האפליקציה של Switcher, מסך ראשי


מסך יצירת לו"ז להדלקת הדוד


מסך ניהול לו"זים להדלקת הדוד



לשונית ההיסטוריה באפליקציה נותנת לכם אינדיקציה, לפי תאריך, באיזו שעה ולכמה זמן. מעבר לעובדה שזה מידע מסעיר ומרגש, בגלל שמדובר בצרכן חשמל כבד יחסית, תוכלו לקבל מושג מסוים על חשבון החשמל הצפוי. אחת האפשרויות החשובות ביותר באפליקציה היא קביעת זמן מקסימלי להדלקת הדוד. האפשרות הזאת רלוונטית רק להדלקת הדוד במקרים בהם לא טרחתם לקבוע לו"ז מראש או שלא טרחתם להשקיע את המאמץ המינימלי לקבוע טיימר להדלקה הספציפית והספונטנית הזאת. כדי להמנע ממצבים בהם הדוד נשכח פועל במשך שעות, אתם יכולים לקבוע כי אינכם מעוניינים שהוא ישאר דלוק ליותר ממספר השעות שהגדרתם מראש באופן גורף.

מסך קביעת זמן מקסימלי לכיבוי הדוד

נקודת התורפה התיאורטית של הסוויצ'ר קשורה לחיבור שלו עם רשת האינטרנט האלחוטית. במשך 581 המילים האחרונות הפלגתי בתיאורים על כל הפיצ'רים המגניבים שמגיעים יחד עם החיבור הזה לאינטרנט, אבל מה קורה כשהאינטרנט לא פועל כראוי? ובכן, אם קבעתם לו"ז, הלוז יישמר גם אם היתה נניח הפסקת חשמל (אפשרות סבירה בתקופת החורף, התקופה העיקרית בה תעשו שימוש בסוויצ'ר) ואיכשהו הסוויצ'ר לא הצליח להתחבר מחדש לאינטרנט, למרות שהוא אמור להתחבר מחדש בעצמו. אגב, התרחיש הזה קרה לי וקצת הסתבכתי עם החיבור מחדש. בסופו של דבר עקבתי בדקדקנות אחרי ההוראות באתר החברה והצלחתי לשחזר את החיבור בעצמי, ומאז הכל עובד כשורה, גם כשאתגרתי אותו וכיביתי את הראוטר בבית. במידה ויש תקלה ממושכת בחיבור לאינטרנט, תוכלו תמיד ללחוץ במרכז הסוויצ'ר ולהדליק את הדוד באופן ידני, ואפילו לקבוע כך משך זמן עד לכיבויו.

הסוויצ'ר מותקן אצלי בבית (צילום: גד גניר)

הסוויצ'ר עולה 395 ש"ח. זהו סכום שיחזיר את עצמו דרך חשבון החשמל שלכם בהתאם לכמות הפעמים שאתם נוטים לשכוח את הדוד פועל מעבר למה שאתם צריכים. הצורך בסוויצ'ר תלוי בכמות השימוש שלכם בדוד חשמל. אם ניקח בחשבון שרוב הבתים בישראל מחוברים לקולטי שמש ובמשך רוב השנה נהנים ממים חמים הודות לאקלים הישראלי בלי הצורך להדליק את דוד החשמל, נקבל מוצר שהשימוש בו מתרכז למספר מצומצם של חודשים בשנה, כמובן בהתאם לאפקטיביות של קולטי השמש על הגג שלכם, ולמשך הזמן בו המים החמים נשמרים כך בדוד. מצד שני, מתי שכן תצטרכו להשתמש בו, אתם תהיו מאושרים על כל הזדמנות לבצע את הפעולה הבסיסית הזאת מבלי לקום מהספה, או מכל מקום אחר מחוץ לבית.


הסוויצ'ר נמסר לבדיקה באדיבות רשת Bug

כאלו ניסיתי: B&O H3

$
0
0
עד לפני מספר שבועות, המותג הדני Bang and Olufsenהיה מוכר לרוב הקהל הישראלי במסגרת שיתופי פעולה יחד עם יצרניות חפיצים שניסו לחזק את תדמית הסאונד האיכותי של המוצרים שלהן. הפעם הראשונה שאני אישית שמעתי עליהם היתה במסגרת שיתוף פעולה עם סמסונג, אי שם בשנת 2009. ה-U900, טלפון סלולרי (שאינו סמארטפון) המוכר גם בשם Soul, שווק בישראל כמכשיר ששם דגש על מוזיקה, הודות למעבד ICE Powerשל החברה הדנית ששולב בו. מאוחר יותר, בשנה שעברה, פגשתי את Bang and Olufsen (לא אותם אישית) כאשר בדקתי את ה-N550Jשל אסוס, שצויד גם הוא במגבר של החברה.

הקייס לאזניות שמגיע יחד עם ה-B&O H3 (צילום: גד גניר)


ההיסטוריה של בנג אנד אולופסן מתחילה כמובן הרבה לפני זה. החברה הוקמה בשנת 1925 ע"י פיטר בנג וסוון אולופסן והמוצר המשמעותי הראשון שלה היה רדיו המתחבר לחשמל, משהו נדיר יחסית באותם ימים בהם מקלטי רדיו היו בעיקר מופעלים ע"י סוללות. במהלך השנים צמחה החברה וקטלוג המוצרים שלה התרחב משמעותית. במשבר הכלכלי של שנת 2008 היא חוותה צניחה משמעותית ברווחים ונכנסה לתהליך כואב של פיטורין נרחבים, וביטלה את פיתוחם של מוצרים חדשים כמו טלפונים סלולריים, נגני MP3ועוד. בשנת 2010 חזרה למסלול רווחיות ומאז היא מתמקדת בייצור של מוצרי פרימיום בתחום האודיו והוידאו.

B&O H3, מבט מקרוב על 28 החורים בחלק החיצוני של האזניות (צילום: גד גניר)


לפני מספר שבועות החל יבוא רשמי של מוצרי החברה לישראל, בעיקר רמקולים אלחוטייםואזניות, המשווקים כחלק מליין פרימיום של חברת הפרימיום הזאת, תחת המותג B&O. האזניות אותן קיבלתי לבדיקה הן אזניות In Earמדגם H3, אחד המוצרים הזולים בקטלוג שלה. כמה זול? זול כמו שבנג אנד אולפסן יודעים לעשות, כלומר, בכלל לא זול, אבל לזה אגיע בסוף כרגיל.


כלפי חוץ, ה-B&O H3 נראות טוב, אך לא צועקות פרימיום. עיצב אותן ג'ייקוב ווגנר, מעצב שעבד עם B&O על מספר דגמי אזניות אחרים אך לא רק. הוא גם עיצב רהיטים, אביזרים לבית ועבד אפילו עם Dräger, חברה הפועלת בתחום הציוד לכיבוי אש, ועיצב עבורה מערכת מיכלי חמצן שנראית כמו משהו שיכול היה לעורר בי את הרצון לעבוד ככבאי. ה-H3עשויות אלומיניום ברובן ובחלקן החיצוני ישנם כ-28 חורים זעירים שמאפשרים זרימת אויר דרך גוף האזניה. הן רחוקות מלהראות זולות, אך הן גם לא מושכות יותר מדי תשומת לב, ובניגוד לבדר"כ, זו סוגיה חשובה באזניות ברמת המחיר הזאת. סביר להניח שמישהו שקונה אזניות של B&O, והשקיע את הסכום הנכבד ברכישתן, ירצה שאנשים בסביבתו ידעו זאת, וה-H3על אף היותן בנויות היטב ומחומרים איכותיים, לא מסובבות ראשים, בטח לא כמו מוצרים אחרים של החברה שהוצגו באותה הזדמנות. גם האריזה סטנדרטית יחסית, ורחוקה מלרגש, בניגוד לאזניות כמו ה-RHA T10i. בתוך האריזה תמצאו מעבר לאזניות עצמן ולסט מתאמי הסיליקון, גם קייס קטן ויוקרתי לאחסון האזניות, וגם תוספת לא שגרתית: מתאם אזניות לשקע אזניות כפול של מטוסי נוסעים. אפילו בתוספת התמימה הזאת לערכה של האזניות, B&Oממשיכה למתג את עצמה כחברת פרימיום, המייצרת אזניות עבור אנשים שטסים לעיתים קרובות


B&O H3 (צילום: גד גניר)

B&O H3 (החלק הזה נכנס לתוך האוזן שלכם (צילום: גד גניר)


ה-B&O H3 כמעט לא מורגשות באוזן. בניגוד ל-Beats, כאן הקפידו על משקל נמוך ככל הניתן, והאזניות האלו שוקלות 16 גרם בלבד, משקל נוצה שתורם מאוד לנוחות השימוש באזניה, ומסייע לה שלא להחליק החוצה מתעלת האוזן. המבנה שלהן מעוקל, בדומה ל-Piston 3של Xiaomiעליהן סיפרתי לכם לפני מספר שבועות. יחד עם האזניות מגיעים ארבעה סטים של מתאמי סיליקון לאוזן, ובסה"כ ניתן להגיד שאלו מהאזניות הנוחות ביותר שיצא לי להכניס לאזניים שלי. האיטום שלהן לא מושלם, אך בהחלט קרוב לכך, ולמעט רגעי שקט במוזיקה, רעשי רקע לא ממש יטרידו אתכם.

B&O H3, בצילום שממחיש את הזוית שבין גוף האזניה לחלק שנכנס לתוך האוזן (צילום: גד גניר)


לא היה מפתיע במיוחד לגלות שהסאונד של האזניות האלו איכותי מאוד. הן עושות עבודה נהדרת בכל טווחי הצליל: הבאסים מרוסנים ורגועים אך אפקטיביים. טווח המיד נשמע מצוין, והצליל נשמע מפורט ורחב (ייתכן מאוד שזה קשור ל-28 החורים עליהם אותם ציינתי קודם המונעים מהסאונד "להכלא"בתוך האזניה). הצלילים הגבוהים מדויקים ואינם צורמים, בקיצור, הצליל שה-H3מייצרות הולם את ערכי המותג הזה, ואת מחיר האזניות. כל מה ששמעתי בהן נשמע טוב: הדהוד התופים בתחילת Sleep When I'm Deadשל Bon Jovi, צלילי הסינטיסייזר הממוחשבים ברקע Hungry Like The Wolves, ואפילו שיר עתיר דיסטורשנים כמו Debaserשל פיקסיז נשמע נהדר, אתגר לא פשוט. Bohemian Raphsodyהוא שיר מעולה לבדיקת מגוון טווחי הצליל של אזניה מאחר והוא מכיל מספר סגנונות מוזיקה ואתגרי סאונד, ואת כולם צלחו ה-H3בלי בעיה, כולל החלק הרוקיסטי לקראת סוף השיר.

האזניות מוגדרות כמותאמות עבור מכשירי אפל. פירוש הדבר הוא שאם תחברו אותן למכשיר אייפון, תוכלו לענות או לנתק באמצעותן שיחה, ולשלוט באמצעותן על עוצמת השמע. חובבי אנדרואיד? אין בעיה, וותרו על השליטה בעוצמת הווליום דרך שלט האזניות, לא אסון גדול. ניהלתי באמצעותן מספר שיחות והצד השני בשיחה לא התלונן, גם לא כשחלק מהשיחות בוצעו ברחוב סואן.

שלט האזניות של ה-B&O H3 (צילום: גד גניר)


אם אתם מחפשים אזניות במחיר אטרקטיבי, כדאי שתחפשו אזניות אחרות. ה-B&O H3 עולות 899 ש"ח ובמחיר כזה קשה לדבר על יחס על עלות מול תמורה. שלא תבינו לא נכון, ה-H3נשמעות נפלא, ללא ספק בין האזניות הטובות ביותר שיצא לי להתנסות בהן לאחרונה. האם זה אומר שהייתי ממוציא סכום שכזה על אזניות? קשה לי מאוד להאמין. מצד שני, קשה לי גם להאמין ש-B&O בונים על אנשים כמוני. התחרות שלה היא עם מותגי פרימיום אחרים כדוגמת Bose, או מותגים מאוד פופולריים בעולם כמו Beats, מותגים שמכוונים לאנשים עם תקציב קצת יותר גמיש משלי, ובתחרות הזאת הן מציבות אלטרנטיבה לגיטימית לחלוטין.

האזניות נמסרו לבדיקה באדיבות ביקונקט.

וככה נראות ה-B&O H3 כשהן בתוך הקייס (צילום: גד גניר)

כזאת ניסיתי: GoPro HERO4 Session

$
0
0
עובדה לא מפתיעה: המותג GoProנתפס כיום כשם נרדף למצלמות וידאו אקסטרים. אנשים קוראים למצלמות מהסוג הזה גו פרו גם אם הן אינן של המותג הזה, בדיוק כפי שב-2006 אנשים היו קוראים לנגן ה- iRiver H320שלי "אייפוד". למען האמת, לאור העובדה שטלפונים סלולרייםהחליפו את מקומן של מצלמות וידאו ביתיות, והעובדה שיותר ויותר אנשים מצלמים וידאו עם מצלמות DSLR, המצלמות של גו פרו הצילו למעשה את הקטגוריה הזאת של מצלמות וידאו מהיכחדות מוחלטת. מעולם לא הבנתי איך המצלמות האלו הפכו לסיפור הצלחה כל כך מסחרר, ואיך זה שכל כך הרבה אנשים סביבי עוסקים בפעולות ספורטיביות שמצדיקות קניה, או לפחות חלומות על קנייה שלה, אבל לאורך השנתיים בהם הבלוג הזה פעיל, מצלמות GoProהיו במיקום די גבוה ברשימת המוצרים שמבקשים ממני לבדוק. ההשקה של ה-Hero+ LCDוה-Hero 4 Sessionבתחילת חודש שעבר היו הזדמנות טובה לכך, ושתיהן נחתו אצלי כמו שאני אוהב בסמוך למועד ההשקה שלהן בעולם.

GoPro HERO4 Session (צילום: גד גניר)


המסקרנת יותר מבין השתיים היא כמובן ה-GoPro HERO 4 Session. הייחוד של ה-Sessionהוא בגודל שלה. זוהי מצלמת ה-GoProהקטנה ביותר שאי פעם יוצרה, והיא גם נראית שונה מאוד מכל המצלמות שקדמו לה. ה-Sessionהיא למעשה קוביה שחורה קטנה מאוד (35X35X35מ"מ), ששוקלת 74 גרם. אם 74 גרם לא אומרים לכם הרבה, אז אני אגיד לכם: משקל כזה על מימדים קומפקטיים כל כך גורם למצלמה לשדר נוכחות, ובניגוד לאזניות של ביטס, הכובד כאן נובע ככל הנראה מניסיון למגן אותה, ומהעובדה שעדשות וזכוכיות שוקלים הרבה יחסית. ולמרות זאת, ה-Sessionהיא מצלמה קלילה, ושוקלת כ-40% פחות ממצלמות GoProאחרות, שאינן מגיעות כשהן ממוגנות כמוה. דיברתי על מיגון: ה-Sessionמגיעה כשהיא מוקשחת (היא עטופה בגומי), ועמידה במים עד לעומק של 10 מטר. אם אתם לא צוללים מעבר לעומק הזה, נחסך כאן הצורך לקנות למצלמה קייס ממוגן.




השליטה במצלמה יכולה להתבצע בכמה דרכים: הבסיסית והפשוטה ביותר: לחיצה על כפתור הצילום מפעילה את המצלמה ומתחילה צילום וידאו. לחיצה נוספת מכבה אותה. נשמע פשוט? משום מה זה לא ככה. אמנם לחיצה על כפתור הצילום אכן מפעילה את הצילום, אך משום מה נתקלתי במקרים בהם ניסיתי לכבות את המצלמה וגיליתי כעבור זמן מה שהמצלמה לא באמת כבתה, והסוללה התרוקנה. דרך נוספת לשלוט במצלמה היא באמצעות שלט אלחוטי שנמכר בנפרד ולא יצא לי לבדוק. בנוסף, באפשרותכם להתחבר באמצעות Wifiאל המצלמה דרך אפליקציית GoProבטלפון שלכם. האפליקציה מאפשרת לכם לשלוט בכל הגדרות המצלמה, ואף לשלוט על התחלת והפסקת הצילום עצמו. 





דרך הטלפון תוכלו לראות מעין Preview(באיכות מאוד נמוכה אגב) של מה שרואה המצלמה, אם כי היא לא תומכת ב-Live Previewבזמן צילום ברזולוציית 1080p, מה שאומר שברגע שמתחיל הצילום, המסך מחשיך. מוזר? לא למי שרגיל להשתמש במצלמות האלו. ה-Previewנועד בעיקר כדי למקם את המצלמה בזוית הנכונה ולגשת לפעילות מסכנת החיים שבחרתם לעצמכם מבלי לנסות לראות את העולם דרך הטלפון שלכם. אם אין לידכם מחשב ואתם מאוד סקרנים בנוגע לצילום שביצעתם, ניתן להזרים את הסרטון היישר מהמצלמה אל האפליקציה, אם כי הפעולה הזאת זוללת סוללה בצורה קיצונית, וגם כאן הסרטון מוצג באיכות מאוד ירודה. אם לא הבנתם זאת עד כה, אין ל-GoPro HERO4 Sessionמסך כמו במצלמה הדיגיטלית שלכם. יש לה מסך קטן בחלקה העליון המציג מידע על מצב המצלמה (הגדרות חיבור לשלט/אפליקציה, מצב סוללה, כמות סרטונים שצולמו ועוד) וזהו.

GoPro HERO4 Session מכל הכיוונים (צילום: גד גניר)

GoPro HERO4 Session מלמעלה, מבט על המסך הקטן (צילום: גד גניר)


רזולוציית צילום הוידאו המקסימלית של ה-GoPro HERO 4 Sessionעומדת על 1440pבקצב של 25 פריימים לשניה, או 1080pבקצב של 50 פריימים לשניה. צילומי סטילס מתבצעים ברזולוציה של 8 מגה פיקסל. מעוניינים לקבל את הוידאו האיכותי ביותר שה-Sessionיודעת להפיק? בחרו באפשרות ProTune, אשר מייצרת סרטונים בדחיסה מינימלית, סרטים שניתן לערוך ביתר קלות, אם כי מדובר גם בקבצים גדולים יותר שמחייבים מחשב שרירי במיוחד. איך הצילום בפועל? לא רע, אך לא יוצא דופן באיכותו. מצלמות GoProמתאפיינות בצילום בזוית רחבה באופן קיצוני, מה שמעוות מעט את התמונה, בעיקר בשוליים. נוצר כאן אפקט של "עין הדג", אולם זה ידוע וצפוי, ובגדול זה עדיף על פני תמונה "נכונה"אך כזאת שתופסת זוית פחות רחבה. מצב "SuperView"מרחיב אפילו יותר את זוית הצילום, לדברי GoProזו זוית הצילום הרחבה ביותר במצלמות אקסטרים. המצלמות האלו מיועדות לצילום בחוץ בגדול, ובאור יום ה-Sessionמייצרת סרטונים באיכות טובה עם צבעים יפים וחיים, ותמונה חדה ומפורטת. לא מדובר באותה איכות כמו של מצלמות GoProקודמות, אך זה יספיק לרוב המשתמשים. מצד שני, בלילה, איכות התמונה יורדת פלאים והתמונה מתמלאת רעש דיגיטלי וגרעון. ביום או בלילה, 50 פריימים גורמים לתנועה בסרטון להראות חלקה ביותר, בלי טשטוש, מריחות או איבוד פרטים. ה-GoPro Sessionמצויידת בשני מיקרופונים: האחד בחזית המכשיר והשני בחלקו האחורי. לפי הבטחת היצרן הסידור הזה אמור לנטרל רעשי רוח: ברגע שהמצלמה מזהה כי הרמקול הקדמי מקליט בעיקר רעשי רוח, הרמקול האחורי נכנס לפעולה ומקליט את המשתמש, כנראה מתנשף בהתרגשות. חיברתי את ה-Sessionלחלון הרכב ונסעתי נסיעה רגועה (זה לא נראה ככה, לא יודע למה), בשכונה, ביום קיץ באוגוסט, בלי יותר מדי רוח. מעבר לאיכות הוידאו הנאה, ניתן לשמוע שם בעיקר רוח, למעט במקומות בהם עצרתי עם הרכב ואז ניתן להבחין במוזיקה במערכת הסטריאו.


טיול בשכונה עם ה-GoPro HERO4 Session
Posted by ‎חפיצים‎ on Sunday, August 23, 2015
GoPro HERO4 Session מבט על הדלת המובילה לשקע הטעינה וחריץ כרטיס הזכרון (צילום: גד גניר)


תופעה נוספת ששמתי לב אליה בעת שימוש במצלמה - היא מתחממת באופן משמעותי בזמן צילום. זה לא ממש מפריע מאחר והיא מגיעה עם שני סוגי מסגרות שמתלבשות עליה, המספקות לה הגנה מסוימת, מונעות מגע במצלמה עצמה ומאפשרות את החיבור שלה למקומות שונים. בתוך האריזה תמצאו מסגרת סטנדרטית, ומסגרת עם נקודת חיבור בחלקה האחורי (במקום בחלק התחתון שלה כמו בסטנדרטית) המסגרות האלו מתחברות לשלושה סוגי תושבות המצורפים לערכה: תושבת עם ראש כדורי המאפשרת כיוונון באיזו זוית שתבחרו למקם את המצלמה, תושבת עם נקודת חיבור נמוכה, ותושבת סטנדרטית, אותה אחת שרואים תמיד בתמונות היח"צ של המצלמה הזאת ואחרות של GoPro.

GoPro HERO4 Session עם תושבת ומסגרת סטנדרטיות (צילום: גד גניר)

GoPro HERO4 Session עם תושבת ומסגרת סטנדרטיות (צילום: גד גניר)

GoPro HERO4 Session עם תושבת כדורית ומסגרת סטנדרטית (צילום: גד גניר)

GoPro HERO4 Session התושבות שמגיעות עם המצלמה (צילום: גד גניר)


בניגוד למצלמות GoProאחרות, ה-HERO4 Sessionמגיעה עם סוללה מובנית. כן, הרעה החולה הזאת שמאפיינת את עולם הטלפונים הסלולריים בשנים האחרונות מתפשטת גם למצלמות האקסטרים. סוללה מובנית פירושה הוא שאין אפשרות לקחת איתכם מספר סוללות לדרך ולהחליף ביניהן כשהסוללה נגמרת, אלא להטעין אותה בערך שעה וחצי-שעתיים, ואז לחזור לפעילות שלכם. משך זמן הצילום של ה-Sessionעומד על שעתיים בתרחיש האופטימי. שימוש נרחב בחיבור שלה ב-Wifiלטלפון שלכם, ובעיקר באפשרויות הזרמת התמונה למכשיר, מגלחות דקות יקרות מזמן השימוש הזה. שעתיים לא נשמע כמו הרבה זמן, אולם מסתבר שביחס לנהוג בקטגוריה זה דווקא לא רע בכלל.

GoPro HERO4 Session עם תושבת ומסגרת סטנדרטיות (צילום: גד גניר)


ה-GoPro Hero 4 Sessionעולה בארץ 2189 ש"ח. תענוג יקר, אך למרות החסרונות שציינתי, היא מפצה על הכל באמצעות המימדים הסופר קומפקטיים שלה. מעבר לכך, כפי שציינתי, בניגוד למצלמות אחרות, המיגון שלה מפני זעזועים ומים הוא מובנה, ולא תצטרכו להוסיף למחיר הזה גם את מחירו של קייס עמיד במים (בתנאי שתתחייבו לא לצלול איתה עמוק יותר מ-10 מ'). מצלמת אקסטרים צריכה להיות שם, לצלם, ולא להפריע יותר מדי, וה-Sessionעונה על הדרישה הזאת בצורה טובה יותר מכל מצלמת GoProאחרת בעבר. לפיכך, אם גודל המצלמה הוא עניין קריטי מבחינתכם, הפשרות שנעשו כאן הן בהחלט משהו שניתן לחיות איתו.

המצלמה נמסרה לבדיקה באדיבות DAA Sport Marketing

צילום: גד גניר

כזה ניסיתי: Meizu M2 Note

$
0
0
עד חודש מאי השנה, למי שחיפש סמארטפון עם מפרט סביר בטווח מחיר של בערך 1000 ש"ח לא היו יותר מדי אופציות, ולמעשה הבחירה הטובה ביותר היתה ה-Zenfone 5של אסוס. ואז הגיע ה-Meizu M1 Note, (באיחור של ארבעה חודשים לאחר ההשקה הרשמית שלו בחו"ל) והציע תמורה לא פחות טובה למחיר עם מסך גדול וחד יותר, עיצוב צעיר ונאה (שהושאל אמנם מה-iPhone 5c, אבל נניח את זה בצד לרגע) ממשק ייחודי וחיי סוללה נהדרים. חודש לאחר שפרסמתי עליו את הסקירה בבלוג, כבר הוכרז בחו"ל ממשיך דרכו, ה-Meizu M2 Note. בעבר התרעמתי על הנטייה של יצרניות אנדרואיד שונות להשיק מכשירים עם שדרוג מינורי במרווחי זמן קצרים מדי, כפי שעשתה סוניעם ה-Z1, Z2וה-Z3שלה. במקרה של המכשירים מסדרת ה-Noteשל מייזוזה טיפה שונה. ראשית, ה-M1 Noteוה-M2 Noteאינם מכשירי דגל בשום צורה, בניגוד למכשירים של סוני שציינתי קודם. מי שקונה אותם מחפש יחס גבוה של עלות מול תמורה ולאו דווקא את המכשיר הכי עדכני בשוק. בנוסף, ה-M2 Noteמביא איתו מספר שינויים גדולים, הן במפרט והן בחויית השימוש, שינויים שהופכים אותו למכשיר המספק חויית שימוש שונה, לטוב ולרע. שני ההסברים האלו יכולים אולי לתת הצדקה מסויימת להשקה נוספת בהפרש זמנים כה קצר, אך לפי השמועות, ישנה סיבה נוספת, מעניינת הרבה יותר, אך אליה אגיע אח"כ.

כפתור הבית החדש של ה-Meizu M2 Note, אחד משני חידושים מסעירים במכשיר (צילום: גד גניר)


על הנייר, ה-M2 Note (יש למייזו גם מכשיר בשם M2, בלי ה-Noteשעדיין לא הגיע לארץ, מכשיר שונה לחלוטין, ובגלל זה אני אקפיד לרשום Noteבכל פעם מחדש) דומה מאוד במפרט שלו ל-M1 Note. מעבד מבית מדיה טק בעל 8 ליבות, 2 גיגה זכרון, זכרון אחסון בנפח 16 או 32 גיגה, לכאורה, אם לא מתעמקים במספרים, קל לטעות ולחשוב שמדובר במכשירים זהים. בפועל, התמונה שונה מאוד. בניגוד ל-M1 Note, ה- M2 Noteאינו מכשיר זריז. הוא לא מקרטע, הוא לא קורס, אבל לוקח לו זמן לעשות פעולות מסוימות, לפעמים ברמה בלתי נסבלת. זה לא משהו קונסיסטנטי, אבל לפעמים כניסה לאפליקציות מסוימות יכולה להמשך נצח: לדוגמה, היו מקרים בהם כניסה לאפליקציית פייסבוק נמשכה לא פחות מ-5-6 שניות, כניסה לאפליקציית Analyticsשל גוגל לוותה בהמתנה על מסך לבן במשך 3 שניות, ולחיצה לחזרה למסך הבית לקחה 2 שניות, המון זמן יקר שיכולתי לבלות אותו באופן פרודוקטיבי יותר. מבט מעמיק יותר על המפרט הטכני חושף את ההבדלים המשמעותיים. בעוד ב-Note M1ישנו מעבד MT6752בעל 8 ליבות הפועלות במהירות מרשימה של 1.7 גיגהרץ, ה-M2 Noteמסתפק במעבד צנוע יותר, MT6753 (כן, אני יודע, המספר גבוה יותר, זה לא אומר כלום) בעל 8 ליבות במהירות של 1.3 גיגהרץ בלבד. בנוסף, המעבד הגרפי שונה וחלש יותר גם הוא.


יש גם הפתעה נעימה במפרט של ה-M2 Note. כמו ב-BLU Selfie, גם כאן מגירת הסים הכפולה יכולה להכיל כרטיס זכרון במקום אחד מכרטיסי הסים. עבור מי שעוקב אחרי מייזו מדובר בבשורה דרמטית. אם עד כה, כדי להנות מנפח אחסון סביר במכשירי החברה הסינית, היה עליכם לקנות את הגרסאות בעלות הנפח הגדול יותר, ולשלם מחיר פחות משתלם ומלהיב. עם ה-M2 Noteאין באמת סיבה הגיונית לקנות את הגרסא בעלת הנפח המובנה הגדול יותר, אלא אם אתם עושים שימוש קבוע בפונקציונליות של הסים הכפול ולא יכולים לוותר עליה.

החידוש השני ב-Meizu M2 Note: אפשרות הרחבת זכרון (צילום: גד גניר)


טרם ההשקה של ה-Note M2שחררה מייזו בעמוד הפייסבוק שלה טיזרים על שינוי מהותי בכפתור הבית שלה. את כפתור המגע עם העיגול הלבן הקטן החליף כפתור פיזי. מה הכפתור הזה עושה? מהפכה. בעיקר עבור משתמשי מייזו. עד כה, כפתור המגע איפשר חזרה למסך הבית בלבד. רציתם לחזור שלב אחד אחורה? ממשק ה-Flymeאיפשר לכם לעשות זאת רק באמצעות כפתורי חזרה וירטואליים שהופיעו על המסך באופן די מכוער, חייב לציין. ב-Note M2המצב השתנה: לחיצה על הכפתור הפיזי אכן מובילה אתכם למסך הבית. נגיעה בכפתור מחזירה אתכם שלב אחד אחורה. כמה זה נוח? מאוד. מתרגלים לזה בתוך עניין של דקות ואז זה חסר לכם במכשירים אחרים, כפי שהאייפד שלי לא הצליח להבין מדוע אני נוגע בעדינות בכפתור הבית שלו ומצפה לשוב אחורה, למרות שהוא לא אמור לעשות זאת. החלק המעניין באמת בכפתור הבית מתקשר גם לתשובה לשאלה מדוע מייזו בחרה להשיק את ה-M2 Note זמן קצר כל כך לאחר השקת ה-M1 Note, תשובה שהמגיב האנונימי לפוסט הזה נתן, וגיגול קצר העלה מספר כתבות כמו זאתאשר מאששות את הדברים. עפ"י השמועות, כפתור הבית הקודם של Meizu בצורת מסגרת עגולה דקה (שהופיע גם ב-MX4) מהווה הפרת פטנט של חברת ZTE, בפרט מסדרת Nubia. היצרנית ZTE תבעה את Meizu וזאת בתגובה מיהרה להשיק את ה-M2 Note עם כפתור הבית החדש ולמעשה חדלה מלייצר את ה-Note M1. כן כן, תעשיית ההעתקות הסינית לא מרחמת על היצרניות הסיניות עצמן. מפתיע דווקא שהתביעה הגיעה מצד ZTE, כאשר כל השנים Meizu ניסתה בכלל להעתיק את Apple. מי יודע, אולי זה יכול להיות קו הגנה במשפט. כך או כך, באג, שהעבירה לי את ה-M2 Note לבדיקה לאחרונה, ואת ה-M1 Note לפני מספר חודשים, הפסיקה למכור את ה-M1 Note.

כל השאר די זהה למה שראיתי ואהבתי במייזו M1 Note. ממשק ה-Flymeהייחודי של מייזו עדיין זז בצורה חלקה מאוד, ונראה מעולה. יחד עם זאת, הוא לא מביא איתו בשורות חדשות או מרגשות במיוחד, גם בגרסה 4.5 שלו (שיושבת על אנדרואיד בגרסה 5.1). עדיין השליטה בסאונד עבור התראות ועבור המדיה אינה נגישה בצורה נוחה מספיק לטעמי, ועדיין לא הצלחתי להבין איך לעבור בין לשוניות פתוחות בדפדפן כרום.
המסך של ה-Meizu M2 Noteזהה לחלוטין למסך של ה-M1 Note: מסך בגודל 5.5 אינטש, ברזולוציה של 1080pשנראה מצוין, וגם אם אינו בהיר בצורה יוצאת דופן, הוא עדיין מתפקד לא רע באור יום. חיצונית, ה-M2זהה כמעט לחלוטין ל-M1 Note, למעט כפתור ההדלקה שנדד מצד ימין של המכשיר לצד שמאל, מתחת לכפתורי עוצמת השמע. גוף המכשיר עשוי כולו מיחידת פלסטיק אחת, ולא ניתן לפתוח את חלקו האחורי. מגירת הסים וכרטיס הזכרון נשלפת מצד ימין, ורמקול המכשיר ממוקם בחלקו התחתון מאחורי גריל קטן שמזכיר, לא תתפלאו לשמוע, את זה של האייפון 6.

Meizu M2 Note (צילום: גד גניר)

Meizu M2 Note - כל הכפתורים בצד שמאל של המכשיר

חלקו התחתון של ה-Meizu M2 Not. נראה לכם מוכר? (צילום: גד גניר)


אין הבדל בין המצלמות של ה-Meizu M1 Noteוה-M2 Note. פירוש הדבר שגם כאן תמצאו מצלמה איכותית מאוד ביחס למה שניתן למצוא בדר"כ בטווח המחיר הזה, אך אל תפתחו ציפיות גבוהות מדי. במספרים, זוהי מצלמת 13 מגה פיקסל, עם פלאש כפול ואפשרות לצילום וידאו ברזולוציה של 1080p. המצלמה הזאת מצלמת תמונות מעולות בתנאי שיש לכם יד מאוד יציבה ואתם מצלמים חפצים דוממים. כל סטייה מהתרחיש שתיארתי הרגע תפיק לכם תמונות מטושטשות ונטולות מיקוד, והתופעה הזאת מחריפה ככל שמחשיך יותר.



כטלפון, ה-Meizu M2מקבל ציון מספיק בקושי: עוצמת ואיכות השמע באפרכסת מספקות, אך הסאונד ברמקול חלש יחסית וצורם. גם באוזניות הסאונד חלש מדי לטעמי. עם זאת, עדיין ניתן למצוא כאן את האקולייזר הנפלא של Meizu, ה-Dirac, שמפיק איכות שמע נהדרת ויחד עם ה-B&O H3 שסיפרתי לכם עליהן לפני שבועיים, קיבלתי חויית מוזיקה חלשה אמנם, אך מאוד איכותית.

ה-M2 Noteמצויד בסוללה שאינה ניתנת לשליפה, בקיבול המכובד של 3100mAh. זה טיפה פחות מכובד מה-3140mAhשל ה-Meizu M1 Noteאבל בחיים האמיתיים אין הבדל אמיתי בחיי הסוללה של השניים. כמו ה-M1 Noteגם ה-M2 Noteמסוגל להחזיק מעמד במשך יממה שלמה בשימוש סטנדרטי, ואף מעבר לכך, תענוג.

Meizu M2 Note, מגיע בשלל צבעים, אני קיבלתי את הכסוף (צילום: גד גניר)


ב-999 ש"ח, ה-Meizu M2 Note הוא עדיין עסקה מאוד משתלמת, בטח כשמשווים אותו למה שיצרניות אחרות מציעות בתקציב הזה. האפשרות להוספת כרטיס הזכרון וכפתור הבית המשודרג הם שדרוגים דרמטיים על פני ה-M1 Note. מצד שני, המכשיר הזה איטי יותר  מה-Meizu M1 Note והדבר מורגש בעבודה היומיומית איתו. איזה מבין השניים הייתי בוחר כיום אם היתה לי אפשרות כזאת? כנראה שבמכשיר היותר פרקטי, כלומר ה-Meizu M2 Note, למרות האיטיות. האם הייתי שלם עם הבחירה הזאת? לא במאה אחוז.

 המכשיר נמסר לצורך הבדיקה באדיבות רשת Bug.

כזה ניסיתי: Philips Hue

$
0
0
בשנת 2009 נכנסנו לדירה הנוכחית שלנו. מאחר וחדר השינה שלנו ניחן ביכולת המדהימה להקצין את הטמפ'השוררת בחוץ, במיוחד בלילות הקיץ, היה לנו ברור שנקנה מאוורר תקרה. בסופו של דבר בחרנו במאוורר שנראה לא רע בכלל ומגיע עם חידוש מסעיר: שלט רחוק, השולט על עוצמת המאוורר וחשוב מכך, על התאורה בחדר. נשמע רעיון מצוין נכון? מה יותר נוח מלשלוט על האור בחדר היישר מהמיטה במקום לקום ולגשת לכניסה לחדר? ובכן, בתיאוריה זה אכן נשמע נהדר. במציאות, השלט שנמצא על השידה ליד המיטה הופך כל כניסה בלילה לחדר לגישוש באפילה. הפתרונות האפשריים הפכו את כל העסק לדי מטופש: שימוש בפנס בסמארטפון, שימוש במתלה לשלט בכניסה לחדר (מה שמחייב לזכור להחזיר אותו לשם כל בוקר משהו לא קרה מעולם), יאוש משני הפתרונות האלו וחזרה למישוש באפילה. בקיץ שעבר המאוורר תקרה הזה החל להרעיש, ולקחנו החלטה להחליף אותו, במאורר תקרה קונבנציונלי יותר, החלטה שהחזירה אור לחיינו ולחדר השינה שלנו.

Philips Hue (צילום: גד גניר)


לפני שבועיים, האפשרות לשלוט על התאורה בחדר השינה היישר מהמיטה חזרה אל חיי בזכות הנורות החכמות של פיליפס, מסדרת מוצרי Hueשל החברה. אני קיבלתי לבדיקה את הסט הכולל מגשר ושתי נורות Hue Lux. בנוסף, בלי קשר, קיבלתי נורת Hueהמסוגלת להחליף צבעים. בכלליות, הנורות האלו מתחברות לרשת האינטרנט בבית שלכם, ונשלטות ע"י אפליקציה בסמארטפון. על נורות ה-Lux בתוך הסט אין לי הרבה מה להרחיב: אלו נורות המפיקות אור לבן בלבד וניתן לשנות את עוצמת התאורה שלהן, בדומה לדרך שבה אתם שולטים על תאורה בבית המחוברת לדימר. החלק הבאמת מעניין בחבילה שהגיעה אליי מפיליפס היא ללא ספק נורת ה-Hue, הנורה שיודעת להחליף צבעים. איכשהו, 90% בערך מהאנשים שסיפרתי להם על הנורה הזאת הגיבו בצורה דומה: "אה, כמו בבורדל". מסיבות תרבותיות וסוציולוגיות, תאורה שאינה לבנה נתפסת משום מה כסממן של העולם הכי רחוק ממה שפיליפס באמת רוצה שתחשבו עליו כשאתם שוקלים לקנות את הנורות האלו. איך שלא תסתכלו על זה, כשאתם מאירים את חדר השינה שלכם בתאורה סגולה, ורודה, או אדומה, אתם מעבירים מסר שלא בהכרח יובן בצורה הנכונה ע"י הצד השני.


המגשר - החלק שמקשר בין האינטרנט האלחוטי בבית שלכם לנורות Philips Hue (צילום: גד גניר)


אז על מה פיליפס כן רוצה שתחשבו בהקשר של הנורות האלו? על אוירה, אבל לא את זו שתיארתי קודם. באמצעות האפליקציה ניתן לבחור בתאורה שנועדה לדמות תרחישים מובנים מראש: שקיעה, חוף ים בבוקר, אור השמש באתר סקי, ועוד ניתן גם לבחור תמונה מתוך גלריית התמונות האישית שלכם ולתת לאפליקציה להחליט מה הצבע שמייצג את התמונה הזאת. אוירה זו לא סיבה מספיק טובה מבחינתכם? פיליפס מדברת גם על השפעת התאורה בבית על הבריאות שלכם. ניתן לבחור בתאורה המתאימה לקריאה, תאורה רכה כשרוצים להרגע, או תאורה חזקה כשצריך. לא קניתם את ההסבר הבריאותי? פיליפס פונה לפחד. מהו הסיוט הגדול ביותר של פרנואידים שיוצאים לחופשה? שישקיפו על הבית שלהם, יראו שחשוך בו מספר ימים ויסמנו אותו כמטרה לפריצה. עם פיליפס Hueזה לא יקרה מאחר והנורות החכמות של פיליפס מאפשרות לכם להדליק את הנורה האדומה בחדר השינה בביתכם, אפילו מחו"ל ולגרום לפורצים לתחושות אשמה על כך שכמעט והרסו לכם רגע רומנטי.

Philips Hue


אפליקציית Hueלא עמוסה ביותר מדי אפשרויות, אבל יש כאן את רוב מה שתצטרכו. מעבר לשליטה בעוצמת התאורה בכל נורה בנפרד, והשליטה בצבעים ובאוירה, תוכלו להגדיר בה טיימר או התראה לזמן מוגדר מראש שבו התאורה תופעל או תכובה. השליטה בכל נורה בנפרד באפליקציה היא עניין בעייתי: מבחינת האפליקציה כל נורה מייצגת חדר. אצלי בחדר השינה, שימוש בנורת LUXאחת משאיר את החדר די חשוך (לא, החדר שינה שלי לא גדול במיוחד, למעשה הוא די קטן, הבלוג הזה עדיין רחוק מלממן לי קוטג'). מה הפתרון? לשים שתי נורות. מה הבעיה עם זה? מאחר וכל נורה נשלטת בנפרד, אם תרצו לעמעם באמצעות האפליקציה את התאורה, תאלצו לעשות זאת עבור כל נורה בחדר בנפרד. עצם המחשבה לעשות זאת עם ארבעת הנורות במנורת הסלון שלי די מורידה לי את ההתלהבות מכל העניין.

פיליפס מפרגנת לאפליקציות צד ג'

מגוון סצינות מוגדרות מראש - Philips Hue

ששליטה על כל נורה בנפרד, פיליפס חושבת שמספיקה נורת Hue אחת כדי להאיר חדר. אני לא מסכים איתם.


בניגוד ל-Switcherשבדקתי כאן לפני מספר שבועות, פיליפס מאוד ידידותית לאפליקציות צד שלישי. דרך האפליקציה שלה היא מפרגנת לאפליקציות אחרות (יש בערך 250 כאלו), כשגולת הכותרת היא ההתממשקות של הנורות לאפליקציית IFTTT. דרך החיבור הזה, ניתן לגרום למנורות לעשות דברים באמת חכמיםכמו להבהב כשמגיע אליכם מייל, לשנות את צבע התאורה לכחול כשמתחיל לרדת גשם כדי לדכא אתכם עוד יותר, להידלק אוטומטית כשאתם נכנסים הביתה (ע"י זיהוי המיקום שלכם), לדמות זריחה בבוקר, לשנות את צבע התאורה לצבע השולט בתמונת האלבום של השיר שאליו אתם מאזינים באותו הרגע, ואפילו להגדיר צבע תאורה ספציפית לרגעים בהם תחנת החלל הבינלאומית חולפת מעל מיקום מסוים בשמיים. האפשרויות כאן בלתי מוגבלות, ובאפשרותכם כמובן ליצור בעצמכם מתכוני IFTTTמשלכם.

התענוג הזה יקר מאוד. הסט הכולל מגשר המתחבר לראוטר שלכם, ושתי נורות Luxעולה 459 ש"ח. נורה צבעונית אחת עולה לא פחות מ-275 ש"ח. במחירים כאלו, קשה לראות את המנורות האלו מגיעות אל יותר מדי בתים בישראל. מחפשים בכל זאת דרך זולה יותר להתעורר בבוקר מתאורה שנראית כמו זריחה? תשאירו את התריסים פתוחים בלילה.

כזה ניסיתי: Fitbit Surge

$
0
0
מחשוב לביש באופן כללי, ושעונים חכמים/צמידי ניטורבפרט הם עדיין תחום לוהט בעולם החפיצים ויעידו על כך ההשקות המתוקשרות השבוע של מוטורולה וסמסונגבתערוכת IFA2015. המכירות עדיין במגמת עלייה, הציבור מתעניין, וגם אם עדיין לא ממש מבין את הצורך, או מפתח תלות במוצרים האלו, ליצרניות האלקטרוניקה הגדולות יש הצדקה, לפחות עסקית, להמשיך להשיק אותם. עם זאת, השאלה שמתחילה להשאל, במיוחד בהיבט של צמידי ניטור, היא לא רק היקף המכירות שלהם אלא היקף השימוש בהם לאחר הקנייה. היצרניות עצמן אמנם לא ינדבו מידע כזה, אך לא קשה להניח כי רוב האנשים שקונים צמידים מהסוג הזה, נוטים לנטוש אותם עד מהרה ולהפסיק לעשות בהם שימוש. במצב כזה, עשוי לקרות בשוק הזה מה שקרה בשוק הטאבלטים, שלפני שנתיים נראה כאילו יעלים את קטגורייתהמחשבים הניידים, אך היום סובל מחוסר התעניינות וירידה במכירות. במצב כזה, לכל מי שמייצר צמידי ניטור כיום, מומלץ להתחיל לחשוב על העתיד ואיך הוא משתלב בו.

Fitbit Surge, בשעות בהן אני עובד על הבלוג (צילום: גד גניר)


יצרנית המחשוב הלביש שמכרה את כמות המוצרים הגדולה ביותר ברבעון השני של שנת 2015, היא Fitbit, לפי IDCעם 4.4 מיליון יחידות אם אתם מתעניינים במספרים מדויקים. היצרנית שהתמקמה במקום שני היא יצרנית הרבה יותר צעירה בתחום הזה, אבל סביר להניח שכבר שמעתם עליה, Apple, שבתוך שנה עקפה כמעט את כל היצרניות האחרות ומכרה כמות מוצרים (3.6 מיליון) שהופכים אותה לאיום השני שכנראה מדיר שינה מעיניהם של בעלי המניות בפיטביט.


לזכותם של האנשים בפיטביט יאמר כי הם לא המתינו עד היום כדי להתחיל לחשוב מה עושים לגבי שתי המגמות האלו (נטישת צמידי ניטור והפריצה של אפל לשוק המחשוב הלביש, אם לא קראתם בריכוז עד כה). ה-Fitbit Surgeשלהם, שהושק בעולם כבר באוקטובר בשנה שעברה, והגיע לארץ לפני מספר חודשים, הוא יצור חריג בקטלוג המוצרים של החברה, אך גם כזה שהיה צפוי שבשלב מסוים יגיח אל העולם. החברה שעד עתה התמקדה בצמידים פשוטים למראה, עם מסך זעיר או בלי מסך בכלל, בחרה להכנס עם ה-Surgeלתחום האפור שבין שעונים חכמים לצמידי ניטור, והוא נראה כמו שעון לכל דבר, עם מסך מגע המציג את השעה, ומאפשר לעשות איתו גם הרבה מעבר לזה. בחודש מרץ האחרון זכה ה-Surgeליחסי ציבור מהסוג שיחצנים מוכנים לרצוח עבורו כאשר נצפה על פרק ידו של לא אחר מאשר ברק אובאמה. עם זאת, בהתבסס על ניסיון העבר, אפילו יח"צ כזה לא מהווה תעודת ביטוח לפרק זמן ממושך, תשאלו את RIM, יצרנית בלקברי.

Fitbit Surge (צילום: גד גניר)


ה-Fitbit Surgeנראה כאמור כמו מה שהייתם מוצאים בדיוק במרכזה של סקאלה דמיונית שבקצה האחד שלה שעונים חכמים, ובקצה השני צמידי ניטור. יש לו רצועת גומי המגיעה במגוון צבעים (קיימים אדום, כחול ואחרים, אני קיבלתי אותו בצבע שחור), והחזית שלו מעט בולטת קדימה בחלקה העליון, סימן זיהוי עיצובי ש-Fitbitעשתה בו כבר שימוש בעבר. הוא לא אלגנטי, אבל הוא נאה. הוא נראה כמו צמיד ניטור, כמו ציוד ספורטיבי, וכך חשב גם כל מי ששאל אותי לגביו, מבלי להתבלבל ולהניח שמדובר בשעון חכם. ה-Surgeעמיד בהתזות מים, אבל לא מצוין תקן כלשהו לעמידות הזאת. כאילו כדי להוציא לגמרי את החשק למשתמשים, מציינים בפיטביט שלא כדאי להתקלח עם ה-Surgeמאחר וזה לא בריא לעור להיות במגע עם רצועה רטובה לאורך זמן. ה-Surgeנמכר בשלושה גדלים נפרדים: Small, Lrageו-Extra Large. היד שלי היקף היד שלי לא מאוד רחב, אבל את רצועת ה-Largeשקיבלתי סגרתי על שלושת החורים האחרונים ברצועה, כלומר, כמעט בהיקף הכי רחב שניתן.

Fitbit Surge מהצד (צילום: גד גניר)


מסך המגע שלו (שמידותיו לפי אתר היצרן הן 20.88 על 24.36 מ"מ) הוא כאמור מסך מגע, בצבע שחור לבן, אם תאורה אחורית הנדלקת במגע במידה וחשוך בחוץ. הזכוכית שלו היא מגנט לאיסוף טביעות אצבעות. מאחר והשעון מציג את הנתונים בצורה מאוד ברורה ומסודרת, עם פונטים גדולים ואייקונים, לא קשה להבחין בהם מבעד למסך המכוסה בטביעות אצבעות, אם כי בגלל התכונה הזאת, ה-Fitbit Surgeמפסיק להראות חדש אחרי פרק זמן קצר מאוד. בצד השני של השעון, זה שבא במגע עם היד שלכם, נמצא מד דופק אופטי, דומה לזה שכבר ראיתי ב-Samsung Galaxy Gear Fit. מד הדופק הזה פועל באופן קבוע, ללא הפסקה, כך שברגע שתסירו את השעון מהיד שלכם, תוכלו להבחין בשתי נקודות אור ירוקות מרצדות בקצב מהיר. ביום יום זה לא מפריע, אבל בחשיכה מוחלטת, אם השעון לא צמוד ליד שלכם (ופיטביט ממליצה שלא יהיה צמוד), הריצוד הזה עשוי להפריע. מד הדופק הזה נראה מדויק יחסית ואכן מודד את הדופק באופן קבוע, אך כדי לשפר את תוצאות המדידה חשוב למקם אותו כראוי על היד.

מד הדופק האופטי של ה-Fitbit Surge (צילום: גד גניר)


אז מה עוד יודע ה-Fitbit Surgeלעשות? לא מעט. אחד הדברים שפיטביט מאוד אוהבת להדגיש לגבי ה-Surgeהיא מקלט ה-GPSהמובנה בצמיד, נדיר יחסית במוצרים מהסוג הזה, שמסתמכים לרוב על חומרת הטלפון אליהם הם אמורים להיות מחוברים. תפקידו של ה-GPSהוא כצפוי לנטר את מיקומכם ולשמור את המסלול שעשיתם בזמן האימון שלכם, וכך למעשה אתם יכולים להשאיר את הסמארטפון שלכם בבית בזמן האימון. אם בכל זאת תבחר לקחת איתכם את הטלפון לאימון, תיאורטית, אמורה להיות לכם האפשרות להעביר שירים בטלפון באמצעות ה-Surge, אך אני אישית לא הצלחתי להפעיל את האפשרות הזאת מאחר ומשום מה באופן קבוע השעון הציג לי הודעת Not Connectedכשניסיתי לשלוט במוזיקה, בשני הטלפונים איתם ביליתי בזמן שהצמיד היה אצלי. כיאה לשעון חכם, ה-Fitbit Surgeמסוגל להתריע על שיחות או הודעות נכנסות אך גם כאן הוא עושה זאת בעירבון מוגבל בלבד: ה-Surgeלא מכיר את שפת הקודש, כך שבמקום תוים ברורים על המסך הקטן שלו, אתם תראו קוביות, בין אם בזיהוי מתקשר ובין אם בניסיון להציג הודעות. בנוסף, מדובר בהודעות SMSבלבד, וחבל. אין כאן אפילו התראה על הודעות מאפליקציות אחרות כמו Whatsapp, Facebook Messenger, או כל אפליקציה אחרת. מעבר לכך, הפונקציה הזאת לא נתמכת בכל מכשיר. ב-Meizu M2 Noteשבדקתי לפני מספר ימים למשל, לא הצלחתי לקבל שום התראה. ב-OnePlus Twoשעליו אספר לכם בקרוב, הצלחתי לקבל התראות, אך כאמור היו אלו התראות בג'יבריש בלבד, וגם כאן השליטה במוזיקה לא עבדה. גם בצורה הצולעת שבה זה עבד, היה להתראה הנוספת הזאת יתרון. לא יודע איך זה אצלכם אך מאחר והטלפון אצלי על רטט רוב הזמן, קורה לא פעם שאני לא מבחין בשיחות נכנסות או בהודעות. העובדה שכשהפונקציה הזאת עובדת, אני מרגיש את הרטט הנוסף הזה ביד, מבטיחה שכל עוד השעון עליי, אדע אם מישהו מתקשר אליי (אך אצטרך להוציא פיזית את הטלפון מהכיס כדי לדעת במי מדובר, אם לא שמרתי את שמו באנגלית בספר הטלפונים שלי).

רצועת גומי, Fitbit Surge (צילום: גד גניר)

ה-Fitbitמסתנכרן למחשב שלכם בעזרת דונגל זעיר המצורף לערכה, או ב-Bluetoothאל הטלפון שלכם. האפליקציה נראית מעולה, ומציגה ים של מידע בצורה ברורה ונאה לעין. ב-Dashboardתמצאו מידע על כמות הצעדים שעשיתם, על הדופק הנוכחי שלכם, המרחק שהלכתם באותו יום, ומידע על הקומות שעליתם (ה-Surgeיודע לזהות זאת, אל תשאלו אותי איך, אבל הוא עושה זאת מצוין). הוא יודע לנטר את איכות השינה שלכם, ואפילו מאפשר לכם לבצע מעקב אחר התזונה, ומשמעת המים שלכם. את כל הנתונים האלו שומר ה-Surgeומאפשר לכם ללכת שבוע אחורה ולראות את היסטוריית הפעילות שלכם. המקום היחיד במדידות בו ה-Surgeמפשל בענק הוא האופן בו מחושבת שריפת הקלוריות. מסתבר שלפי ה-Fitbit Surge, ב-3 לספטמבר שרפתי כ-5492 קלוריות, כמות שמצביעה על כך שביצעתי פעילות אירובית במשך 10 שעות רצוף, מאמץ שסביר להניח היה מביא למותי. כמשתמש חדש, Fitbitנותנת לכם לא מעט הזדמנויות להתרגש, ע"י כך שמעניקה לכם עיטורים (Badges) על הישגים שונים. כך לדוגמא הרגשתי מאוד מיוחד בפעם הראשונה שקיבלתי עיטור על כך שחציתי ביום הראשון את רף 5000 הצעדים. כשחציתי את רף ה-10,000 צעדים ליום לא רק קיבלתי עיטור, השעון כולו רטט על היד שלי עם אנימציה שהציגה את המספר 10,000. אם אתם מנסים לקבל קנה מידה, 10,000 צעדים הם בערך 8 קילומטר. מהיכרותכם איתי, אתם אמורים לדעת שאני לא נוהג לעשות כאלו מאמצים מרצוני החופשי, ואכן, הגעתי להישג הזה תוך כדי ניסיונות להרדים את הבת הקטנה שלי, ניסיונות שנשאו פרי בערך בצעד ה-10,500.

ריכוז ההישגים שלי (צילומסך: גד גניר)

ואלו העיטורים שאקבל בעתיד אם אתמיד באימונים (צילומסך: גד גניר)

מסך ריכוז נתונים ראשי, Fitbit Surge (צילומסך: גד גניר)


סוללת ה-Fitbit Surgeהצליחה להחזיק לי מעמד לפחות ליומיים וחצי של פעילות בממוצע. יחסית לצמיד פעילות זה לא הרבה, אבל יחסית לשעון חכם זה לא מעט. העניין המרגיז כאן הוא ששקע הטעינה הוא שקע ייחודי של Fitbit, ולא ניתן לטעון אותו עם כבלים סטנדרטיים, אלא רק עם זה הכלול באריזה.

סביר להניח שאי שם לפני שנה וחצי בערך, התכנסה ישיבת הנהלה בפיטביט וחשבה על האיומים העתידיים על מעמד החברה. אנשים שזורקים את הצמיד שלהם למגירה לאחר חודש-חודשיים של שימוש, והשמועות על ה-Apple Watchודאי הופיעו במיקום די גבוה ברשימה. ה-Surgeנראה כמו הניסיון של פיטביט לתת מענה לשני האיומים האלו. הוא יותר מגניב מהצמידים האחרים של החברה, הוא יפה ושימושי יותר, ואלו הדברים שיכולים בהחלט לגרום למשתמשים להמשיך להשתמש בצמידים של פיטביט לאורך זמן רב יותר. איך ה-Surgeנותן מענה ל-Apple Watch? ובכן, הוא לא נותן מענה. ההשערה שלי היא שבפיטביט הניחו שהאפקט של השקת שעון חכם מבית אפל יהיה צמיחה כללית של כל שוק המחשוב הלביש, בדיוק כפי שעשו מוצרי אפל בעבר בשוק הסמארטפונים ושוק הטאבלטים, ופשוט רצו להיות שם עם שעון משלהם כשכל החגיגה הזאת תתחיל. הוא נמכר ב-1199 ש"ח בבאג. זה יקר בהרבה מכל צמיד ניטור שאני מכיר, אך ביחס לרוב השעונים החכמים בשוק זה דווקא די זול, אם כי חשוב לזכור שהוא לא באמת עונה על כל ההגדרות של שעון חכם כפי שאנחנו מכירים את המונח הזה כיום. לפיכך, המסקנה שלי לגבי ה-Surgeהיא פשוטה: אם אתם מחפשים צמיד ניטור משודרג, ומוכנים לשלם עליו את האקסטרה הדרוש, ה-Surgeיתאים לכם מעולה. מחפשים שעון חכם? אשמח להבין מדוע, אבל בכל מקרה יש בשוק אלטרנטיבות יותר נוצצות ואטרקטיביות.

כאלו ניסיתי: Soul Transform

$
0
0
לפעמים אני מרגיש שהשכונה שבה אני גר היא ריכוז יוצא דופן של אנשים שאוהבים לרוץ. בכל שעה במהלך שעות היום ניתן לראות אנשים רצים להנאתם ברחוב. מאחר ולא ניחנתי במשמעת העצמית הדרושה כדי לרוץ באופן קבוע, פיתחתי לעצמי תחליף לריצה: אני נוהג להתבונן על אנשים רצים (נניח כשאני נוהב ברכב) ולהזדעזע מהשעה שבה החליטו לרוץ (מי הפסיכופט שרץ ב-14:00?), מהתנאים בחוץ (כן, במהלך אוגוסט הם ממשיכים לרוץ), ומהאופן שבו בוחרים לעשות זאת (באוגוסט, ב-14:00, בלי חולצה. גאונות לשמה). מישהי ספציפית ששמתי לב אליה, נוהגת לרוץ (עם חולצה, למקרה שתהיתם) בשעות מעט סבירות יותר עם אזניות. למה שמתי לב אליה? כי האזניותאיתן היא בוחרת לרוץ, הן אזניות Beats Pro. עזבו אתכם מהדיבור על כך שיש בהן חלקי מתכת מיותרים. אלו אזניות Over The Ear, עם כריות עור ענקיות שמיועדות בעיקר להאזנה למוזיקה בבית או בכל סביבה ממוזגת אחרת שיש בה מזגן. מי למען השם רוצה לרוץ עם מחממי האזניים האלו?
Soul Transform (צילום: גד גניר)

עד שקיבלתי לידי את ה-Soul Transform, די הדחקתי את העובדה שקיימות בשוק אזניות ספורטאים שאינן מגיעות בתצורת In Ear. למעשה, היצרנית המוכרת היחידה הנוספת שאני מכיר שמייצרת אזניות ספורט בתצורות דומות
 היא SMS Audio, שמציעה גם היא אזניות דומות. למה שתי היצרניות האלו בוחרות לייצר אזניות כאלו? כנראה כדי לספק אלטרנטיבה למי שלא מצליח להשאיר בתוך האוזן שלו אזניות In Earתוך כדי פעילות גופנית.


ה-Soul Transformמוגדרות כאזניות On Ear, כלומר, הכריות אינן אמורות להקיף את האוזן, אלא לשבת צמוד אליה, על האוזן עצמה. הגדרה לחוד ומציאות לחוד. אצלי (ויש לי אזניים בגודל ממוצע) הן כיסו והקיפו את כל האוזן והרגשתי שמדובר באזניות בתצורת Over The Earלכל דבר. הכריות שלהן עשויות בד אוורירי, והן ניתנות להסרה מהאזניות לצורך שטיפה. הקשת מרכבת משני חלקים, הפנימי, זה שנוגע בעור המיוזע שלכם עשוי לטענת Soulמחומר נושם, והמגע שלו אכן לא מציק. כיאה לאזניות ספורט, הן לא שוקלות יותר מדי (טיפה פחות מ-160 גרם), מה שמוסיף לנוחות השימוש שלהן. חיצונית לא ניתן לטעות לגביהן, ה-Soul Transform (לא הבנתי אגב למה הם בחרו דווקא בשם הזה, הן לא הופכות לכלום, אבל שיהיה) נראות כמו אזניות ספורט, אבל מעוצבות בצורה נאה, בנויות לתלפיות, ונראות כאילו ישרדו התעללויות סבירות. לא מצאתי בשום מקום איזכור על עמידות כלשהי של האזניות עצמן למים, לא לטבילה במים ואפילו לא להתזות, אז ילדים, לא לנסות זאת בבית.

כרית האזניה - Soul Transform (צילום: גד גניר)

רצועת הגומי בקשת של ה-Soul Transform (צילום: גד גניר)


לרוב, אזניות בתצורת On Earמספקות אטימה פחות טובה מאזניות Over The Ear, או In Ear. ה-Soul Transformחריגות בהקשר הזה, ומספקת אטימה מצויינת לרעשים מבחוץ. יחד עם העובדה שהאזניות האלו הן אזניות סגורות, נוצרים פה שני תנאי פתיחה אידיאליים לאזניות באסיות, והאזניות האלו הן בהחלט כאלו. הבאסים עמוקים מאוד וחזקים מאוד. מצד שני, הבאסים האלו מאפילים על כל השאר: הגבוהים עוד יחסית סבירים, אך תחום המיד כאן לא מאוד מרשים. בהקשר הזה אני חייב להדגיש את הברור מאליו: סאונד הוא עניין מאוד סובייקטיבי. המון יצרניות בוחרות לייצר אזניות סגורות על מנת להגיע לסאונד מהסוג הזה שגם אם הוא לא עשיר ואוורירי במיוחד, אחרי כמה שניות של הסתגלות יש בו משהו מאוד כיפי, ואני יכול להבין אנשים שיתחברו אליו ויהנו ממנו. מכירים את השיר הזה שאתם שומעים, נהנים ממנו ומתביישים בזה עד עמקי נשמתכם? אצלי אחד השירים האלו הוא לא אחר מאשר "קבל". כן. השיר הזה של שי 360 והצל. הוא נשמע כאן מעולה הודות לבאסים והודות לעובדה שמבחינת סאונד, הוא לא כולל עירבוב של יותר מדי כלים וקולות יחד, ואז החולשה בתחום המיד לא ממש באה לידי ביטוי. ב"משיח"של שלום חנוך לעומת זאת, המצילות כמעט ולא מורגשות לאורך כל השיר. גם ב- Three Kilosשל The Prodigyהצלילים בטווח המיד והטווח הגבוה נשמעים חסומים ולא חדים מספיק לטעמי, אך למשל שיר כמו Sure Shotשל Beastie Boysמבליט דווקא את הבאסים הנהדרים של ה-Soul Transform. ככלל, האזניות האלו מתמודדות עם שירי היפ הופ טוב יותר מאיך שהן מתמודדות עם רוב סגנונות המוזיקה האחרים.

שלט ה-Soul Transform (צילום: גד גניר)


הכבל של ה-Soul Transform הוא כבל שטוח שאמור למנוע הסתבכויות וקשרים. על הכבל תמצאו שלט שבאופן לא מפתיע נותן הרבה יותר למשתמשי אייפון מאשר למשתמשי אנדרואיד. אם לדוגמא תבחרו לחבר אותן לגלאקסי אס 6, תוכלו לבצע איתן שיחות באמצעות המיקרופון, ולענות/לנתק שיחה באמצעות הכפתור המרכזי, שגם מפעיל וועוצר את ניגון המוזיקה כשאינכם נמצאים בשיחה. אם אתם בוחרים לקחת לריצה את האייפוד, אייפון או מסיבה לא ברורה, את האייפד שלכם (סיפרתי לכם על בחורה שרצה עם Beats Pro, זה רעיון גרוע לא פחות), כפתורי הווליום יהיו פעילים עבורכם, והכפתור המרכזי יבצע את כל הפעולות שציינתי קודם, אך גם יוכל להעביר קדימה שיר (שתי לחיצות רצופות) או לחזור שיר אחד אחורה (שלוש לחיצות רצופות).

Soul Transform (צילום: גד גניר)

Soul Transform (צילום: גד גניר)


בסופו של דבר, ה-Soul Transformמהוות אלטרנטיבה טובה למי שלא הצליח למצוא אזניות In Earשנשארות בתוך האזניים שלו בעת פעילות גופנית. הסאונד שלהן אמנם לא מושלם, אבל אם תשתמשו בהן בעיקר בפעילות ספורטיבית, ממילא זה לא מאוד יפריע לכם. במחיר שלהן, 449 ש"ח, סביר להניח שתמצאו אמנם אזניות On Earסטנדרטיות (לא ספורטיביות) שנשמעות טוב יותר. מצד שני, כנראה שהן יהיו כבדות יותר, לא יחזיקו מעמד לאורך זמן, והכריות שלהן יהיו משהו שלא תרצו לקרב לאזניים שלכם אחרי מספר ריצות.

כזה ניסיתי: OnePlus 2

$
0
0
את ה-OnePlusOneלא יצא לי לבדוק. תמיד קשה יותר להשיג מכשירים שלא מיובאים לישראל באופן רשמי, וכשסוף סוף הזדמנה האפשרות לקבל אותו לבדיקה חשבתי שזה יהיה מיותר לאור העובדה שכבר עברו חודשים ארוכים מאז שהושק. התנסיתי בו בהמון הזדמנויות, בעיקר אצל חברים שרכשו אותו, אך בדיקה מעמיקה, מקיפה, שבה אני משתמש במכשיר כאילו היה מכשיר שלי לא הזדמן לי לעשות. כפיצוי, חן אידן שרכשה אותו שיתפה אתכם כאן בתחושותיה המעורבות לגביולאחר כחצי שנה של שימוש במכשיר. עם ה-OnePlus Twoהמצב נראה אחרת לחלוטין. Chinabuy.co.ilהתארגנו על מלאי משלהם של המכשיר החדש, והחלו להציע אותו למכירה זמן קצר לאחר ההשקה, אפילו בלי צורך בהזמנה. דרכם גם הגיע אליי המכשיר הזה, חודש בלבד לאחר שהפך לזמין לרכישה בחו"ל.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

אם אתם זקוקים להיכרות עם OnePlus, סביר להניח שאתם לא ממש מחוברים למה שקורה בעולם הסלולר בשנתיים האחרונות. בקצרה: יום בהיר אחד קמה חברה סינית אשר החליטה לייצר מכשיר עם מפרט שמציב אותו בשורה אחת עם מכשירי הדגל של שנה שעברה, להרכיב אותו מרכיבים איכותיים, ולשווק אותו במחיר זול, תחת הסיסמה הדרמטית "Never Settle". מעבר לשני דגמים הנבדלים זה מזה בנפח שלהם, ייצרה OnePlusהמון המון באז, ע"י פרובוקציות שונות ומכירה באמצעות מערכת הזמנות שמווסתת את כמות המכשירים שהחברה מוכרת.כך היא תוכל מצד אחד לוודא שלא תתקע עם מלאים, ומצד שני לגרום לאנשים לרצות את המכשיר הזה מבלי שיוכלו להשיג אותו ולחזק בצורה קצת סדיסטית את הביקושים עבורו.


ל-OnePlus 2היו נתוני פתיחה שונים לחלוטין, ורף הציפיות ממנו גבוה בהרבה. קודמו לא היה מושלם אבל ברוב הזמן קיים את מה שהבטיח והכינוי Flagship Killerשניתן לו היה מוצדק במובנים רבים. את ה-OnePlus 2היצרנית מכנה בשם המאוד יומרני "Flagship Killer 2016", דהיינו, לא רק שהמכשיר הזה ינצח בהתמודדות כל מכשיר דגל של השנה (כדוגמת ה-Samsung Galaxy S6\S6 Edge, HTC One M9, LG G4וכו'), אלא גם את ממשיכי דרכם. לצורך כך הוא מתייצב עם מפרט טכני מאוד מכובד, כנראה החזק ביותר בשוק נכון להיום (יחד עם ה-Xiaomi Note Pro), אם כי סביר להניח שהמכשירים של שנה הבאה יציעו מפרט חזק ומרשים יותר. המפרט של ה-OnePlus Twoכולל את המעבד החזק ביותר של קוואלקום נכון לכתיבת שורות אלו, ה-Snapdragon 810יחד עם זכרון RAMבנפח מרשים של 4GB (בדומה ל-Asus Zenfone 2) וזכרון אחסון פנימי בנפח של 64GBשאינו ניתן להרחבה. קיים גם דגם טיפה זול יותר, עם נתונים זהים, פרט לזכרון ה-RAMשמגיע בנפח של 3 גיגה, וזכרון אחסון בנפח 16 גיגה (גם כאן, ללא אפשרות הרחבה), שלמען האמת אני לא יכול להבין מדוע מישהו ירצה לקנות לאור ההפרש הקטן יחסית במחיר. החומרה המרשימה הזאת מריצה את Oxygen OS, גרסא תוכנה מקורית של OnePlusלמערכת ההפעלה אנדרואיד, כאן בגרסא העדכנית ביותר, 5.1.1. עם מפרט טכני כזה הייתם מצפים לקבל כאן מפלצת שתנחר בבוז מול כל אתגר, נכון? ובכן, במציאות זה קצת שונה. חובבי הכדורגל מבין קוראי הבלוג ודאי זוכרים את פאביאן בארטז, שוער נבחרת הכדורגל של צרפת שזכתה במונדיאל 1998. למי שלא מכיר, בארטז היה שוער וירטואוזי שהגיע לצמרת הכדורגל העולמית ואף שיחק שלוש עונות במנצ'סטר יונייטד. מצד שני, הוא גם נודע בשל נטייתו לפשל לפעמים באופן מביך, לשמוט כדורים ולהכשל בהתמודדות עם בעיטות פשוטות וחלשות יחסית לשער, נטייה שאף זכתה לפועל ייחודי: "לברטז". ה-OnePlus 2מזכיר אותו. הוא מכשיר חזק מאוד, מהיר מאוד אך מפעם לפעם הוא "מברטז". איך זה בא לידי ביטוי? לעיתים רחוקות הממשק נוטה לקפוא ולא להגיב. קרו מקרים בהם אפליקציות נסגרו מעצמן (משהו שלא אמור לקרות בטלפון עם זכרון RAMבנפח שכזה), והכי גרוע היה בוקר אחד שבו שלפתי את המכשיר מהמטען, לפתע הוא איתחל את עצמו ונכנס לרצף של איתחולים שלא הפסיקו עד שלא כיביתי לחלוטין את המכשיר, חיכיתי מספר שניות ורק אז הדלקתי אותו מחדש. מספרית, מדובר באחוז מזערי של באגים, אבל בשביל מכשיר המתיימר לקטול את מכשירי הדגל של שנה הבאה זה משהו שאסור שיקרה, ולא קורה במכשירים אחרים בני ימינו.

ה-OnePlus 2 מכל זוית אפשרית (צילום: גד גניר)


סוגיית ההתחממות הקיצונית של מעבד ה-Snapdragon 810מייצרת חשש מסוים בקרב קונים רבים המתעניינים במכשירים שבקרבם מותקן המעבד הזה. ב-OnePlusזיהו את החשש הזה ועוד בטיזרים שקדמו להכרזה הרשמית של המכשיר, דאגו לציין מפורשות שמדובר ב-snapdragon 810 v2.1, כלומר, גרסה עדכנית יותר של המעבד שאמורה לשמור על רמת חום נמוכה יותר. קשה לי להגיד שה-OnePlus 2הוא מכשיר צונן, אבל הוא גם לא מתלהט באופן בלתי נסבל. כצפוי, בשעת משחק (אני ניסיתי אותו עם Asphalt 8: Airborn) הוא התחמם, בעיקר במסגרת העליונה שלו, אך גם בעת התקנת אפליקציות ובשימוש ב-Waze. זה לא כיף גדול אך בהחלט לא לא הייתי פוסל אותו מהסיבה הזאת.

כאשר הושק ה-OnePlus One, אחת מהנקודות הייחודיות שבו היתה השיתוף פעולה המפתיע בין החברה לבין CyanogenMod, מפתחת הרומים החלופיים לאנדרואיד, הפופולרית ביותר בעולם. שיתוף הפעולה המפתיע הזה נגמר ברע, וסכסוך שנוצר בין היצרנית למפתחת, הביא את OnePlusלפתח רום משלה, ה-Oxygen, ולאפשר למשתמשים להתקין אותו כאלטרנטיבה לרום המקורי איתו הגיע המכשיר. ה-OnePlus 2מגיע כאשר ה-Oxygenמותקן עליו מראש. הרום עצמו זהה כמעט לחלוטין לגרסא הנקייה של אנדרואיד. ההבדלים עצמם מינוריים וכוללים שליטה על תפקוד כפתורי המגע וקורא טביעות האצבע, שליטה על מחוות המפעילות יישומים שונים כאשר המסך כבוי והמכשיר נעול, ומעין מדף הנגלל מצידו של מסך הבית, עליו ניתן למקם ווידג'טים, קיצורי דרך לאפליקציות, אנשי קשר בשימוש תכוף ועוד, חמוד.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


בין פיסות המידע ששיחררה OnePlusעל ה-2 טרם ההכרזה הרשמית שלו, היתה גם החשיפה כי יהיה בו קורא טביעות אצבעות. תיאורטית, הוא אמור לעבוד באותו אופן כמו הקוראים הביומטריים של אפל, סמסונג מהשנה, ושל Meizu MX4 Pro, כלומר, דורש מגע בלבד. בפועל הוא אכן כזה, אך בניגוד לכל מכשיר אחר שבדקתי, כאן לא מדובר בכפתור שניתן ללחוץ עליו וזה קצת מוזר להשתמש בו ככה. עם זה עוד ניתן לחיות, הבעיה שהוא פשוט לא עושה את העבודה. הוא הצליח לזהות את טביעות האצבע שלי ב-60% בערך מהפעמים. בכל שאר הזמן או שהמכשיר התייאש והציג לי את מסך הנעילה כדי שאשחרר אותו באופן הקונבנציונלי, או שאני התייאשתי לפניו. אם זה היה קשור רק לשחרור המכשיר מנעילה אז ניחא, הבעיה שגם מדובר בכפתור הבית של המכשיר, וככזה אני מצפה ממנו לעבוד ב-100% מהזמן, מה שלא קורה בפועל. חשוב להדגיש, לא מדובר בתקלת חומרה נקודתית במכשיר שאני קיבלתי אלא במצב בו הסורק יודע לסרוק את האצבע רק אם הונחה עליו באופן מאוד ספציפי. ייתכן ובשימוש קבוע, לאורך זמן, ניתן ללמוד להשתמש בו ולהשיג אחוזי הצלחה גבוהים יותר, אך בשבועיים שהמכשיר היה אצלי, המצב לא השתפר באופן משמעותי. מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להתגבר על הבירטוז הזה? בהגדרות המכשיר לבחור להציג מקשי ניווט וירטואליים. הם אמנם גוזלים קצת נדל"ן על המסך, אך ב-5.5 אינטש זה נסלח. עוד בגזרת הפרטיות, OnePlusשילבה כאן מפסק  בעל שלושה מצבים אשר מגדיר את פרופיל ההתראות שאני מעוניין לקבל: כולן, אף אחת (למעט שעון מעורר שהגדרתי), או כאלו שהגדרתי כבעלות עדיפות גבוהה. בקטגוריה השלישית נכללים אירועים ותזכורות, שיחות והודעות, כאשר ניתן להגדיר אם הן מכל מספר שמחייג אליי, רק מאנשי קשר ברשימה שלי או רק אנשי קשר שסימנתי כמועדפים. מדובר בתוספת ייחודית שמזכירה קצת את הכפתור הפיזי למעבר למצב שקט במכשירי אפל, רק שכאן זה מתבצע בצורה אפילו יותר מתוחכמת.

הסורק הביומטרי של ה-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


בורר מצבי ההתראות ב-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


כלפי חוץ, ה-OnePlus 2נראה נהדר, ולא אגזים אם אומר שהוא נראה טוב יותר (לדעתי!) מרוב מכשירי הדגל הנוכחיים. החזית שלו די משעממת, אך השוליים שלו עשויים מתכת, ומכסה הסוללה מגיע בגימור מחוספס ייחודי, דומה לזה שהיה ב-OnePlus Oneבגרסת ה-64 גיגה, אם כי כאן הגימור הזה מחוספס הרבה יותר. את מכסה הסוללה הזה ניתן להחליף במגוון מכסים עם טקסטורות שונות אותם עומדת OnePlusלהתחיל למכור בקרוב. הוא בנוי היטב ומתהדר במשקל מכובד: 175 גרם. לא מדובר במכשיר הנוח ביותר בשוק לאחיזה ולשימוש באופן כללי, אם כי במכשירים אחרים עם מסך בגודל זהה כמו LG G4ו-Asus Zenfone 2המצב לא טוב יותר. המסך אגב לא הרשים אותי באופן מיוחד. הרזולוציה שלו היא 1080X1920פיקסלים, נמוך מהסטנדרט של סמסונג ו-LGלמסכים של מכשירי דגל אך זו לא הנקודה שמפריעה לי כאן. יותר מפריעה לי העובדה שכמו ב-OnePlusהראשון, המסך מציג גוון אפרפר מעט, מה שגורם לצבע הלבן להראות באמת לבן רק כשתאורת המסך מוגברת עד לעוצמה המירבית שלה.


גימור מחוספס בגבו של ה-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


המצלמה היתה אחת מנקודות התורפה הגדולות של ה-OnePlus Pne. באופן כללי, לדעתי, מכשיר לא יכול להתיימר להיות מכשיר דגל אם אין לו מצלמה ראויה, והמצלמה ב-OnePlus Oneלא היתה ברת השוואה למצלמות של המכשירים אותם הוא התיימר לקטול כמו ה-Samsung Galaxy S5וה-LG G3. המצלמה של ה-OnePlus Twoמגיעה עם אותה רזולוציה (13 מגה פיקסל), אך עם שתי תוספות מאוד משמעותיות: מנגנון ייצוב תמונה, ומנגנון מיקוד באמצעות לייזר. היא מציגה שיפור משמעותי ביחס למצלמה של המכשיר הקודם, הן במהירות המיקוד והן בביצועים בתאורה נמוכה. האם זה מציב את המצלמה שלו בשורה אחת עם אלו של ה-LG G4או ה-Samsung Galaxy S6? לדעתי לא, אך בהחלט מדובר במצלמה לא רעה שמזכירה את זו של ה-HTC One M9.



ל-OnePlusהראשון היתה סוללה מובנית שאינה ניתנת לשליפה, בקיבול מכובד של 3100mAh, אשר סיפקה לו, לפחות בתחילת הדרך, משך זמן פעולה נאה בין טעינה לטעינה. ל-2 יש סוללה עם קיבול מעט גבוה יותר, 3300mAhאך לי היא הספיקה בשימוש סטנדרטי למעט יותר מיום עבודה בלבד, משהו שדומה לביצועים של Samsung Galaxy S6ו-LG G4. זה זמן שימוש סביר, אך כאשר המכשיר הקודם מציג זמני שימוש ארוכים יותר, זה מעט מאכזב, בטח כאשר הסוללה עצמה גדולה יותר. OnePlus Twoהוא מכשיר האנדרואיד הראשון למיטב ידיעתי שעושה שימוש בכבל USB C. לחיבור הזה יש יתרון משמעותי על פני חיבור MicroUSBסטנדרטיים: הוא דו כיווני, כלומר, נגמרו הניסיונות הכושלים לחבר את כבל הטעינה למכשיר. החסרון כאן הוא נושא התאימות לאחור. בגלל שהסוללה לא מספיקה כאן ליממה שלמה, עליי לטעון את המכשיר מתישהו במהלך היום, ואת זה לא ניתן לעשות באמצעות שלל כבלי ה-Micro USBשצברתי במהלך השנים האחרונות. לכן, אם אתם קונים את המכשיר הזה, קחו בחשבון שעד שהתקן הזה לא יהפוך לסטנדרט, לא תוכלו להסתמך על חברים עם מכשירי אנדרואיד, במידה ונקלעתם למצב בו הסוללה שלכם עומדת להתרוקן.


מבט מקרוב על חיבור ה-USB-C של ה-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


כטלפון הוא עושה עבודה לא רעה ומספק עוצמת צליל חזקה גם באפרכסת וגם ברמקול בתחתית המכשיר. איכות הצליל בשניהם לא מדהימה, אך גם לא רעה. בירטוז אחרון לסיום: באג קטן ומרגיז במענה לשיחה גורם לכך שלעיתים, כאשר אני שולף את המכשיר מהכיס כדי לענות לשיחה, אני מוצא את עצמי עם מכשיר רוטט, שמשום מה אין בו שום חיווי על מסך הנעילה שאכן נכנסת שיחה. במצב כזה עליי לשחרר אותו מנעילה (זוכרים כמה כיף זה?) לגשת לוילון ההתראות ומשם לענות לשיחה. אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שזה קרה במהלך הזמן שהמכשיר היה אצלי, אך זה עדיין מרגיז.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


עם ה-OnePlus Twoקרה לי משהו שקורה לי פעמים רבות עם מכשירים מהשורה הראשונה. ביומיים הראשונים הייתי בטוח שזה הטלפון הבא שלי: הוא מהיר, הוא נראה נפלא, הוא מגיע עם ממשק אנדרואיד נקי כמעט לחלוטין ובלי Bloatwareבכלל, והוא מכשיר יוצא דופן בנוף המכשירים שמוצף במכשירי LGוסמסונג. ישנם לא מעט כאלו שהייחוד הזה עושה להם את זה. ההתלהבות הראשונית ירדה כאשר החלו להופיע בזה אחר זה הבירטוזים: הבאג במענה לשיחות, התפקוד הלקוי של כפתור הבית והקריסות הבודדות. כל אלו נראות כמו בעיות תוכנה שניתנות לפתרון באמצעות עדכון גרסה, וההיסטוריה של מערכת ההפעלה אנדרואיד יכולה לספר על מספר מכשירים שיצאו לשוק עם גרסאות תוכנה בוסריות, אך הבשילו מאוחר והפכו למכשירים מצויינים. לפיכך, המכשיר הזה, כמו קודמו, יקום וייפול על יכולתה, ויותר חשוב רצונה של OnePlusלתקן את הליקויים הקטנים אך מעיקים האלו בעדכוני גרסה. עניין נוסף שחשוב לשים לב אליו הוא עניין המחיר. בחו"ל, המכשיר עדיין מהווה אלטרנטיבה זולה באופן משמעותי יחסית למכשירי הדגל עליהם הוא קורא תיגר. בישראל הוא עולה קצת יותר מ-2500 ש"ח אחרי מיסים, פחות או יותר הסכום שבו תוכלו לרכוש כיום את ה-LG G4, וקרוב מאוד למה שתצטרכו לשלם על Galaxy S6. האם הוא שווה את המחיר הזה? אם עדכוני הגרסה (ש-OnePlusמשחררת בתדירות די גבוהה) יטפלו בנקודות המעיקות שציינתי, אז התשובה תהיה בהחלט כן.

ה-OnePlus 2 נמסר לבדיקה באדיבות אתר ChinaBuy.co.il 

כזאת ניסיתי: GoPro HERO+ LCD

$
0
0
לפני  קצת פחות מחודש סיפרתי לכם כאן על ה-HERO4 Session, מצלמת האקסטרים הקטנה ביותר בקטלוג המצלמות של GoPro. יחד איתה הוכרזה ביולי גם ה-HERO+ LCD, מצלמת חדשה שנכנסת לליין מצלמות ה-Entry Levelשל החברה, ומהווה שדרוג משמעותי על פני ה-HERO, הדגם הזול ביותר של החברה שבינתיים ממשיך להימכר במקביל. ראשית, רק כדי לוודא שכולנו מבינים במה מדובר, Entry Levelלפי ההגדרה המילונית, הוא ביטוי המגיע בכלל מעולם התעסוקה, ומדבר על משרות המיועדות לאנשים שסיימו את לימודיהם הגבוהים והם חסרי ניסיון תעסוקתי. בעולם החפיצים, מוצרים המוגדרים כמוצרי Entry Level, הם לרוב המוצרים הזולים והבסיסיים ביותר בסדרת מוצרים של אותו יצרן. מתי תיתקלו בהגדרה הזאת? כאשר תרצו לקנות מוצר כלשהו, מסדרת מוצרים שאתם יודעים שהיא איכותית, אך תרצו להשקיע בו את סכום הכסף המינימלי הדרוש לכך. בסמארטפונים אגב, פחות נהוג להשתמש בביטוי הזה, אך בעולם צילום הוא מאוד נפוץ. אין בזה שום דבר רע או משהו שצריך להתבייש בו. אני לדוגמה, כשעברתי ממצלמת Super Zoomלמצלמת DSLRרציתי לשמור על תקציב סביר, ובכל זאת להנות מהתחושה של צילום "אמיתי", עם הקליק של תזוזת המראה. לכן, קניתי את ה-D60, מצלמת ה-Entry Levelבסדרת מצלמות ה-DSLRשל ניקון באותה תקופה. למי ש"מבין", תמיד יש את האפשרות לקנות דגמים מתקדמים יותר, אבל אם אתם רק מתחילים להשתמש בסוג מוצר מסוים, ולא בטוחים באילו אפשרויות תשתמשו, והאם תמשיכו להשתמש במוצר הזה בכלל לאורך זמן, Entry Levelזה מה שכדאי שתחפשו.

GoPro HERO+ LCD (צילום: גד גניר)


מה זה אומר לגבי ה-HERO+ LCD? זה אומר שהיא אכן בין המצלמות הזולות יותר שיש ל-GoProלהציע. מאחר ובכל זאת מדובר במצלמת GoPro, הביטוי "זול"הוא קצת מטעה כאן. מצד שני, כמצלמה המוגדרת כמצלמת Entry Level, היא מציעה לא מעט מהפיצ'רים שקיימים במצלמות היותר יקרות שלה ותמיד כיף שמפנקים אותנו, גם אם בחרנו להשאיר בעגלת הקניות של GoProפחות כסף.



GoPro HERO+ LCD מאחור (צילום: גד גניר)

ה-HERO+ LCDמצלמת וידאו ברזולוציה מקסימלית של 1080pובקצב של 60 פריימים לשניה. ב-HEROאגב, קצב הפריימים עומד רק על 30 לשנייה.  לצפיה בסרטונים שצילמתם, דרך הטלפון או על מסך הטאבלט שלכם, זה יהיה מספיק בהחלט. אם אתם לוקחים ברצינות את צילומי הוידאו שלכם, ומעוניינים לצפות בהם על מסך הטלויזיה (במיוחד אם מדובר במסך ברזולוציית 4K), אז עדיף לכם ללכת על אחד מדגמי ה-HERO4 Silverאו ה-Black, אשר מציעים רזולוציה ואיכות צילום גבוהה יותר. מבחינת איכות צילום, היא זהה למה שמפיקה ה-HERO4 Session, כלומר, לא רע, אבל בתנאי תאורה שאינם אידיאליים, תקבלו מריחות ולא מעט רעש דיגיטלי בתמונה.


בים (בריכה), ביבשה, וליד חיות טרף (איילים, אבל עם נטיה למצבי רוח) צילומי ניסיון עם ה-GoPro HERO+ LCD בטיול לצפון
Posted by ‎חפיצים‎ on Saturday, September 19, 2015


כפי שהשם שלה מרמז, האטרקציה העיקרית ב-HERO+ LCDהיא מסך מגע בגב המצלמה. אמנם יש כזה גם ב-HERO4 Blackוב-HERO4 Silver, אך אלו הן גם מצלמות יקרות בהרבה. המסך הזה מהווה אחד מכמה שדרוגים רציניים על פני ה-HERO, והוא מאפשר תפעול נוח של כל אפשרויות המצלמה באמצעות ממשק מגע. הממשק נוח וקל יחסית להבנה, והמסך בהיר ומואר דיו כדי לאפשר שימוש סביר בחוץ באור יום. ניתן לצפות בו כמובן בסרטונים שצילמתם, ואף להשתמש בו כדי לכוון את המצלמה לזוית המדוייקת בה אתם מעוניינים לצלם, וכך לחסוך את הצורך בחיבור לסמארטפוןשלכם, כפי שעשיתי עם ה-HERO4 Session.


דן מסכן את חייו עם ה-GoPro HERO+ LCD, הגרסה הארוכה (צילום: דן לפידות)
Posted by ‎חפיצים‎ on Saturday, September 19, 2015

כמו ה-HERO, גם ה-HERO+ LCDמגיעה עם מיגון מובנה לזעזועים ומים. בסופו של דבר, עבור המשתמש החובב, ההחלטה של GoProלא לאפשר לשלוף את המצלמה מהמיגון היא החלטה הגיונית: לא צריך לקנות מיגון בנפרד, והעובדה שלא שולפים את המצלמה מהמיגון, מונעת כניסה של לכלוך ואבק ביניהם. עבור משתמשים יותר מתקדמים, ההחלטה הזאת מעיקה: במידה והכיסוי החיצוני ניזוק (אפשרות סבירה, בכל זאת, מצלמת אקסטרים), צריך לשלוח את כל המצלמה לתיקון. בנוסף, הבחירה בכיסוי מובנה אומרת שהסוללה גם לא ניתנת לשליפה ובכל פעם שהסוללה תיגמר תוך כדי שימוש, תאלצו לחכות עד שתיטען מחדש, במקום להחליף אותה בסוללה אחרת. רוצים לצלול עם המצלמה? GoProמספקת יחד עם המצלמה דלת אחורית למיגון המאפשרת שימוש במסך המגע מתחת למים, עד לעומק של 3 מטר. רוצים יותר מזה? ישנה גם דלת אחורית המתאימה לצלילה של 40 מטר, אם כי תאלצו לוותר על השימוש במסך המגע איתה. באפשרותכם להשתמש ב-3 כפתורים פיזיים בחלק העליון, בצד ובחזית המיגון של המצלמה, יחד עם מסך LCDמונוכרומטי זעיר בחזית המצלמה. שנים של שימוש בממשקי מגע אינטואיטיביים ניוונו את היכולת שלי להסתגל במהירות לממשקים הכוללים שלושה כפתורים בלבד, ובהתחלה היה לי מאוד קשה להתרגל לשימוש בה. בסופו של דבר מתרגלים להכל, ואם חיי הסוללה חשובים לכם, בשלב מסוים תעדיפו להשתמש בכפתורים האלו מאשר לוותר על דקות צילום יקרות בגלל השימוש הנוח והפשוט במסך LCD.

GoPro HERO+ LCD מבט מקרוב על כפתורי התפעול, תחליף פחות נוח למסך המגע (צילום: גד גניר)


ניתן להפעיל בהגדרות המצלמה את QuickCapture, הגדרה המאפשרת לכם להדליק את המצלמה ולהתחיל לצלם בלחיצה על כפתור אחד. זה מהיר, זה נוח,וזה מתבקש במיוחד כשרוצים לצלם התרחשות ספונטנית במהירות. שעושים שימוש באפשרות הזאת חשוב לשים לב לאופן שבו אתם מאחסנים את המצלמה. קרו לי מספר פעמים ששלפתי את המצלמה מהתיק וגיליתי שהסוללה מרוקנת לחלוטין, ועל כרטיס הזכרון סרטון ארוך למדי וחשוך לחלוטין של פנים התיק שלי לאחר שכפתור הצילום נלחץ בטעות. עוד פיצ'ר נחמד שהיה קיים גם ב-Session הוא האפשרות לתייג רגע מסוים בסרטון, ואז למצוא אותו יותר בקלות כשעורכים את הסרטון אח"כ.

GoPro HERO+ LCD (צילום: גד גניר)

GoPro HERO+ LCD (צילום: גד גניר)

GoPro HERO+ LCD (צילום: גד גניר)


עוד שדרוג של ה-HERO+ LCDעל פני ה-HEROהוא הקישוריות האלחוטיות, Wifiו-Bluetooth, המאפשרות חיבור של המצלמה לסמארטפון או לטאבלט שלכם באופן אלחוטי. מי צריך את זה אם יש מסך? מי שמחבר את המצלמה לקסדה מעל הראש, או כל מי שזקוק לשלט רחוק למצלמה הזאת. בנוסף, באפשרותכם לקנות שלט אלחוטי (הוא לא מגיע עם המצלמה) ולשלוט בה איתו, במקום עם הסמארטפון. מעבר לכך, ניתן להפעיל את המצלמה ישירות מהסמארטפון גם אם נכנסה למצב שינה, אך חשוב לזכור שגם כאן, יש לפיצ'ר הזה מחיר בדמות קיצוץ מסוים במשך זמן הפעולה של המצלמה בין טעינה לטעינה.

גו פרו מספקת לכם בחינם תוכנת עריכת וידאו. התוכנה הזאת יעילה, אך קצת מתוסבכת. הצלחתי ליצור סרטון, הצלחתי לחבר בין סרטונים ואף לעשות ביניהם מעברים, ואפילו הבנתי איך לשלב בתוכם גם מוזיקת רקע (לא עשיתי את זה כאן, בכל זאת, זכויות יוצרים וכו'). מצד שני, לא הצלחתי להבין עד עכשיו איך להשתמש בתבניות המוכנות מראש שמציעה GoPro. מעבר לכך, כדי שהתוכנה תוכל לקודד את הסרטים הערוכים באופן שניתן יהיה להעלותם ל-Youtubeאו פייסבוק, QuickTimeחייבת להיות מותקנת על המחשב שלכם. למרות שהתוכנה מציינת זאת בהפעלתה, היא לא מונעת מכם להמשיך לערוך סרטונים שבסופו של דבר לא תצליח להעלות לאתרים שציינתי, אלא אם, כאמור, תתקינו את Quicktime.


סרטון לדוגמא שצולם באמצעות GoPro HERO+ LCD (צילום: דן לפידות)
Posted by ‎חפיצים‎ on Saturday, September 19, 2015

חיי הסוללה של ה-GoPro Hero+ LCDבשימוש שלי, שכלל חיבור ל-Wifiושימוש סביר במסך LCDעמדו בממוצע על  כמעט שעה. תאורטית, אם אתם נמנעים משימוש בכל התוספות המפנקות שמציעה ה-HERO+ LCD(חיבורים אלחוטיים ומסך), תוכלו לצלם ברזולוציית 1080pובקצב פריימים של 60 שניות למשך זמן של  שעה ו-45 דקות. זה נתון סביר, אך בהתחשב בכך שלא ניתן להחליף את הסוללה לאחר שהיא נגמרת, וצריך לחכות עד שתיטען במלואה (אין סוללות גיבוי נכון להיום, וגם אם יהיו כאלו, כנראה שהן יסתירו את המסך, כי שקע הטעינה נמצא לצידו), זה קצת מגביל.
 
GoPro HERO+ LCD, מבט מקרוב על חלקה האחורי, שקע הטעינה וכרטיס הזכרון (צילום: גד גניר)
הזהרתי אתכם שה-HERO+ LCDלא זולה. היא עולה 1699 ש"ח וסביר להניח שלא תתקשו למצוא מצלמות אשר מציעות איכות צילום דומה בסכום נמוך בהרבה. מצד שני, במחיר הזה היא מציעה לא מעט פינוקים שלא תמצאו במצלמות דומות: מעבר למיגון (שאמנם לא ניתן להסירו) החיבור לקישוריות אלחוטיות ובעיקר מסך LCDשהופך את השימוש בה לנוח במיוחד.

המצלמה נמסרה לבדיקה באדיבות DAA Sport Marketing

כזה אני רוצה: סמארטפון שזהותו לא ידועה עדיין

$
0
0
אני צריך סמארטפוןחדש. במשך השנה וחצי האחרונה תזמנתי את קבלת הסמארטפונים לבדיקה באופן שאפשר לי לדלג ממכשיר למכשיר בלי הצורך לחזור לטלפון האישי שלי. הטלפון האישי שלי הוא כבר לא ה- Samsung Galaxy S4עליו סיפרתי לכם בראשית ימי הבלוג. העברתי אותו אל אשתי כשראיתי שלא נוצר מצב שאני צריך לחזור אליו, וה-Galaxy S3שלה החל להראות סימני גסיסה. בשבועות האחרונים יש רגיעה בזרם המכשירים שמגיעים אליי לבדיקה, מה שמקרב אותי ליום בו אצטרך לחזור אל ה-Samsung Galaxy S3הזה. בתיאוריה, הוא מכשיר לא רע, בטח ככזה שאמור לשמש אותי לפרקי זמן קצרים בלבד. בפועל כמו כל מכשיר בן שנתיים הוא נפל לא מעט על הרצפה (ויעידו על כך הסדקים בחלקו הקדמי), ואף הספיק לבצע צלילה לתוך האמבטיה, צלילה אותה שרד באופן מפתיע, אבל זה לא עזר לתפקוד הכללי שלו. לאחר פרק זמן של מספר ימים איתו, הגעתי למסקנה שאי אפשר להמשיך ככה והגיע העת לחשוב על המחליף.

השלוש ושברו (צילום: גד גניר)


תתפלאו לשמוע, אין לי שמץ של מושג איזה מבין הטלפונים הזמינים היום בשוק אני רוצה. מעבר לכך, אפילו אין לי מושג איזה מהטלפונים שעתידים לצאת בקרוב אני רוצה. מאוד קל לי לי להמליץ לאנשים אחרים באיזה טלפון לבחור, מאחר ורוב הפעמים אנשים מגיעים אליי עם מספר אופציות שהם מתלבטים לגביהן. יש לך אייפון? תשאר עם אייפון. גלאקסי אס 6או LG G4? תלוי כמה חשוב לך להפריד את הסוללה ולהרחיב את הזיכרון. כל עוד הצורך לקנות סלולרי הוא תאורטי בלבד, יש לי מושג טוב לגבי מהי הזהות של המכשיר הבא שלי. ברגע שזה הופך לריאלי, העניינים מסתבכים מבחינתי. אם הייתי קלולס לחלוטין בעניינים האלו, הייתי מחפש מדריכי קנייה ובוחן הכל לפי סעיפים כמו מפרט טכני, מסך, קישוריות וכו'. העניין הוא שכל המדריכים האלו רק עוזרים למשתמש ההדיוט להבין מה אלו המונחים שכל ה"מבינים"משתמשים בהם. הם לא באמת מסייעים לך לבחור בטלפון שאתה רוצה. למה? כי מספרים ומונחים טכניים זה לא הכל, תשאלו את אלו שפורסים אוהלים החל מעכשיו ליד חנויות אפל בהמתנה למכשיר שנפח זכרון ה-RAMשלו עומד על 2GBבלבד, וכנראה יספק חוויית שימוש טובה לא פחות ממכשירי אנדרואיד שמגיעים כיום עם נפח כפול מזה. לפיכך, המטרה של הפוסט הזה היא לנסות להסביר לכם מה עובר לי בראש כשאני חושב על השאלה איזה סמארטפון לקנות. תשובה ברורה לא תקבלו כאן, בכל זאת, לכל אחד צרכים והעדפות משלו, אבל כן תקבלו כאן כמה כללים שיוכלו לסייע לכם לבחור טלפון סלולרי. 

שני מתמודדים רציניים על תואר "הטלפון הבא שלי": Samsung Galaxy S6 Edge ו-LG G4 (צילום: גד גניר)
התקציב הוא נקודת ההתחלה שלכם. מחירי סמארטפונים בקנייה בישראל ישראל נעים בין 500 ש"ח ועד אזור ה-4500 ש"ח למכשירים המתקדמים ביותר בשוק. אם לא החלטתם מראש באיזה סמארטפון אתם מעוניינים, ואין לכם מושג מה לבחור, שאלת התקציב היא השאלה הראשונה שכדאי לשאול את עצמכם והיא תבצע עבורכם סינון מצוין של אופציות. בכל פוסט שלי על טלפון סלולרי (ובייחוד אלו שעולים למעלה מ-2000 ש"ח) יימצא המגיב שיספר לכם על המכשיר שקנה ב-AliExpressב-300 ש"ח, עושה כל מה שהאייפון עושה, ובגלל שהוא כל כך זול, אפשר להחליף אותו פעם בשנה. מצד שני, כדאי להשלים עם העובדה שהמחיר לרוב לא משקר. מכשיר טוב הוא ברוב המקרים מכשיר יקר. מכשירים נמכרים במחירים גבוהים בגלל שהחברות שמוכרות אותם הן תאבות בצע ומרושעות, אך גם בגלל בחירה בתהליכי ייצור ורכיבים איכותיים יותר, וגם בקרת איכות קפדנית יותר. האם זה אומר שכדאי לקחת הלוואה כדי לממן סלולרי מתקדם? ממש לא, אבל זה רק אומר שהציפיות שלכם מהמכשיר החדש שקניתם, צריכות להיות מתואמות עם המחיר ששילמתם עליו. אין לי שום דבר נגד מכשירים זולים, להיפך, אני חושב שבטווח המחיר של 1000 ש"ח יש לא מעט אופציות נהדרות. מצד שני האופציות שייפתחו עבורכם ב-3000 ש"ח אמנם לא נותנות תמורה טובה למחיר כמו אלו ב-1000 ש"ח, אך הן הרבה יותר אטרקטיביות, כיפיות לשימוש, ובסופו של דבר עושות פעולות בצורה מהירה יותר, טובה ויציבה יותר. אף אחד לא מתלבט באמת בין מכשיר שעולה 1000 ש"ח לבין מכשיר שעולה 3000 ש"ח, אבל אם ההתלבטות שלכם היא בין מכשיר טוב, למכשיר טוב בהרבה, ופער המחירים עומד על 15-20% ממחיר המכשיר, שווה להשקיע את ה-300, 400 ש"ח נוספים, ולא להצטער אחרי שנה שלא עשיתם זאת כשתמצאו את עצמכם עם מכשיר שמתפקד בצורה פחות טובה.

תקציב לבחירת טלפון, תמונת אילוסטרציה (צילום: גד גניר)

מכשיר משנה שעברהזו אופציה לא רעה לחסכון בעלויות. ברמת התפקוד היומיומי, סביר להניח שתהנו ממכשיר שהיה חזק בשנה שעברה, גם אם תקנו אותו עכשיו. הבעיה היחידה שיש עם החלטה כזאת נוגעת לעתידו של המכשיר הזה, בכל הקשור לעדכוני מערכת ההפעלה. העדכונים האלו מוסיפים אפשרויות ופיצ'רים למכשיר, מתקנים באגים ותאורטית אמורים לשפר את ביצועי המכשיר בכל הקשור למהירות וזמן סוללה. אפל נוהגת להשאיר את מכשיריה מעודכנים לפרק זמן של כשנתיים וחצי עד שלוש שנים. באנדרואידהזמן הזה עומד על שנתיים לכל היותר וגם זה רק במכשירי דגל (להוציא את סדרת מכשירי הנקסוס שבה פרק הזמן הזה הוא קצת ארוך יותר). כאשר אתם קונים טלפון שיצא לפני שנה, אתם מדלגים על שנה שבה המכשיר היה בשיאו, והעדכונים שלו ייפסקו מוקדם יותר מבחינתכם. כל היתרונות שציינתי קודם לא באמת מעניינים אתכם, או שאינם שווים מבחינתכם השקעה כספית גדולה יותר? ייתכן ואתם צודקים. מכשירי אפל אמנם מקבלים עדכוני גרסה למשך זמן ארוך יותר, אך כעבור שנתיים מתחילה ירידה דרמטית בביצועים שלהם עם כל עדכון של מערכת ההפעלה. קונים אייפון 6 היום? תתחדשו. אתם תהנו מביצועים מדהימים השנה ואולי גם בשנה הבאה. בעוד שנתיים תתחילו לקלל הרבה יותר תוך כדי שימוש יומיומי במכשיר. לא ניתן להוכיח שזה נעשה בכוונה, אך זה עוזר לאפל לשכנע אנשים לשדרג את האייפון שלהם אחרי תקופה מסוימת. למשתמשי אנדרואיד אין יותר מדי במה להתגאות במוסר העדכונים של המכשירים שלהם. רוב המכשירים הזולים נשארים עם אותה גרסה של מערכת ההפעלה איתה נרכשו מלכתחילה.

מכשירי הדגל של השנה שעברה, עיצוב הבלוג בשנה שעברה (צילום: גד גניר)


פיתחתם תיעוב כלפי גוגל, ואפל היא השטן מבחינתכם? אתם יכולים להיות הרפתקנים וללכת על Windows Phoneאו אפילו מכשיר המריץ את אובונטו (יש כזה, ל-Meizu). קחו בחשבון שמערכת הפעלה נדירה יותר היא מערכת הפעלה שפותחו עבורה פחות אפליקציות. כל הפעולות הבסיסיות כמו לוח שנה, חיבור למייל, שעון מעורר, מוזיקה, וידאו וגלישה באינטרנט, יחכו לכם גם במכשיר עם מערכת ההפעלה האיזוטרית ביותר. מצד שני, סמארטפונים הם יצור חברתי, ואפליקציות הן הדרך שלהם להיות מקובלים. חויתי זאת על בשרי כשהסתובבתי למשך מספר שבועות עם Lumia 930, טלפון שבנוי מעולה עם מצלמה מופלאה ומערכת הפעלה שנראית נהדר, אך נשארתי עם כל אלו לבדי כשכל החברים מסביב לשולחן שיחקו יחד בטריויה שפותחה עבור אנדרואיד ו-iOS, אך לא היתה קיימת עבור מכשירי Windows Phone. זה אולי לא נשמע נורא, אבל כשתגלו שאין לכם Wazeבטלפון האובונטו שלכם, אל תבואו אליי בתלונות.

לא חייבים לבקר במפעלים של יצרניות סלולר סיניות כדי להבין שחלקן סגרו כבר את הפער מול יצרניות מערביות, קוריאניות או טיוואניות. על הנייר, כל מכשיר סיני ייתן לכם תמורה טובה יותר למחיר. בפועל זה קצת שונה. השוק הסיני מציע מגוון אינסופי של מותגים מוכרים יותר ומוכרים פחות של מכשירים. Xiaomi, Meizu, ZTE, OnePlusואחרות מציעות מכשירים שפער המחירים ביניהם לבין המקבילים המערביים שלהם אמנם קטן יותר, אך הפער בחויית השימוש כמעט ואינו קיים. יצרניות כמו Elephone, THL, Doogeeואחרות יציעו לכם מכשירים עם מפרטים מרשימים במחירים מאוד זולים, אך ברוב המקרים יתפשרו במקומות כמו איכות הבניה והחומרים, רכיבים פחות איכותיים ובקרת איכות פחות מחמירה. זוכרים את המגיב שקנה טלפון שעושה את כל מה שהאייפון עושה, אבל בעשירית מהמחיר? הוא צודק: הטלפון שלו מצלם, אבל מצלם תמונות פחות יפות מהאייפון, מכסה הסוללה לא יושב טוב במקומו אחרי שבוע של שימוש הוא עושה כל מה שעושה האייפון, אבל לאט יותר, והרבה פחות כיף להסתכל על המסך שלו. אז נכון, הוא יכול לשדרג את הטלפון שלו מדי שנה, אבל מה הטעם לעשות זאת אם בכל פעם תשאר עם מכשיר שלא כיף להשתמש בו?

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)


על השאלה מהו המפרט הטכני שצריך לכלול טלפון סלולרי יש מספר תשובות גנריות שכל מדריך קנייה חוטא בשימוש בהן: "תלוי באופן השימוש שלכם", "תלוי בתקציב שלכם". התשובה לשאלה הזאת צריכה להיות שהמפרט הוא משהו שחשוב להסתכל עליו, להבין מה מופיע בו, ועוד יותר חשוב להבין מה חסר בו. כלל ברזל: כל נתון טכני שלאחריו מופיע סימן קריאה בפרסומות הוא נתון חשוד. למשל, כשאתם קוראים "מעבד בעל 8 ליבות!", שאלו את עצמכם מהי המהירות של כל אחת מהליבות האלו, כי זה נתון חשוב לא פחות. כשמוכר בחנות אומר לכם על טלפון לא מוכר שיש לו זכרון של 8 גיגה, אתם יכולים לדעת בוודאות שנכון להיום, הרבעון השלישי של שנת 2015, שהמוכר הזה לא יודע, או לא רוצה להבדיל בין זכרון אחסון לזכרון RAM, מאחר ואין בשוק טלפון עם זכרון RAMבנפח כזה. לגבי משתמשי מכשירי אייפון ומכשירי Windows Phone, המפרט הטכני והמספרים המייצגים אותו פחות קריטיים. המכשירים האלו ייתנו לכם חויית שימוש מהירה ויציבה גם עם מספרים שבעולם האנדרואיד נראים מביכים. באנדרואיד למספרים האלו יש ברוב המקרים משמעות גדולה על תפקוד המכשיר. אם אתם בכל זאת מתעקשים על מספרים, נכון להיום, מעבד עם מספר רב יותר של ליבות (מכשירי דגל עושים שימוש ב-8 ליבות), במהירות באיזור ה-2 גיגהרץ, יספיק בהחלט. מתלבטים באיזה טלפון לבחור? בררו קצת פרטים לגבי המעבד שלו, ונסו להבין איזה מכשירים בשוק עושים שימוש באותו מעבד. אם תראו שם כמה מכשירים מוכרים, אתם בכיוון הנכון. אם זה מעבד מדגם ייחודי זה לא אומר שלא צריך לקנות את המכשיר, פשוט לנסות להשיג לגביו יותר מידע לפני כן. קחו בחשבון שבעת פיתוח אפליקציה, יש צורך להתאים אותה לסוג מסוים של מעבד. במקרה הגרוע, אפליקציות מסוימות לא יעבדו על המכשיר שלכם. במקרה הפחות גרוע, המכשיר שלכם ידע להריץ את האפליקציה שלא פותחה ספציפית עבורו, אבל המעבד יידרש למאמץ רב יותר, יתחמם, ויצרוך יותר כוח מהסוללה. זכרון ה-RAMהוא עוד נתון קריטי במכשירי אנדרואיד. תיאורטית, אנדרואיד אמורה לדעת לנהל את זכרון ה-RAMולסגור אפליקציות פתוחות שרצות ברקע כדי לאפשר המשך תפקוד חלק של המכשיר. בפועל, המשפט המבטיח הזה אומר שככל שזכרון ה-RAMשלכם הוא בנפח קטן יותר, ככה פחות אפליקציות יישארו פתוחות ברקע בכל רגע נתון. ככל שעובר הזמן, אפליקציות הופכות לתובעניות יותר בכל מה שקשור לצריכת זכרון. אפליקציית פייסבוק של 2015 דורשת הרבה יותר משאבים מהמכשיר שלכם ממה שדרשה אותה אפליקציה בשנת 2010. מעבר לכך, ככל שניתן להשאיר יותר אפליקציות פתוחות ברקע, ככה ניתן לחזור אליהן מהר יותר, במקום להמתין לפתיחה שלהן מחדש, מה שמשפיע באופן ניכר על הזריזות שבה המכשיר יפעל.

תגובה מתוך ביקורת על ה-OnePlus2, כפי שרואים אותה החבר'ה באיורים של טוקבקים


הייתם מצפים שבשנת 2015, נפח הזכרון הפיזי במכשיר כבר לא יהיה גורם קריטי בבחירה. ובכן, הוא קריטי ועוד איך. בימים בהם המצלמות משתפרות ומייצרות תמונות שתופסות נפח רב הרבה יותר על זכרון המכשיר, אפליקציות הופכות למורכבות וכבדות יותר, ואנשים מסוימים (אני) עדיין מעדיפים לאחסן את אוסף המוזיקה האישי שלהם במכשיר עצמו על פני שימוש בשירותי מוזיקה און ליין, לא ניתן להסתפק בנפחים המינימליים שחברות מציעות, לרוב 16 גיגבייט, אך גם נפח של 32 גיגה מתחיל להראות צפוף. אם היום הייתי קונה מכשיר, והייתי בוחר משום מה במכשיר עם נפח זכרון שלא ניתן להרחיבו, לא הייתי מתפשר על נפח זכרון נמוך מ-64 גיגה ואני ממליץ גם לכם לא להתפשר בעניין זה.

הרחבת זכרון ב-Meizu M2 Note (צילום: גד גניר)


סוני הציגה לאחרונה את ה-Z5, מכשיר שגולת הכותרת שלו היא היכולת להציג מדיה ברזולוציה של 4K. בכל שימוש שאינו קשור למדיה, הוא מציג רזולוציה של "רק" 1080p. מכשירי הדגל של סמסונג, LGואחרות מציגים רזולוציה של 2K, ומכשירי אייפון מציגים רזולוציית רטינה, כלומר, "אחלה רזולוציה ואל תשאלו שאלות, זה מספיק גבוה" (זה באמת מספיק גבוה). נהוג להתלונן על היצרניות שמשתמשות במסכים עם רזולוציה מוגזמת, שהעין האנושית לא מסוגלת להבחין בהבדל בין 1080pל-2K, ושרזולוציה גבוהה מדי מביאה לירידה בביצועי המכשיר, שחלק ניכר מכוח העיבוד שלו נדרש לתמוך ברזולוציות המוגמזות האלו. כל הטענות האלו מוצדקות, אך הן אינן רלוונטיות, מאחר והיצרניות לא מציעות את אותם מכשירים עם רזולוציות שונות. סמסונג החליטה לעבור למסך 2Kבגלאקסי אס 6 שלה? אין מה לעשות. אין בשוק גלאקסי אס6 עם רזולוציה נמוכה יותר. בנוסף, יש כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים בסופו של דבר על מהירות השימוש במכשיר, שלקבוע כי "מכשיר עם רזולוציית 2Kהוא איטי יותר ממכשיר עם רזולוציית 1080p"זו קביעה שרירותית מאוד שלא עומדת תמיד במבחן המציאות, כפי שמוכיחה הבדיקה ההשוואתית שעשיתי בזמנולגלאקסי אס 6 ול-HTC One M9.

Samsung Galaxy S6 Edge VS. HTC One M9 (צילום: גד גניר)


אחד התחומים שמבדילים בצורה ברורה ביותר בין מכשירים איכותיים למכשירים פחות איכותיים הוא תחום הצילום, וגם כאן כדאי לשים לב למספרים, ולמה שסביבם. נתון הרזולוציה יכול לתת לכם מושג על כמות הפירוט בתמונה, אך הוא כבר מזמן לא הנתון החשוב ביותר. אם נושא הצילום חשוב עבורכם, ודאו שיש למצלמה מנגנון ייצוב תמונה, מפתח צמצם רחב (בין 2.2 ל-1.8). מנגנון מיקוד בלייזר יאפשר לכם להתמקד מהר יותר ולבצע צילום במהירות גבוהה יותר. כל הנתונים שציינתי יסייעו לכם לצלם תמונות חדות ואיכותיות יותר בתנאי תאורה שאינם אידיאליים. לכן, חשוב לשים לב שהיצרנית מזכירה את הנתונים האלו במפרט המצלמה. ראיתם תמונות לדוגמא שהסמארטפון שבו אתם חושקים צילם והתרשמתם? נסו לוודא שאלו תמונות שצולמו בתנאים מאתגרים. תמונות נוף באור יום פחות מאתגרות. תמונות המתעדות אובייקטים בתנועה, ותמונות שצולמו בתוך חדר בבית, או תמונות שצולמו בחוץ בלילה, ייתנו לכם מושג האם המצלמה באמת שווה משהו.

שניים מהמכשירים עם המצלמות הטובות ביותר כיום בשוק (צילום: גד גניר)
לפני שנה כתבתי פוסט על מספר מפגעים סלולריים שלא ניתן לסלוח עליהם. אחד מהם היה "מכשירים עם סוללה בקיבול של פחות מ-3000mAh. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולבקש סליחה מקוראיי. למספר המיליאמפרים יש חשיבות, אבל הוא לא בהכרח מלמד אם המכשיר ישרוד יותר זמן ממכשיר אחר. בזמנו, כאשר בדקתי את ה-ThL 5000, עם הסוללה המפלצתית של 5000mAh, התאכזבתי לגלות שזמן השימוש שלו לא מרשים במיוחד. מעבר לכך, יצא לי בשנה האחרונה לבדוק מספר מכשירים המגיעים עם סוללה בקיבול נמוך יותר מ-3000 שהציגו זמן שימוש מפתיע לטובה. לפיכך, כמו כל נתון אחר במפרט הטכני של מכשיר, כדאי להסתכל על קיבול הסוללה, אבל לדעת שהבדלים של מאות בודדות של מיליאמפרים בקיבול, לא באמת יכולים להבטיח זמן סוללה ארוך יותר.

ה-BLU Studio Energy, מכשיר עם סוללה בנפח 5000mAh שדווקא מקיים את מה שהוא מבטיח (צילום: גד גניר)


חשוב לזכור, רשימת המספרים שייתכן וניסחתם לעצמכם כדי לקבל את המכשיר המושלם קיימת רק בחלומות. אתם יכולים לחפש עד מחר טלפון סלולרי עם זכרון RAMבנפח של 4 גיגה, עם מעבד חסכוני בסוללה, או מסך ברזולוציית 720pכי זה כל מה שאתם צריכים. היצרניות נמצאות בתחרות זו עם זו על כל סעיף במפרט הטכני ובמקום לייצר את מה שאנחנו הצרכנים צריכים, הן מייצרות את מה שייראה מרשים יותר, גם אם בדרך לשם יעשו פשרות בתחומים חשובים אחרים.

אז מה הטלפון הבא שלי? זהותו טרם נקבעה. אלא אם יקרה משהו לא צפוי, זה לא יהיה אייפון. מחירו של האייפון 6Sבדגם הבסיסי ביותר שלו יהיה ככל הנראה יקר יותר ממקבילים אנדרואידיים. מאחר והדגם הזול ביותר כולל נפח של 16GBבלבד, המכשיר החדש ביותר של אפל לא מהווה אופציה ריאלית. גלאקסי אס6 לא יהיה המכשיר הבא שלי בגלל בעיקר בגלל ענייני סוללה - הוא לא הרשים בצורה יוצאת דופן מהבחינה הזאת כשהיה אצלי ואם מוסיפים לכך את העובדה שהסוללה הזאת גם לא ניתנת להחלפה, ושקנייה שלו עם נפח אחסון גדול יותר מ-32 גיגה מייקרת מאוד את העסקה, גם הוא יורד מהפרק. ה-G4של LGהיה לאורך זמן המועמד המוביל מבחינתי: מהיר, מסך מרהיב, מצלמה מעולה, ביצועי סוללה דומים לאלו של האס 6 (אך עם אפשרות החלפה, וערכה הכוללת סוללה נוספת). הסיבה היחידה שבגללה לא הייתי קונה אותו היום קשורה לעובדה שלפי השמועות LGצפויה להכריז על מכשיר דגל נוסף בקרוב. אם מדברים על מכשירים שטרם יצאו, בעוד 6 ימים יחשפו באופן רשמי (כל פרט אפשרי לגביהם כבר נחשף, כולל האריזות שלהם) שני מכשירי הנקסוס החדשים. שניהם נראים מבטיחים מאוד, והם באים בחשבון בהחלט.

כזה ניסיתי: Meizu MX5

$
0
0
סדרת מכשירי ה-MXשל Meizuהיא אמנם לא החזקה ביותר (כמו סדרת ה-Pro), והיא גם לא הסדרה המשתלמת ביותר (כמו סדרת מכשירי ה-Mשלה), אך היא ללא ספק הסדרה החשובה ביותר מבין סדרות המכשירים שלה. היא אמורה לשלב את הטוב מבין שתי הסדרות הללו, והיא גם הסדרה הכי ותיקה בקטלוג המוצרים של Meizu. במובן מסוים, אם ה-Meizu MX4 Pro(ויורשו שהושק לפני מספר ימים, ה-Pro 5)  אמור להיות מקביל ל-Noteשל סמסונג, אז ה-MX5, בו יעסוק הפוסט הזה, הוא המכשיר ש-Meizuרואה לנכון להציג כתחרות למכשירים כמו Samsung Galaxy S6, LG G4, HTC One M9ואפילו האייפון 6. כמו תמיד, המכשירים בסדרה הזאת מגיעים להתמודדות עם תוית מחיר מאוד אטרקטיבית, אך השאלה היא האם מבחינת ביצועים, תפקוד כללי וסטייל, יש ל-MX5את מה שצריך להתמודד במגרש הזה.

Meizu Mx5 (צילום: גד גניר)


ב-Meizuבחרו לצייד את ה-MX5במעבד ה-MT6795 Helioשל יצרנית המעבדים הטיוואנית MediaTek. זהו מעבד בעל 8 ליבות הפועלות עד למהירות מקסימלית של 2.2 גיגהרץ, בנוי בטכנולוגיית 64 ביט, ואמור לדעת להתמודד עם רזולוציית 2K(למרות שכאן הרזולוציה היא 1080pבלבד, אך לזה אגיע מאוחר יותר). זכרון ה-RAMכאן מגיע בנפח של 3GB, כמו ברוב מכשירי הדגל בשוק, ונפחי האחסון בהם ניתן להשיג אותו אצל באג היבואנית עומדים על 16GB(בדגם שאני בדקתי), או 32GB. כמו ב-MX4, גם כאן הנפח לא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס הזכרון, כך שההמלצה שלי היא ללכת על גרסת ה-32GBבמקום להתחיל להרגיש צפיפות בתוך זמן קצר. מבחן ביצועים (GeekBench 3) שדלף לפני ההשקה של המכשיר, נתן למעבד שלו ציון ביצועים גבוה יותר מזה של ה-Snapdragon 810, המעבד בו מצוידים מכשירים כמו ה-OnePlus 2, HTC One M9, ו-LG G-Flex 2. מבחני ביצועים מעולם לא הרשימו אותי במיוחד, וה-MX5הוא דוגמה נהדרת למצב בו מבחני הביצועים לא ממש עומדים בקנה אחד עם חויית השימוש היומיומי במכשיר. זה לא שה-MX5איטי, ממש לא, הוא זריז, אם כי קשה לי מאוד לקבוע שהוא מהיר יותר מהמכשירים האחרים עליהם דיברתי. כמו חלקם, הוא נוטה מדי פעם ללאגים, והיו מספר מקרים בהם נדרשתי לעשות Restartכי הרגשתי ירידה זמנית בביצועיו. מעבר לכך, אם ציינתי את ה-Snapdragon 810שידוע לשמצה בשל נטייתו להתחמם, אז הרי לכם ידיעה חמה במיוחד: ה-MT6795מתחמם לא פחות, והמגע בגב המכשיר במצבים מסוימים, היה הרבה פחות נעים ממגע בגב המכשירים שציינתי קודם.



Meizu MX5 (צילום: גד גניר)


החומרה הזאת מריצה את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה 5.0.1 (Lollipop), כשמעליה רץ הממשק הייחודי של Meizu, ה-FlyMe. הממשק הזה נראה מצוין, ומספק חויית שימוש חלקה, זריזה, ועם לא מעט פיצ'רים נחמדים כמו מחוות מגע כאשר המסך כבוי (או דלוק), גישה ישירה מוילון  ההתראות למסך "פרטי יישום" (שימושי ונוח במיוחד כשרוצים למנוע מאפליקציה מסויימת להמשיך לשלוח לכם התראות לוילון ההתראות), ערכות נושא, ועוד. היא מגיעה עם המון דברים מרגיזים גם, כמו מכשירי Meizuאחרים. העניין המרגיז ביותר הוא שליטה לא נוחה על הגדרות הסאונד. יש כפתורים פיזיים בצד ששולטים על עוצמת הסאונד בהתאם לאפליקציה הפעילה באותו רגע, אין גישה מהירה לכל סוגי הווליום, רק דרך תפריט הסאונד בתפריט ההגדרות. מעוניינים להנמיך את עוצמת הסאונד של המדיה לפני שאתם מפעילים שיר מסוים או סרטון? עדיף שתזכרו לעשות זאת דרך תפריט ההגדרות הראשי, או ללחוץ מהר על כפתורי הווליום כשהניגון מתחיל. עוד עניין מרגיז: בדר"כ, במכשירים שזכו לקבל עדכון ל-Lollipop, הכרטיסיות הפתוחות בדפדפן Chromeמופיעות בנפרד בתפריט האפליקציות הפתוחות. כאן, תפריט האפליקציות הפתוחות הוא סרגל קטן עם אייקונים הנגלל מתחית המסך. זה נחמד, אבל לא כל כך פרקטי כי באופן הזה אין אפשרות מעשית למעבר בין הכרטיסיות. נאלצתי לשנות בהגדרות של כרום את אופן הצגת הכרטיסיות, כך שכפתור וירטואלי יאפשר מעבר בין החלונות הפתוחים, כמו בימי קיטקאט העליזים. תפריט ההגדרות נפקד מוילון ההתראות, היכן שאני רגיל שהוא נמצא, וצריך למצוא אותו באחד מדפי הבית, והשליטה בבהירות המסך מוסתרת בוילון ההתראות ומופיעה רק אם לוחצים על חץ קטן מתחת לפקד עצמו. אגב, מכירים כמה זה נוח להגיע למקום הספציפי בהגדרות המכשיר ע"י לחיצה ארוכה על הפקד הרלוונטי בוילון ההתראות? במייזו לא מאמינים בזה, בניגוד לרוב יצרניות האנדרואיד, וחבל.

אם לשים רגע את הקיטורים בצד, יש כאן את כפתור הבית הנפלא שנתן את הופעת הבכורה שלו ב-Meizu M2Note. תזכורת: ZTEתבעה את Meizuעל הפרת פטנט. בעקבות כך היא נאלצה לשנות את כפתור הבית שהיה עד כה כפתור מגע עליו מופיע מעגל לבן דקיק למשהו אחר. המשהו האחר הזה הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לטעמי ל-Meizuאי פעם: כפתור מגע משולב עם כפתור פיזי. נגיעה בכפתור מחזירה אתכם מסך אחד חזרה. לחיצה פיזית מחזירה אתכם אל מסך הבית. זה עובד נפלא, זה אינטואיטיבי, ולכל הרוחות, מתרגלים לזה כל כך מהר, שאח"כ קשה להשתמש במכשירים אחרים שאין בהם את הכפתור הזה. חויתי זאת במעבר מה-M2 Noteל-OnePlus 2, ואני חושש מהרגע שבו אצטרך להתרגל למכשיר הבא, אחרי ה-MX5. בנוסף, כפתור הבית הנהדר הזה משמש גם כקורא טביעות אצבע, שבניגוד ל-OnePlus 2, עושה כאן עבודה מצויינת, ומזהה במהירות יפה את האצבע.

כפתור הבית הנהדר של Meizu (צילום: גד גניר)


אז נכון, המעבד של ה-Meizu MX5יודע לתמוך ברזולוציית 2K. זה לא אומר שחייבים מסך כזה, ואכן, מייזו נהגה באיפוק והחליטה להשתמש במסך בגודל 5.5 אינטש, וברזולוציית 1080pבלבד (לעומת מסך בגודל 5.36 ב-MX4, עם רזולוציה לא סטנדרטית של 1152X1920פיקסלים). זה לא גורם למסך להראות פחות טוב. להיפך, המסך ב-MX5הרבה יותר מרשים מזה של ה-MX4, בין השאר בגלל הבחירה בטכנולוגיית AMOLED, המציגה צבעים עשירים וחיים, ושחור עמוק במיוחד. את התפקוד שלו באור שמש ניתן להגדיר כ"עובר", אך לא מדהים.

תוכנן ויוצר בסין. וההשראה? (צילום: גד גניר)


כלפי חוץ, ה-MX5מזכיר בקווים כלליים כרגיל את עבודתו של ג'וני אייב, ובייחוד את העבודה שעשה על האייפון 6, אם כי מספר אנשים העירו לי שבניגוד למודל שלו לכאורה לחיקוי, ה-MX5נראה זול ואני חייב להסכים איתם. אמנם הוא עשוי מתכת, אבל משהו במתכת הזאת נראה פשוט, ולא משדר את היוקרה שמייזו ניסתה לשדר. יחד עם זאת, ה-Meizu MX5הוא מכשיר דקיק: עובי של 7.6 מילימטר לעומת 8.9 מילימטר ב-MX4. אין לכם סרגל לידכם? סמכו עליי: זה דק מאוד. לאנורקסיה הזאת יש מחיר אותו ציינתי קודם - צמצום השכבה שמגינה על היד שלכם מפני ההתחממות של המעבד, וכשהשכבה הזאת עשויה גם היא ממתכת, סביר להניח שתתקלו במצבים בהם לא נעים במיוחד להחזיק אותו ביד, בעיקר בפעילות אינטנסיבית.

דקיק. ה-Meizu MX5 (צילום: גד גניר)


המצלמה של ה-MX5מתאפיינת באותה רזולוציה גבוהה יחסית לזו שהיתה ב-MX4: לא פחות מ-20.7 מגה פיקסל. ההבדל הוא שמייזו שילבה כאן מנגנון מיקוד הנעזר בלייזר. האם זה עוזר לו? לא. המצלמה מוציאה תוצאות נאות, ואפילו ניתן להגיד שהיא מהירה יחסית למצלמות של טלפונים בטווח מחיר דומה. מצד שני, מכשירי דגל של שנה שעברה כמו ה-LG G3(שכולל גם הוא מערכת מיקוד באמצעות לייזר) או הגלאקסי אס 5 (שאין לו מערכת כזאת), יודעים להתמקד מהר יותר. בסופו של דבר, אם הייתי קונה היום טלפון לעצמי, סביר להניח שלא הייתי מוכן להתפשר על מהירות מיקוד כזאת, אבל רמת הדרישות שלי בעניין הספציפי הזה היא מאוד גבוהה. אם נשים את מהירות המיקוד בצד, המצלמה של ה-MX5מפיקה תמונות נאות, גם בתנאי תאורה שאינם אידיאליים, עם מעט רעש דיגיטלי וגרעון. הרזולוציה הגבוהה יחסית של המצלמה כאן באה לידי ביטוי בתמונות בעלות פירוט רב. תמונה שצולמה ע"י מצלמה ברזולוציה כזאת בתנאי תאורה אידיאליים היא תמונה שניתן לעשות Zoom In משמעותי לתוכה ולראות שהתמונה נשארת חדה יחסית ומלאת פרטים.




מבט מקרוב על מצלמת ה-20.7 מגה פיקסל של ה-Meizu MX5 (צילום: גד גניר)


ל-Meizu MX5סוללה בקיבול 3150mAh, הבדל זניח של 50mAhיותר מזו שהיתה ב-MX4. אני  מוכרח להודות שקצת קשה לי לקבוע מה דעתי עליה. היו ימים בהם היא החזיקה אצלי מעמד יום שלם (מ-0700 עד 21:00), והיו ימים בהם היא התרוקנה באמצע היום. זה תלוי כמובן באופן השימוש שלי באותו יום, העניין הוא שנראה (ולא מפתיע אגב) שבימים בהם המכשיר התחמם באופן קיצוני, הסוללה התרוקנה הרבה יותר מהר. הממוצע הכללי של משך חיי הסוללה בין טעינה לטעינה בשימוש סטנדרטי הוא לא רע, אך לא מדהים, ויכול להספיק לכם ליום עבודה. כטלפון הוא עושה עבודה סבירה: הרמקול שלו מאפשר שיחה ברכב נוסע, אם כי זה לא תענוג גדול. באפרכסת הסאונד חזק ואיכותי באופן מספק. גם כאן נמצא האקולייזר המעולה של Meizu, ה-Dirac, אשר באמת משפר את איכות הסאונד, ובניגוד ל-M2 Note, גם עוצמת השמע חזקה דיה.

Meizu MX5 (צילום: גד גניר)


את ה-MX4מכרה בבאג בזמנו ב-1599 ש"ח לגרסת ה-16GB. מחיריו של יורשו, ה-MX5מתחילים ב-1699 ש"ח, ומחירה של הגרסא עם נפח האחסון הגדול יותר של 32GBעומד על 1949 ש"ח. במחיר כזה, התחרות הגדולה ביותר של ה-MX5היא מול ה-Zenfone 2של אסוס אשר מגיע עם נפח זכרון RAMגבוה יותר, עם ועם נפח אחסון מובנה גבוה יותר (32GB, שאף ניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון). מנגד, ה-Meizu MX5מביא להתמודדות הזאת מצלמה טובה יותר, קורא טביעות אצבעות (אם אינני טועה, זה המכשיר הזול ביותר בשוק הכולל קורא כזה), כפתור בית נפלא, מסך איכותי ועובי דקיק. מי מהם עדיף? תלוי מה חשוב לכם יותר. ה-MX5לטעמי לא יכול עדיין להתמודד במגרש של הגדולות, כך שאם אתם מתלבטים בינו לבין ה-S6או ה-G4, אז אין כאן מציאה מטורפת, ולא הייתי ממהר להכריז שנמצאה כאן אלטרנטיבה ראויה למכשירים האלו. מצד שני, אם חשבתם על מכשיר זול, ה-MX5הוא מכשיר ששווה למתוח עבורו את מסגרת התקציב שהצבתם לעצמכם.

המכשיר נמסר לצורך הבדיקה באדיבות רשת Bug.

כזה אני רוצה: Nexus 6P

$
0
0
כשמדובר במכשיר חשוב בשוק האנדרואידכמו מכשיר חדש מסדרת ה-Nexus, אין סיכוי להמנע מהדלפות שיחשפו חלק מהמידע עליו לפני הזמן. הפעם, הספוילרים האלו קבעו שיא חדש, כאשר חלקים נרחבים מהמצגת שהעביר דיויד בורק מגוגל, כבר נשמעו מאוד מוכרים: לא רק שכל הפרטים אודות המכשירים החדשים נחשפו, אפילו המצגת עצמה דלפה יום קודם לכן. לטובת מי שלא מצוי בפרטים: בקצרה, גוגל השיקה שני מכשירי נקסוס: האחד, ה-Nexus 5Xשל LG, ממשיך דרכו של ה-Nexus 5, מכשיר בגודל סטנדרטי עם מסך 5.2 אינטש ומפרט טכני לא רע, הנמכר במחיר משתלם למדי. לצידו הושק מכשיר מעניין הרבה יותר (לפחות מבחינתי האישית): ה-Nexus 6Pשל Huawei, שמגיע כסוג של ממשיך דרך ל-Nexus 6של מוטורולהמשנה שעברה, אם כי עדיין ימשיך להימכר לעת עתה במקביל לשני המכשירים החדשים.

משמאל, ה-LG Nexus 5X. מימין, המכשיר הבא שלי ככל הנראה, ה-Huwaei Nexus 6P (קרדיט תמונה: Google)


אז למה ה-Nexus 6Pעומד להיות המכשיר הבא שלי? קודם כל צריך לשאול למה הוא בכלל בתמונה. פאבלטיםמעולם לא דיברו אליי. ה-Samsung Galaxy Note 3 נראה לי מסורבל מדי, וכך גם הפאבלטים של אסוס, ה-Fonepad Note 6וכך גם ה-Zenfone 6. על הנקסוס 6 בכלל לא היה מה לדבר. אם 5.7 אינטש נראה היה לי גדול, 6 אינטש כבר לא שימושי. ואז הגיע ה-Note 4, טלפון שלמעט גודל המסך היה מושלם בזמנו. כל כך מושלם, שלמענו הצלחתי להתרגל אפילו בזמן הקצר שבו היה אצלי, למסך בגודל שכזה. גוגל, כמו יצרניות רבות אחרות שמודעות לרתיעה שיש לחלק מקהל היעד של המכשירים האלו ממסכי ענק, השתמשה בטריק הישן ביותר בספר וטענה שצמצמה את גודל המסגרת כדי ליצור מכשיר עם מסך בגודל 5.7 אינטש שאינו גדול משמעותית ממכשירים בעלי מסך בגודל יותר מיינסטרימי, 5.5 אינטש.


גם אם אני בולע את הצפרדע של היותו פאבלט, ה-Nexus 6Pחוטא בשני מקומות שהבטחתי לעצמי שלא אתפשר לגביהם: הוא לא מאפשר החלפת סוללה, והוא לא מאפשר הרחבת זכרון. עם הזכרון זה קל: נכון, אין אפשרות להרחבת זכרון, אולם דגם ה-64 גיגה (הסתדרתי עד כה מצוין עם מכשירים בנפח של 16 גיגה+כרטיס זכרון של 32 גיגה) עולה בחו"ל 549 דולר, מחיר נסבל למדי למכשיר בסדר הגודל הזה. לגבי הסוללה הסיפור קצת יותר בעייתי. קוראי הבלוג הקבועים מכירים את עמדתי בנוגע למכשירים עם סוללות שלא ניתנות לפירוק: סוללה היא רכיב שביצועיו יורדים בתוך מספר חודשים. במכשירים בעלי סוללה נשלפת פשוט קונים סוללה חדשה והסוגיה נפתרת. במקרה של מכשירים עם סוללה מובנית, כמו ה-One X, החלפת סוללה הופכת לעניין מסובך. מצד שני, נושא ניהול צריכת החשמל במכשיר הוא אחד הדברים בהם גוגל החליטה לשים את הדגש. בשל כך, בנוסף לסוללה עצומה בקיבול של 3450mAh, גוגל הכריזה על Doze, פיצ'ר חדש ומסקרן במערכת ההפעלה אנדרואיד מרשמלו אשר מפחית באופן ניכר את צריכת הסוללה של המכשיר כשאינו בשימוש פעיל וע"י כך מאפשרת שימוש של עד 30% יותר זמן במכשיר. חייב להודות, הייתי מתלהב יותר מפיצ'רים שדואגים להרחיב את משך זמן השימוש במכשיר, ולא את צריכת החשמל כשאינו פעיל. זה חשוב, אני לא מזלזל לרגע ביכולתו של מכשיר שלא לפרוק את הסוללה שלו במנוחה באותו קצב שבו הוא פורק את הסוללה כשהוא בפעילות. יחד עם זאת, חשוב לי יותר לדעת שגם זמן השימוש האמיתי, כלומר, כשהמסך דלוק, גם הוא ארוך יותר. בסופו של דבר זה משהו שיצוף מאוד במהירות בביקורות של המכשיר הזה, ואז אוכל לקבל מושג איך הוא מתפקד בהיבט הזה.



היבט נוסף שהוחלט לשים בו את הדגש הוא יכולת הצילום. דורות שלמים של מכשירי נקסוס הגיעו לשוק וכללו מצלמות שבמקרה הטוב, ניתן היה להגדירן כ"לא רעות". ואז הגיעה ההכרזה של השבוע ובגוגל פתאום מדברים, ומדברים ברור ולעניין.

"Taking great photos in good light is relatively easy and something most smartphone camera do really well. Where it gets hard is low light. 80% of photos are taken in less than ideal light so it is important to really concentrate on that
We see the most challenging common photography use case is trying to take a quick snap of a kid and we have made a bunch of decisions to excel in such challenging scenarios."


בקצרה: בגוגל סוף סוף הבינו שצילומים בתנאי תאורה שאינה אידיאלית (צילומים בתוך חדרים) הם רוב הצילומים שאנשים מבצעים, ולכן חשוב למצוא דרך לשפר ספציפית את הצילומים האלו. איך עושים זאת? מפתח צמצם רחב יחסית (2.0. פחות רחב משל הגלאקסי אס 6או הג'י 4, אבל לא הרבה פחות) וחיישן גדול במיוחד, עם כמות פיקסלים שאינה מוגזמת, מה שמייצר פיקסלים גדולים יחסית, שמסוגלים לקלוט יותר אור, ולהפיק תמונות באיכות טובה גם כשקצת חשוך. עד כמה בטוחים בגוגל במצלמות המכשירים החדשים שלהם? מספיק כדי לשחרר הצהרה די הזויה ומעוררת חשד האומרת שהם הגיעו למסקנה שהמצלמות כל כך טובות, שאין בהן צורך במייצב תמונה. מעבר לכך, זוכרים את UltraPixel? חיישני המצלמות של HTC? אלו עם המספר הנמוך להפליא של מגה פיקסלים שהשתמשו בדיוק באותו הסבר טכני שגוגל השתמשה בו השבוע? אם לא, אז אזכיר לכם בקצרה: הם לא משהו, מקווה שהפעם זה יהיה אחרת.

מבט מקרוב על מצלמת ה-Nexus 6P (קרדיט תמונה: Google)


אז למה בכל זאת לקנות אותו? לא חסרות סיבות: לא מדובר בסתם נקסוס. מדובר בדגם הפרימיום מבין שני הנקסוסים שיוצאים לשוק. יש בשם שלו אפילו "P"כדי לסמן זאת, כך אפילו אנשי צוות הנקסוס של גוגל הודו. כמכשיר פרימיום הוא מתאפיין במפרט טכני של מכשיר דגל לכל דבר: זכרון RAMבנפח של 3 גיגבייט, מעבד Snapdragon 810 v2.1(תארו לעצמכם, גוגל הצליחה לשכנע את Huaweiלבנות עבורה מכשיר שלא כולל מעבד מקורי משלה, אלא מעבד אמריקאי), את המסך הכי איכותי שסמסונג ייצרה עד כה, קורא טביעות האצבע המהיר ביותר שקיים במכשיר אנדרואיד (לפי ההערכות), רמקולים קדמיים שאמורים לספק איכות שמע מעולה, והכל עטוף בגוף מתכת שלפי הצילומים נראה נהדר.


מתוך המצגת של גוגל שדלפה לפני ההשקה (קרדיט תמונה: Google)



נותר רק לבחור צבע (קרדיט תמונה: Google)


תוסיפו לכך את העובדה שאלו מכשירי נקסוס. מכשירים המריצים אנדרואיד "נקי"לחלוטין ומקבלים עדכוני גרסא מהר יותר מכל מכשיר אחר, ולאורך יותר זמן מכל מכשיר אחר, ותקבלו חבילה שקשה לעמוד בפניה. עבור Huaweiזוהי בהזדמנות אדירה. למרות שהנקסוס 6 יוצר ע"י מוטרולה, לא ניתן להגדירו כמכשיר הסיני הראשון בסדרת הנקסוס, מאחר ולנובו השלימה את רכישת מוטרולה רק כשבועיים לאחר השקתו של הנקסוס 6. לפיכך, Huaweiהיא באופן לגיטימי לחלוטין יצרנית הסלולר הסינית הראשונה אי פעם שזוכה בכרטיס כניסה להיכל המכובד של יצרניות מכשירי נקסוס. זו אינה תעודת ביטוח לעתיד. HTCלדוגמא ייצרה את מכשיר הנקסוס הראשון, ואת ה-Nexus 9, הטאבלט משנה שעברה. זה לא עזר לה להמנע מלהכנס לצרות לאחרונה. סמסונג שייצרה את הנקסוס השני והשלישי, לא היתה זקוקה באמת למכשירי הנקסוס שלה כדי להתמקם בשוק בתור יצרנית האנדרואיד הגדולה ביותר וגם אסוס הצליחה לא רע גם בלי קשר לשני דורות הנקסוס 7 שייצרה. LGהחלה לייצר מכשירים מצוינים מרגע שהתחברה עם גוגל כדי לייצר את הנקסוס 4 אך זה לא הפך אותה ליצרנית דומיננטית, לפחות אם מסתכלים על פלח השוק הזעום שלה לעומת יצרניות אחרות. אז למה זו בכל זאת הזדמנות מצויינת עבור Huawei? כי היא קיבלה את ההזדמנות לייצר את מכשיר הפרימיום של גוגל. ככזאת, היא תוכל לשווק את מכשיריה ללא שום נחיתות מול יצרניות כמו סמסונג ו-LG, ונחיתות מתבטאת גם במחירי המכשירים. Huaweiמעולם לא היתה הזולה מבין היצרניות הסיניות, אך כעת היא תקבל לגיטימציה ליישר קו עם יצרניות מהשורה הראשונה. הבחירה ב-Huaweiוהחשיפה לה תזכה כעת יכולה אף להשפיע לטובה על יצרניות סיניות אחרות. אם גוגל בחרה ביצרנית סינית לייצור מכשירי הנקסוס שלה, אין סיבה שמכשיריהן של יצרניות סיניות גדולות אחרות כמו Xiaomi, OnePlusואחרות לא יהפכו לאופציה לגיטימית לחלוטין לקנייה. 

כאלו ניסיתי: Audio-Technica QuietPoint ATH-ANC9

$
0
0
ייתכן וזה כבר ידוע לכם וייתכן שעדיין לא: מותג הגלידות Häagen-Dazsהוא מותג אמריקאי לכל דבר. הוא אמנם נשמע אירופאי, ומייסד החברה אפילו טען כי המציא את השם הזה כמחווה ליחסה של ממשלת דנמרק כלפי היהודים בשטחה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך אין באמת משמעות לשם הזה ולמעשה אין מלה כזאת בדנית או בשום שפה אחרת. מצד שני, הוא גורם לגלידה להשמע איכותית יותר. למה אני מספר לכם על מותג גלידות בפוסט שאמור לדבר על אזניות? כי מדובר בפוסט על אזניות של אודיו טכניקה, הקרם דה לה קרם של יצרניות אוזניות. במשך שנים הייתי בטוח שמדובר ביצרנית גרמנית, או דנית, או נורווגית, או כל עם נורדי אחר שנשמע כאילו הוא מבין בסאונד יותר מכל שאר הלאומים על פני הפלנטה, אך להפתעתי גיליתי רק השבוע (מביך, אני יודע) כי מדובר בכלל במותג יפני. למה מותג אודיו יפני משתמש בשם כמו Audio Technicaולא משהו כמו "סומו!"או "סמוראי!"? לא סגור על זה. אולי העובדה שהחברה הזאת קמה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ושם עם ניחוח אירופאי יכול היה לפתוח לה דלתות לשוק העולמי בתקופה בה יפן עדיין לא נחשבה כמעצמת טכנולוגיה עולמית?  כך או כך, אודיוטכניקה הוא יצרן שזוכה להמון הערכה, וכנראה בצדק. לפיכך, אל הבדיקה של ה-Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9, אזניות עם מנגנון אקטיבי לביטול רעשים, הגעתי עם ציפיות מאוד גבוהות.

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)


לפני שנצלול לאזניות עצמן, הקדמה קצרה ותיאום ציפיות בנוגע לאזניות עם ביטול רעשים אקטיבי: הן לא ינתקו אתכם מהעולם. האופן בו פועל מנגנון אקטיבי לביטול רעשים אמור להתמודד עם רעשי רקע קבועים בבית כמו אוושת מזגן, פעולתו של מדיח כלים או מכונת כביסה, וכו'. אזניות עם ביטול רעשים אקטיבי הן מצרך מבוקש במיוחד אצל מי שנוהג לטוס הרבה או לנסוע באופן קבוע באוטובוסים. זה סוג הרעשים שאותם אזניות עם סינון רעשים אקטיבי יודעות באמת לסנן. אם מישהו יושב לידכם במשרד ומדבר אליכם, או מדבר אל מישהו לידכם, השאלה אם תשמעו אותו לא קשורה לאפקטיביות של מנגנון ביטול הרעשים, היא קשורה לעוצמת השמע ולאיטום הפיזי שמייצרות האזניות שמכסות את האזניים שלכם.


Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)


אחרי שכולנו יודעים למה לצפות, בואו נדבר על מנגנון ביטול הרעשים ב-Audio Technica ATH-ANC9. באודיוטכניקה לוקחים ברצינות את נושא ביטול הרעשים, ולכן בניגוד לרוב האזניות האחרות בשוק עם ביטול רעשים אקטיבי, הכוללות מצב On ו-Off, ה-ANC9כוללות מנגנון בעל שלושה מצבים שונים של ביטול רעשים: מצב טיסה, מצב לימודים (בספריה, אם הספרנית לא עושה את עבודתה כראוי אני מניח) ומצב משרד. מנגנון ביטול הרעשים של האזניות האלו עושה עבודה מעולה בכל אחד מהמצבים האלו. כל כך מעולה, שלא ממש הצלחתי להבחין בדקויות שבהבדלים בין מצבי סינון הרעשים השונים. קשה לי להאמין שמישהו יכול להבחין בהבדלים האלו, אם כי ייתכן ומסתובבים אי שם אנשים עם אזניים רגישות להדהים, שיוכלו להחליף מצבים באזניות האלו, ולחשוב שהם מרגישים איך מצב טיסה באזניות אכן מתאים למצב טיסה יותר ממצב לימודים. כאמור, ה-ANC9סיננו רעשים יפה מאוד, אפילו קולות שיחה שבקעו מהטלויזיה בזמן שניסיתי לכתוב את הביקורת הזאת. היתרון הגדול של אזניות עם סינון רעשים אקטיבי בא לידי ביטוי ברגעים של שקט, כמו שתיקה של ראש ממשלה באמצע נאום באו"ם, או בשניות של שקט במהלך שיר, לדוגמה: ב-All I Realy Wantשל אלאניס מוריסט, רגע אחרי השורות:

“Why are you so petrified of silence
Here can you handle this?”
(כאן באה שתיקה של שתיים שלוש שניות)

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)


Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)


ביצועי סינון הרעשים נמדדים בדיוק בשניות האלו, וה-ANC9ייצרו במצבים האלו שקט מוחלט. ולמרות זאת, שקט הוא עניין יחסי. מסתבר שבזמן שאני חויתי מצבי שקט וניתוק מהעולם, העולם חטף עליי את הג'ננה. מעולם לא בדקתי אזניות עם זליגת שמע החוצה כה חזקה כמו באזניות האלו. במקרה הטוב סתם הפרעתי לסביבה. במקרה הגרוע, הסביבה ידעה בדיוק לאיזה שירים מביכים אני מאזין ולפתח על כך דיון מעמיק. ההפרעה הזאת לסביבה התרחשה בכל האזנה למוזיקה באזניות האלו, אפילו בעוצמות שמע נמוכות יחסית. אז נניח שאני לא שואל את חבריי למשרד אם אני מפריע להם או שלא, אבל בטיסה או בלימודים בספריה זה יכול ליצור מצבים מאוד לא נעימים.

בלי קשר לנזק החברתי שהן יוצרות לי, ה-ANC9נשמעות נפלא כפי שציפיתי. השמע שלהן מאוזן וכל תחום צליל מתפקד נהדר: הבאסים עמוקים וחזקים, אבל לא מאפילים על שאר הצלילים. תחום המיד מפורט, נקי ומדויק, וכך גם הצלילים הגבוהים. להגיד לכם שאלו האזניות הטובות ביותר מבחינת איכות שמע שיצא לי לנסות? כנראה שלא, אך הן בהחלט לא רחוקות מכך. שיר שהיה הרינגטון שלי למשך תקופה ארוכה, שיר הנושא מתוך הסרט Planet Terror, המשלב סקסופון, גיטרות ופסנתרים מטרידים ברקע נשמע מדויק להפליא, כשניתן היה להתרכז בכל כלי נגינה בנפרד ולהנות ממנו.

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 - הנרתיק הקשיח המצורף (צילום: גד גניר)

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 בתוך הנרתיק (צילום: גד גניר)

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9- תכולת הערכה (צילום: גד גניר)


כלפי חוץ הן לא משאירות חותם יוצא דופן. הן נראות רציניות מאוד, כמו ציוד אולפני, ההיפך ממצועצעות. מתחת לכריות העור המקיפות את האזניים (אלו אזניות Over The Earאם לא ציינתי זאת עד כה) ישנו חומר הנקרא Memory Foam, הדומה לחומר ממנו עשויים אטמי אזניים ואמור להתאים את עצמו למבנה הראש מסביב לאוזן. אותו חומר, ואותו עור מרפדים את חלקה המרכזי של הקשת. הפתיחה של הקשת דורשת אסרטיביות חזקה מהממוצע, אם כי העובדה שכל שלב בפתיחת הקשת נתפס בצורה כה חזקה, מאפשר לשמור על הכוונון הזה של הקשת באופן קבוע במקום לשחק איתן בכל פעם מחדש. הן לא לוחצות יותר מדי על הראש, והאזניות עצמן מסתובבות על צירן באופן שמאפשר קיפול ואיחסון נוח יותר בתוך הנרתיק הקשיח המצורף. מעבר לנרתיק הזה, הערכה איתה מגיעות ה-ATH-ANC9מכילה לא מעט תוספות: מתאם שקע אזניות למטוס (מי למען השם ירצה לחבר אזניות שנשמעות כל כך טוב לשקע האזניות במטוס?) מתאם שקע אזניות 3.5 מ"מ ל-6.35 מ"מ, ושני כבלי אודיו: אחד רגיל והשני עם דיבורית עליו. בנוסף, הערכה כוללת סוללת AAAהמשמשת את מנגנון סינון הרעשים. נגמרה הסוללה? לא נורא, האזניות יתפקדו גם עם המנגנון כבוי.


Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)

האם הן שוות את ה-999 ש"ח שדורשים עליהן בבאג? תלוי עד כמה אתם סוציומטים. שלא תבינו לא נכון: מנגנון סינון הרעשים האקטיבי של ה-Audio Technica Quiet Point ATH ANC9 עושהאת מה שהוא מבטיח, והאזניות עצמן נשמעות נפלא. מצד שני, כנראה שתצליחו לשמוע מוזיקה (ואת רגעי השקט שבה) ללא הפרעות, עד שיימאס לסביבה שלכם לשמוע פחות או יותר את כ-ל מה שאתם שומעים, ואז תמצאו את עצמכם מול פרצופים זועמים שדורשים שתפסיקו. אם ממילא התכוונתם להאזין למוזיקה לבד, כשאף אחד אחר לא נמצא לידכם והרעש עשוי להפריע לו, אז האזניות האלו יהיו מצוינות עבורכם. אם אתם מתכננים לעשות בהן שימוש במצבים הספציפיים שעבורם Audio Technica התאימה את מנגנון סינון הרעשים, היכונו להמון תלונות מהאנשים בסביבתכם.

האזניות נמסרו לבדיקה באדיבות רשת באג

כזה היא ניסתה: שעון כושר Polar A300

$
0
0

אחת ההחלטות שביצעתי לפני כשנה הייתה להכנס לכושר. בדומה לרוב מדינת ישראל, גם אני החלטתי שרביצה על הספה וזפזופ בין ערוצים הם לא התעמלות, וארוחות החג לא יעלימו את עצמן. לאחר חודשים ארוכים של הסתגלות, התמדה וכאבים מרובים, הכושר הפך לחלק בלתי נמנע מהרוטינה השבועית שלי. לכן, החלטתי שהגיע הזמן לרענן את מלתחת האביזרים שלי ולרכוש צמיד ניטור. הרכישה השתלמה כשהצלחתי להוכיח למאמן שלי שאני אכן עומדת להתעלף ואני לא סתם עושה את עצמי, כמו גם למדוד את אפקטיביות האימונים שלי. אך עם כל הכבוד לצמיד שרכשתי, הוא לא משתווה למוצרים שקיימים כיום בשוק הכושר. לכן, כשקיבלתי את ההזדמנות לשחק ״במגרש של הגדולים״ עם שעון A300מבית Polar, סוף סוף הייתה לי הזדמנות לבדוק האם אכן כדאי להשקיע בשעון כושר, או שגם הזולים עושים את העבודה הדרושה.

Polar A300 (צילום: גד גניר)


זה שעון חדש או שאת שמחה לראות אותי?
הדבר הראשון והבולט ביותר בדגם A300הוא העיצוב. השעון יושב בתוך רצועה עבה במיוחד, המגיעה במגוון צבעים בוהקים וניאוניים כגון צהוב, ורוד, כחול, לבן, אפור וכמובן שחור. לי היה את העונג המפוקפק לקבל רצועה בצבע לבן. למה מפוקפק אתם שואלים? כל מי שראה אותי עונדת את השעון החליט להתבדח על הצבע, הגודל או חוסר האסטטיקה הכללית שלו. מיותר לציין שגם אני לא אהבתי את העיצוב, אבל מה לא עושים בשביל חברים ובשביל הכושר. הבעיה שהתגלתה כבר בשעות הראשונות של השימוש לא הייתה גודל הרצועה, אלא הסיליקון העמיד ממנו היא עשויה. נכון, המשמעות היא שהרצועה עמידה במים (בדומה לשעון, העמיד לעומק של עד 30 מטרים), אך מאותה סיבה היא גם אוגרת את הזיעה שלי במהלך האימון. הרגשה לא סימפטית, בטח שלא באימונים בחוץ בחודשי יולי-אוגוסט ובמיוחד אם הרצועה צמודה ליד, כמו שאמורים לענוד שעון.


Polar A300, החלק שצמוד ליד (צילום: גד גניר)
לאחר שהתפעלתי מצורתו החיצונית, הגיע הזמן להתחיל לשחק עם השעון. על מנת להתחיל להשתמש בו היה עליי לחבר אותו למחשב, להוריד ולהתקין את תוכנת הסנכרון הדרושה, להרשם לחשבון באתר של Polarולהמתין לעדכון תוכנה. זה לא רק נשמע מייאש, מדובר על תהליך ארוך לכשעצמו כשאני נתקלתי בעוד כמה ״מכשולים״. למרות שהשעון היה מחובר ונטען, לקח למחשב יותר מידי זמן לזהות אותו ולעדכן את הדרייברים, התוכנות וכל מה שנחוץ. לכן, לקח לי למעלה משעה עד שהשעון היה מוכן לפעולה. לאחר מכן היה עליי להגדיר את המדדים האישיים שלי בתוך השעון עצמו, כגון גובה, משקל ומצב הכושר הכללי שלי, כדי שהמעקב יהיה מדוייק ככל שניתן. למזלי ביצעתי את כל התהליך בזמני הפנוי ולא רגע לפני האימון, כך שיום לאחר מכן הייתי מוכנה לצאת לדרך. 


במידה ואתם תוהים - כן, כל התהליך הזה הוא הכרחי במידה ואתם רוצים לסנכרן את המידע שלכם. התוכנה כוללת לוח שנה שיציג את המדדים היומיים, בהם היקף הכושר שעשיתם ואף ינסה להערך כמה שומן שרפתם במהלך האימון. כבונוס, תוכלו להתקין גם את אפליקציית הסמארטפון ,    המציעה עוד כמה מדדים מעניינים שלא מופיעים בתוכנת המחשב.

מה הוא מודד?
דגם A300הוא השעון ש-Polarלא רוצה שתסירו אפילו לרגע אחד מהיד, מכיוון שהוא פועל 24/7, גם אם אתם לא נמצאים בעיצומו של אימון. בפועל, השעון מודד את כמות הצעדים שצעדתם מידי יום, הקלוריות ששרפתם כתוצאה מכך והמרחק המשוער שצעדתם. בנוסף, במידה ולא זזתם במשך שעה, השעון ידאג לצפצף ולהעיר לכם על כך, על מנת שתקומו ותזיזו קצת את הגוף.

בניגוד לשאר שעוני הכושר הקיימים כיום בשוק, לא תמצאו כאן מד-דופק מובנה, או GPS. רצועת הדופק המצורפת תפתור את הבעיה הראשונה, והיא מתחברת באמצעות בלוטות׳ לשעון בצורה כמעט אוטומטית. לאחר ההגדרה הראשונית, בכל פעם שתלבשו את הרצועה ותבחרו את אחד מהאימונים הזמינים, השעון ידע להציג גם את הדופק הנוכחי שלכם לאורך האימון. בשלב זה כדאי לציין את ״מבחן הכושר הראשוני״ שמציע השעון, המאפשר לא רק לוודא שהרצועה אכן מתחברת ועובדת כמו שצריך, אלא מעניק לכם מדד אודות מצב הכושר הנוכחי שלכם. החברה ממליצה לבצע את המבחן לאורך פרקי זמן, כך שתוכלו לעקוב ולראות כיצד הכושר הגופני שלכם משתפר עם הזמן. בכל הנוגע ל-GPS, מטרתה של Polarהייתה לחסוך כמה שקלים לצרכנים כמוני שלא מעניין אותם המסלול או המרחק שעברו בריצה, כך שלא תמצאו פתרון לאלמנט זה.

Polar A300 (צילום: גד גניר)


מדד נוסף שתמצאו כאן הוא האפשרות למדוד את איכות השינה שלכם בלילה על בסיס התהפכויות ותזוזות, מבלי שתצטרכו להגדיר זאת. כלומר, A300מזהה כשאתם נרדמים ומתחיל אוטומטית לנטר את השינה שלכם, מבלי שתצטרכו ללחוץ על כפתורים, להגדיר הגדרות או להכנס למצב שינה. אני בחרתי להשתמש גם בפונקציה של השעון המעורר, שצפצף ורטט בשעה הנקובה, והעיר אותי מבלי להעיר את כל הבית. כאן נכנסת לפעולה האפליקציה הסלולרית, המציגה את איכות השינה שלכם בכל בוקר כשתסנכרנו את השעון עם הסמארטפון. אני חייבת להודות שהשינה עם השעון המסורבל והגדול היא זאת שגרמה לאיכות השינה שלי להתדרדר בלילות הראשונים, אבל כמו כל דבר אחר - גם לזה מתרגלים לאחר כמה לילות.

מודדים את הכושר

נכנסים לכושר
 חשוב לזכור שבכל זאת מדובר כאן על שעון כושר, כך שלצד המדדים ״הפשוטים״ הללו תוכלו למצוא גם אפשרויות מדידה של פעילויות רציניות יותר, כגון שחיה, ריצה, הליכה, רכיבה על אופניים, אימון כוח, אימון קבוצתי ואימון חוץ או אימון פנים כללים. הממשק של השעון הוא מבין הנוחים שיצא לי לעבוד איתם, כשכל לחיצה מלווה בהסבר וקלה להבנה. תוכלו להתחיל לעקוב אחר אימון באמצעות לחיצה על כפתור ההקלטה ובחירת האימון, כשבסיומו כל מה שתצטרכו לעשות הוא ללחוץ ולהחזיק את כפתור הסיום. כל אימון יישמר בתוך השעון, כשתוכלו לחזור ולהסתכל בעד 60 האימונים האחרונים והמידע הרלוונטי להם, כגון משך האימון, כמות הקלוריות שנשרפה, כמות השומן שנשרפה והדופק הגבוה והממוצע, במידה ולבשתם את חגורת הדופק.

חיישן ה-Bluetooth ברצועה המצורפת ל-Polar A300 (צילום: גד גניר)


על מנת לעודד אתכם ואותי לעשות יותר כושר, מלבד ההתראות הקופצות אותן הזכרתי קודם, מסך הבית של השעון מציג את סרגל היעדים שלכם, המתמלא בכל פעם שאתם מבצעים פעילות. קמתם והלכתם למטבחון? הסרגל מתמלא קצת. החלטתם לרוץ הבית במקום ללכת ברגל? הסרגל יתמלא עוד יותר. בכל שלב ביום תוכלו לעקוב אחר אחוז הפעילות היומית שלכם ואף לקבל הנחיות מה עליכם לעשות על מנת להגיע ליעד. בין אם אתם חובבי כושר שמחפשים לדחוף את עצמם יותר, או מסוג האנשים שאוהבים להתמודד עם אתגרים - מדובר על פתרון נהדר. לא פעם מצאתי את עצמי מסתכלת על השעון רק כדי לגלות שחסרות לי בסך הכל 30 דקות של הליכה על מנת להגיע ליעד, מה שהוביל לכך שנעלתי את נעלי הספורט שלי ויצאתי להליכה קצרה ברחוב. אני מודה, היו ימים שהיה לי חם ועייף מידי כדי לעשות זאת, אבל אין ספר שמדובר על רכיב משמעותי שיכול לתת מוטיבציה למי שמעוניין בכך.

היתרון הגדול והמשמעותי ביותר כאן הוא הסוללה. לדברי Polar, סוללת השעון יכולה להחזיק עד כ-4 שבועות בשימוש רגיל. האמת היא שלא שמתי לב לזמני השימוש, אלא השתמשתי בשעון כמו שהוא למשך שלושה שבועות עד ששמתי לב שיש לו מד סוללה בחלקו העליון. מעולם לא הגעתי למצב שבו הסוללה התרוקנה לחלוטין, הודות לכך שבכל פעם שסנכרתי את השעון עם המחשב, הסוללה נטענה על הדרך.

האם הוא אמין?
 אני מניחה שבדרך כלל אתם קוראים על מגוון שעוני כושר ותוהים לעצמכם ״האם המדידות שלו אכן אמינות?״. כשזה מגיע לשעונים או צמידים שנועדו למדוד את הצעדים שלכם, השאלה הופכת לעוד יותר משמעותית - וכזאת שיכולה להשפיע על הרכישה הסופית שלכם. החלטתי למדוד את השעון הנוכחי בהשוואה לצמיד ה-Mi Band של Xiaomiשקניתי, שנועד למדוד אך ורק צעדים. בנוסף, הוספתי להשוואה הזאת גם את מד הצעדים ב- OnePlus Oneשלי. התוצאה? הפרש לא כל כך משמעותי בין שני הצמידים. בזמן ש-A300מדד לי 5,049 צעדים, מד הצעדים הזול מדד 5,349 צעדים. 300 צעדים יותר. הסמארטפון, אגב, הסתפק ב-3,215 צעדים בלבד. ההפתעה הגיעה דווקא במד הקלוריות, כשהשעון מבית Polarחגג על כך שהצלחתי לשרוף 1,660 קלוריות, ומתחרו הסיני ״הסתפק״ ב-175 קלוריות בלבד.


Polar A300 (צילום: גד גניר)


את ההשוואה ביצעתי גם על איכות השינה בלילה, כש-A300נתן לי ציון של 81 אחוזים, כשמתוך 9 שעות שינה הייתי חסרת מנוחה למשך שעה וחצי בלבד. הצמיד הסיני הציג בדיוק את ההפך, כשמתוך 9 שעות ישנתי שינה עמוקה במשך שעתיים וחצי בלבד, כשבמשך שש שעות וחצי ״ביליתי״ בשינה קלה. אם אתם שואלים אותי, כאן דווקא השעון הסיני הוא זה שצדק יותר - אבל קחו את המילה שלי בערבון מוגבל, בכל זאת, ישנתי.

מימין פולאר, משמאל הצמיד הזול
  
רצים על המציאה?
העובדה שצריך לסנכרן אותו עם המחשב על מנת לצפות במדידות השונות, הרצועה שאינה נוחה לענידה ביום יום והעובדה שאינו מגיע עם חיישן GPS, אלמנט הכרחי עבור ספורטאים רבים, כל אלו נקודות שחשוב לשים לב אליהן לפני שקונים את ה-A300. מצד שני, במידה ואתם מחפשים One-Stop-Watchשימדוד לכם לא רק את אימוני הכושר, אלא גם את השינה בלילה והצעדים ביום יום, יכול להיות שהחבילה השלמה היא משהו שתרצו להשקיע בו כדי לקבל מוצר טוב, מחברה מוכרת שעושה את העבודה כמו שצריך.

השעון נמכר במחיר המתחיל מ-900 שקלים בזאפ, ואני חייבת להודות שבמחיר זה תוכלו לרכוש גם שעון כושר זול וגם מד צעדים/ניטור שינה זול שיעשה את העבודה. מבחינתי, רצועת השעון היא זאת שחתמה את גורלו עבורי, מכיוון שברגע שסיימתי את הסקירה מיהרתי להסיר אותו ולשמוח שאני יכולה לחזור לשעון הישן, הדק והפשוט שלי. לחובבי התכשיטים והצמידים המאסיביים או מי שמחפש שעון כושר עם נוכחות, כזה שיצעק "אני עושה כושר!"יכול להיות שמדובר ביתרון.

השעון נמסר לבדיקה ע"י אגנטק

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 5

$
0
0
במשך שנים סבלה סמסונגמביקורות שהתייחסו למראה החיצוני של מכשיריה. בעוד האייפונים שהושקו במקביל בשנים האחרונות נראו יוקרתיים ואיכותיים יותר הודות לשילוב של מתכת וזכוכית, סמסונג המשיכה להיצמד בעקשנות לפלסטיק. ההשקה של ה-S6(ואחיו בגרסת ה-Edge)סימנה שינוי בסדרי העדיפויות של סמסונג, והשקעה רצינית יותר בעיצוב ובחומרים מהם עשויים המכשירים שלה. ה-Edge Plusוה-Note 5 (בו יעסוק הפוסט הזה) לא נראים כמו התפתחות אבולוציונית רגילה של ה-Note Edge, וה-Note 4, אלא כמו משהו שונה מכל מה שראינו בסדרה הזאת בעבר. מה עוד השתנה על הדרך?

Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)


כמו כל מכשיר בסדרת ה-Noteבשנים האחרונות, גם ה-Note 5הוא למעשה המכשיר החזק ביותר של סמסונג. בניגוד לשנים האחרונות בהן הכריזה סמסונג על שתי גרסאות נפרדות (אחת עם מעבד של סמסונג, והשניה עם מעבד של קוואלקום), בחרה סמסונג השנה לוותר על מה שהיה לקוואלקום להציע, והציגה לשוק רק את המכשיר המבוסס על אותו מעבד הקיים ב-S6, ה-Exynos 7, מדגם 7420. המעבד הזה כולל שמונה ליבות: ארבע מהן במהירות 1.5 גיגהרץ, והארבע האחרות במהירות 2.1 גיגהרץ. המעבד הזה עולה בביצועיו על ה-Snapdragon 810של קוואלקום, לפחות עפ"י רוב תוצאות מבחני הביצועים שהתפרסמו ברשת. מה הופך את המפרט של ה-Note 5למרשים יותר מזה של ה-S6? בעיקר זכרון RAMבנפח 4 גיגה, נפח ההולך והופך ליותר ויותר נפוץ (קדמו לו ה-AsusZenfone 2, וה-OnePlus 2) במכשירי High Endבשנה האחרונה. לצערי, נראה שההחלטה של סמסונג לוותר על אפשרות הרחבת זכרון באמצעות כרטיס זכרון הופכת למדיניות, וגם כאן תאלצו להסתפק בכמות זכרון האחסון איתה רכשתם את המכשיר מלכתחילה. ההסבר הרשמי של סמסונג לעניין זה מתייחס להתאמת מערכת הקבצים לרכיב הזכרון האיכותי שסמסונג בחרה לעשות בו שימוש. סמסונג רוצה למנוע מצב בו משתמשים מתאכזבים מביצועי המכשיר בשל כרטיסי זכרון שאינם מהירים מספיק ולסמסונג אין שליטה עליהם. ההסבר הפחות רשמי הוא שלסמסונג משתלם הרבה יותר למכור טלפונים ללא אפשרות הרחבה, ולהציע את אותם מכשירים עם נפחי אחסון גדולים יותר, במחיר גבוה בהרבה מזה שהייתם משלמים רק על כרטיס זכרון בנפח זהה. בין אם אתם מקבלים את ההסבר הרשמי של סמסונג ובין אם לא, עם משהו אחד לא ניתן להתווכח: המכשיר הזה טס. מעבר בין אפליקציות מתבצע בזריזות, לא נתקלתי בגמגום אחד אפילו באף אחת מהאנימציות בממשק, ואפליקציות נטענות ונפתחות במהירות מרשימה. את המהירות ניתן ככל הנראה לזקוף גם לזכותו של ממשק ה-Touchwizשל סמסונג אשר יושב מעל מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 5.1.1 (וישודרג בקרוב לגרסה 6). גרסת ה-Touchwizהנוכחית נקייה יותר מאפליקציות מיותרות, ומאפשרת לחומרה המרשימה שלו לבוא לידי ביטוי מבלי לפגוע בחויית השימוש במכשיר, משהו שאפיין את מכשיריה היותר ותיקים.


Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)

סמסונג עשתה דרך ארוכה בכל הקשור לעיצוב. בדרך הזאת היא עשתה המון שגיאות: גב עשוי פלסטיק דמוי עור (במכשירים כמו ה-Note 3, Note 3 Neo, Grand 2, ואפילו ה-Note 4), מסגרות דמויות ניקל (כמו ב-S5וב-S4) ואפילו כשסוף סוף שילבו לראשונה מתכת בעיצוב המכשיר, היה זה ב-Galaxy Alphaטלפון שמותג כמכשיר פרימיום (ותומחר בהתאם לכך), אך הציג מפרט סביר בלבד. ב-Note 5לקחו את העיצוב של ה-S6 Edgeויצרו תמונת ראי שלו. למעשה, אם תהפכו את ה-Note 5על גבו, ותתעלמו לרגע ממערך המצלמה, הוא עוצב בצורה זהה לזה לחלקו הקדמי של ה-S6 Edg. על ה-S6 Edgeריירתי לא מעט, אבל אותו עיצוב לגב המכשיר פשוט לא מייצר את אותו אפקט מלהיב שיוצר קימור המסך. אישית, לא התחברתי במיוחד לעיצוב הזה. חלקו האחורי עשוי זכוכית שמתחתיה משטח מבריק וחלק, שמחזיר אור כמעט כמו מראה. הטלפון שקיבלתי לידי הגיע כפי שניתן לראות בתמונות בצבע זהב. לפיכך, אם יורשה לי לשאול את הפראפרזה על האייפון שהיה הטלפון של ישו, ה-Galaxy Note 5שאני קיבלתי היה הטלפון של עלי ג'י.

Samsung Galaxy Note 5 מקדימה (צילום: גד גניר)

Samsung Galaxy Note 5 מאחור, דומה ל-S6 Edge (צילום: גד גניר)

ברמה השימושית, ה-Galaxy Note 5טוב יותר מה-S6 Edge: דפנות המכשיר אמנם צרות, אך לא באופן שמפריע ללחוץ על מקשי הווליום והנעילה. שולי המסך דקיקים ושומרים על גודלו הכללי של המכשיר סביר, בטח ביחס למכשיר עם מסך בגודל של 5.7 אינטש. המסך עצמו נפלא: מתפקד היטב גם באור יום, חד מאוד (רזולוציית 2K) והעובדה שמדובר במסך מסוג Super AMOLEDמביאה עמה את היתרונות הקבועים של מסכים כאלו: גווני שחור עמוקים במיוחד, וצבעים חיים מאוד.


קורא טביעות האצבע של ה-Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)


מתחת למסך נמצא קורא טביעות אצבע משולב בכפתור הבית. הקורא מתפקד מעולה, ומזהה את טביעת האצבע בזריזות. בדופן העליונה תמצא את מגירת ה-Micro SIM, ובדופן התחתונה את שקע האזניות, שקע הטעינה (עדיין שקע טעינה סטנדרטי מסוג MicroUSB), פתח הרמקול והעט, שמבדיל בין ה-Galaxy Note 5 לכל פאבלט אחר בשוק. שליפת העט כאשר המכשיר פתוח מציגה על המסך תפריט עם כל הפעולות שניתן לבצע באמצעות העט:

תזכיר פעולה: פותח פתק על חלק מהמסך, עליו ניתן לכתוב באמצעות העט באופן מיידי.
בחירה חכמה:מכירים את זה שאתם רוצים לצלם מסך ולשתף חלק ממנו? במכשירים רגילים תצטרכו לבצע צילום מסך ולערוך אותו. כאן תצטרכו רק לבחור באפשרות הזאת ולסמן את האיזור אותו אתם מעוניינים לשמור.
כתיבה על המסך: דומה ל"בחירה חכמה", רק שכאן תוכלו לצייר עם העט על צילום המסך שעשיתם
S Note:פותח את אפליקציית הפתקים של המכשיר.
נוהגים לעשות שימוש קבוע בעט? תוכלו להוסיף לקיצורים האלו עוד שני קיצורי דרך לאפליקציות אחרות לבחירתכם, אלו לא חייבות להיות אפליקציות אשר עושות שימוש ב-S- Penבהכרח.

ה-S-Pen, ותפריט האפשרויות שלו, Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)

עד כאן לא תיארתי שום דבר שלא היה קיים במכשירי Noteקודמים. אז מה בכל זאת שונה? ב-Note 5אתם יכולים לכתוב על המסך אפילו כשהמכשיר נעול. אם תשלפו את העט ממקומו כשהמסך כבוי, תוכלו לצייר או לכתוב עליו באמצעות העט. לאחר מכן כשתפתחו את המכשיר, הוא יציע לשמור את הפתק שזה עתה כתבתם. נחמד ושימושי, במיוחד עבור מי שרגיל להשתמש ב-S-Pen. השקת המכשיר לוותה בביקורת על סמסונג על טעות מביכה בתכנון המכשיר: הכנסת העט בכיוון ההפוך עשויה לפגוע במנגנון שמפעיל את התפריט עליו דיברתי קודם. כמו שאני רואה זאת, יצרן בסדר הגודל של סמסונג לא יכול להרשות לעצמו השקת מכשיר עם כשל מובנה שכזה. משך כל זמן בדיקת המכשיר לא התעורר בי הצורך להכניס את ה-S-Penהפוך, אם כי מצב בו בהיסח הדעת העט הזה מוצא את דרכו לשם בכיוון הלא נכון ייתכן בהחלט בשימוש יום יומי.

המצלמה של ה-Samsung Galaxy Note 5היא אותה מצלמה שסמסונג שילבה ב-Galaxy S6וה-Galaxy S6 Edge.  זוהי מצלמה ברזולוציה של 16 מגה פיקסל, עם ייצוב תמונה אופטי. אתר DXOMarkאשר עורך מבחני צילום במעבדות קבע כי מצלמת ה-S6 Edgeהיא מצלמת הסלולר השניה בדירוג שלו (במקום הראשון ה-Z5החדש של סוני), ולפיכך, מצלמת ה-Galaxy Note 5יכולה להכנס לאותו מקום מרשים בדירוג. מההתנסות שלי, המיקום הזה בהחלט מוצדק וכל סופרלטיב שאכתוב כאן לגביה לא יהיה מוגזם: המצלמה הזאת מצלמת באיכות נהדרת ביום, בלילה, באור ובחושך, מתמקדת במהירות פנטסטית וכמעט כל תמונה יוצאת מושלמת. לצד המצלמה, מתחת לנורת הפלאש, ניתן למצוא את מד הדופק האופטי המלווה את מכשירי הפרימיום של סמסונג מאז ה-Galaxy S5. כדי לעשות שימוש במד הדופק הזה, תצטרכו להפעיל את אפליקציית ה-S-Healthשל סמסונג המותקנת מראש ב-Note 5.

Samsung Galaxy Note 5 - Sample Images
Posted by ‎חפיצים‎ on Friday, October 16, 2015



כטלפון, הוא עושה עבודה מצויינת: השמע באפרכסת של ה-Note 5איכותי וחזק למדי, וכך גם השמע ברמקול. עם זאת, ה"גריל"של הרמקול ממוקם בצד ימין של הדופן התחתונה שלו, מקום שהיד נוטה לכסות כאשר מחזיקים את המכשיר. קרו לי לא מעט מקרים בהם ניסיתי לדבר באמצעות הרמקול, ובקושי שמעתי את הצד השני, בעיה שנעלמה כששיניתי את אופן האחיזה במכשיר.

אפילו כשהמכשיר נעול, ניתן לכתוב על מסך ה-Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)


מכשירי ה-Note 2וה-Note 3ייצרו לסדרה כולה מוניטין של מכשירים עם סוללות אימתניות, המסוגלים להחזיק מעמד לאורך יותר זמן מרוב הסמארטפונים בשוק. ה-Note 4לעומתם הציג ביצועי סוללה פושרים למדי, וה-Note 5, למרות סוללת ה-3000 מיליאמפר שלו מסוגל להחזיק מעמד טיפה פחות מיום שלם. זה לא רע, אבל זה גם לא מדהים, וזה בהחלט לא הסטנדרט אליו הרגילו אותנו מכשירי הסדרה הזאת. מעבר לכך, זהו ה-Note הראשון שבו לא ניתן לפרק את גב המכשיר ולהחליף את הסוללה, כך שאם אתם נוהגים לעשות שימוש יותר אינטנסיבי ממני במכשיר, ובניתם על רכישת סוללה נוספת כדי לאפשר למכשיר לשרוד אפילו יותר, עדיף שתחשבו על קניית סוללה חיצונית נטענת.

מחירו של ה-Samsung Galaxy Note 5מתחיל מ-3600 ש"ח לגרסת ה-32 גיגה ביבוא רשמי. בזאפ, מחירו מתחיל מ-3350 ש"ח, מחיר לא זול במיוחד, אך נמוך במידה מסויימת ממחיר ההשקה של קודמו, ה-Note 4. באופן לא מפתיע, ה-Note 5הוא מכשיר מעולה: מהיר מאוד, עם מסך נפלא והמצלמה הטובה ביותר בשוק הישראלי נכון להיום. בנוסף, זהו פאבלט ה-High Endהיחיד בשוק עם סטיילוס. עם זאת, ההחלטה לוותר על אפשרות שליפת הסוללה, והרחבת הזכרון, עלולים להרחיק חלק מקהל הקונים שהיה נאמן עד כה לסמסונג, דווקא בגלל שתי הסוגיות הספציפיות האלו. במקום  סמסונג לא הייתי דואג כרגע: בסגמנט הספציפי שלו, אין ל-Note 5מתחרים אמיתיים כיום, למעט אולי האייפון 6S Plusאשר עולה הרבה יותר ממנו. המצב הזה לא יימשך זמן רב: סביר להניח שה-Nexus 6P, וה-LG V10יגיעו בחודשים הקרובים לישראל ויהפכו את התחרות בשוק הפאבלטים למעניינת הרבה יותר, ואז שווה יהיה לבחון שוב את מעמדו של ה-Note 5מולם.

כזה ניסיתי: Acer Aspire R 11

$
0
0
לכבוד פתיחת שנת הלימודים האקדמית פניתי אל כמה מיבואני המחשבים הניידים עם רשימת דרישות למחשב ניידשיכול להתאים לסטודנטים. הדרישות שהעברתי: שיהיה בעיקר זול, נייד, ומגניב. אייסרהיו הראשונים שנענו לאתגר, והעבירו אליי את ה-Aspire R 11, מחשב נייד 2 ב-1, עם מסך מתהפך (בסגנון סדרת Yogaשל לנובו), עם מפרט צנוע יחסית ומחיר אטרקטיבי.

Acer Aspire R11 (צילום: גד גניר)

סטודנטים לעיצוב? למדעי המחשב? כל דבר אחר שאינו מדעי החברה או מדעי הרוח? המשיכו הלאה, לא תמצאו כאן את מבוקשכם. המפרט שמציע המחשב הזה בסיסי למדי: מעבד מדגם N3050, מסדרת Celeronכפול ליבה במהירות של 1.6 גיגהרץ במצב רגיל, אשר מגיע למהירות שעון מקסימלית של 2.16 גיגהרץ בפעילות אינטנסיבית. זכרון ה-RAMשל ה-Acer R 11בקונפיגורציה שקיבלתי עומד על נפח של 2 גיגהבייט בלבד, וזכרון האחסון צפוף למדי, 32 גיגה בלבד, כאשר אחרי התקנת Officeומספר מצומצם של תוכנות בהן אני עושה שימוש, מצאתי את עצמי עם 6 גיגה פנויים בלבד. לא היה מפתיע לגלות שזה לא מחשב מהיר או עוצמתי במיוחד. נרשמו מספר גמגומים (לעיתים רחוקות אמנם) אפילו בפעולות בסיסיות ובעיקר בחזרה ממצב שינה. זו לא אשמת אייסר שדפדפן כרום הפך בחודשים האחרונים למפלצת זוללת משאבים, אבל זו אחריותה לדאוג שהמחשבים שלה ידעו להתמודד עם הדפדפן הזה. מרגע שמפנימים את העובדה שמדובר לכל היותר ב-Netbook, אפשר לחיות בשלום עם הביצועים הפושרים האלו. הוא יאפשר לכם לשבת ולעבוד ב-Wordבלי שום בעיה, לגלוש באינטרנט, ואפילו עריכת תמונות בסיסית. הסיכוי שתתפעלו מהמהירות שלו קלוש למדי, אבל יחסית למפרט הצנוע הזה, חויית השימוש שהוא מציע סבירה ולא שונה מכל מחשב נייד אחר שבדקתי עם מפרט דומה בשנה האחרונה. מאחר ומדובר במחשב חלש יחסית, הוא גם לא נוטה להתחמם יותר מדי. הצד החיובי שיש לכך הוא שאין כאן צורך במאווררים ופעולתו של המחשב חרישית לחלוטין.

שחור מבפנים, לבן מבחוץ, ה-Acer Aspire R11 (צילום: גד גניר)


ביקשתי מחשב מגניב, ואכן קיבלתי כזה. לפחות כלפי חוץ. הפלסטיקה החיצונית שלו מגיעה בגימור מחוספס (אני קיבלתי אותו בצבע לבן) ואמנם לא משדרת יוקרה בשום דרך, אך גם לא נראית זולה במיוחד. מה שכן נראה זול אלו שקעי הברגים בתחתית המכשיר שמזכירים צעצועי ילדים. מלבד הנקודה הספציפית הזאת המחשב בנוי למופת ונראה מצוין. חלקו הפנימי, המקלדת ומסגרת המסך מגיעים בצבע שחור וכל המחשב נראה כמו משהו צעיר ולא יומרני.

צירי מסך אמינים ועמידים (צילום: גד גניר)


צירי המסך עמידים ואמינים, ובמעבר ממצב טאבלט למצב מחשב נייד, ה-Aspire R11יודע לשנות את הממשק בהתאם, כמו כל מחשב 2 ב-1 אחר אשר מריץ את Windows 10. הערה קטנה בעניין זה: עם כל שינוי מצב, מופיע אייקון קטן החלק העליון של המסך אשר מציג באופן סכמתי את מצב המחשב, טאבלט או נייד. זה לא משנה משהו באמת ולא מפריע לתפקוד המחשב, אבל האייקון הזה מופיע בפתאומיות רק דקות ארוכות אחרי ששיניתי את אופן השימוש בו, וזה מוסיף לתחושה שהמחשב הזה הוא לא מהזריזים בשוק. כמו במחשבים האחרים בתצורה הזאת שבדקתי, ניתן לעשות בו שימוש בארבעה מצבים שזכו כל אחד מהם לשם: Tent, Display, Notebookו-Pad. כמו בכל פוסט קודם שלי על מחשבים היברידיים או 2 ב-1 מבוססי Windowsגם במחשב הזה, הראשון שיוצא לי לבדוק שהגיע היישר מהקופסא עם Windows 10, אין בשורה של ממש בכל הקשור לשימוש בו כטאבלט. כמכשיר בפני עצמו הוא כנראה שימושי יותר מאייפד או טאבלט אנדרואיד. חויית השימוש עצמה, כטאבלט, עדיין טעונה שיפור, ומה שדורש את השיפור העיקרי הוא היצע האפליקציות. מיקרוסופט פיתחה גרסאות נהדרות לחבילת האופיס שלה עבור iOSואנדרואיד. גוגל פיתחה גרסאות iOSלאפליקציות שלה שנראות טוב יותר אפילו מגרסאות האנדרואיד של אותן אפליקציות. איכשהו, Windowsנשארה מקופחת בהיבט הזה.
 
מצב Tent (צילום: גד גניר)

מצב Display (צילום: גד גניר)

מצב Pad (צילום: גד גניר)

מצב Notebook (צילום: גד גניר)

כפתור ההדלקה וכפתורי הווליום הפיזיים ממוקמים בדופן ימין של המחשב, יחד עם שקע הטעינה. בדופן השמאלית תמצאו חיבור רשת, חיבור HDMIרגיל (לא מיני ולא מיקרו), ושני חיבורי USBסטנדרטיים. מעבר לכך, בחלקו האחורי, בין המקלדת למסך, ניתן למצוא קורא כרטיסי SD. המיקום הזה מצוין והכרטיס לא בולט החוצה, מה שאומר שאם אתם לא נוהגים לעשות שימוש בקורא כרטיסים, תוכלו לקנות כרטיס זכרון בעל נפח נדיב ולהרחיב את נפח האחסון במחשב, מבלי לחשוש שהכרטיס יזנק החוצה כשאתם מטלטלים אותו ממקום למקום בתיק שלכם.

מקלדת ומשטח עכבר מרווחים (צילום: גד גניר)


ל-R 11מסך בגודל 11.6 אינטש ברזולוציה של 1366 על 768 פיקסלים, שוב, סטנדרטי יחסית למחשבים אחרים בקטגוריה. מצד שני, הפאנל שלו הוא בטכנולוגיית TN. אני לא נוטה לרוב להתעכב על סוג הפאנל אך כאן הייתי חייב. אם טרם יצא לכם להכיר, פאנל TNהוא הסוג הנחות והזול ביותר בשוק לפאנלים של מסכי מחשב. אז נכון, זה מוזיל את מחירו של ה-R11, אך מצד שני, חויית השימוש בו נפגמת. המסך מציג צבעים חיוורים מעט, עם ניגודיות מאכזבת: הצבע הלבן לא לבן מספיק לטעמי, והשחור רחוק מלהיות עמוק. בניגוד למסכי IPS, זויות הצפייה במסך צרות למדי ואם לא תתמקמו טוב מול המסך בזוית הנכונה, תראו שינויים לא רצויים בגווני הצבעים. כמו כן, גימור המסך מבריק. גימור כזה משפר את העומק של הצבעים שהמסך מציג, אך כאן כאמור זה לא המקרה. החסרון של הגימור המבריק, הוא כמובן הרגישות להשתקפויות של מקורות אור בחדר או בחוץ. על ההשתקפויות ניתן להתגבר באמצעות הגברת רמת התאורה של המסך, אם כי יש לזכור שמסך בהיר יותר בא על חשבון זמן הסוללה שלכם.

המסך מגיע עם מצב הגנה מפני אור כחול. מה זה אור כחול? זהו כינוי לטווח מסוים בספקטרום גלי האור הידוע גם בשם UVA. ברי מים עושים שימוש באור כזה כדי להרוג חיידקים במים מסוננים וישנם מכונים המטפלים באקנה באמצעות האור הכחול הזה. חשיפה מוגזמת אליו מעייפת את העיניים ופוגעת בהן בטווח הארוך. Acerהיא לא הראשונה שמדברת על הצורך בסינון האור הכחול. גם פיליפס שילבה הגנה כזאת במסכי המחשב שלה, ואפילו אסוס, ב-Zenfone 2שלה, כללה אפשרות לסנן את האור הכחול הזה.  ניתן לבחור מבין מספר רמות סינון אם כי כדאי לקחת בחשבון  שככל שרמת הסינון גבוהה יותר, התמונה תהיה יותר צהבהבה וכהה. מאחר ומדובר במחשב 2 ב-1, אשר אמור לתפקד גם כטאבלט, אייסר בחרה להשתמש בזכוכית מסך של חברת קורנינג, אותה חברה שמייצרת את הגורילה גלאס, הזכוכית הממוגנת שנמצאת ברוב הטלפונים הסלולרים בשוק. לא ניסיתי לחרוט את שמי על המסך, אך הידיעה כי הזכוכית ממוגנת יחסית בהחלט תורמת לשקט הנפשי.

מסך ה-11.6 אינטש של ה-R11מגיע עם מסגרת נדיבה יחסית בגודלה, מה שהופך גם את המקלדת למרווחת ונוחה ביחס למה שנהוג בקטגוריה. המקלדת עצמה נוחה, המקשים מחזירים פידבק לא רע, והסידור שלהם סטנדרטי לחלוטין, בלי הפתעות בצורת מקשים שאינם נמצאים במקומות בהם ציפיתי למצוא אותם. מתחת למקלדת נמצא משטח העכבר, גם הוא מרווח יותר מהנהוג אצל מחשבים ברמת המפרט הזה וגם הוא מגיב מצוין לתנועה ומגע. הכפתורים של משטח העכבר נוקשים ורועשים יותר ממה שהייתי רוצה אבל עדיין ברמה נסבלת

Acer Aspire R11 (צילום: גד גניר)


אייסר מתחייבת על ממוצע של 8 שעות שימוש במחשב בין טעינה לטעינה, וזה גם הזמן הממוצע שהצלחתי לעשות שימוש במחשב בפועל. זה נתון לא רע בכלל, שאף מצליח להתעלות אפילו על מחשבים עם מסך קטן יותר כמו ה-Switch 10של אותה אייסר. מצד שני, חייבים לזכור, זה מחשב עם מפרט צנוע שלא מציב אתגרים יוצאי דופן על הסוללה.

ה-Acer Aspire R 11יעלה לכם 1599 ש"ח. לא יקר במיוחד, אבל הולם את התמורה שמקבלים כאן. המחשב הזה הוא דוגמה מצויינת למה שקוראים "מחשב משני". יש לכם דסקטופ טוב בבית, או מחשב נייד חזק אבל גדול וכבד? את ה-R 11 תוכלו לקחת איתכם, לכתוב בו בזמן השיעור ולפרסם סטטוסים בפייסבוק על כמה משעמם לכם. לא הרבה יותר מזה. המסך שלו  אמנם רחוק מלספק חויית צפייה מדהימה, והוא מגמגם לפעמים, אבל אם אתם סטודנטים עם תקציב מוגבל, ורוצים להנות ממחשב 2 ב-1 והדברים שהכי חשובים מבחינתכם הם שהמחשב שלכם יראה טוב ויצליח לסחוב לכם יום לימודים שלם ללא טעינה, ה-Aspire R11הוא אופציה סבירה למדי.

כזה ניסיתי: UE Boom 2

$
0
0
קצת יותר מחצי שנה חלפה מאז בדקתיאת ה-UE Boom, רמקול Bluetoothניידשהיה הסנונית הראשונה בארץ מתוך ליין הרמקולים של Ultimate Ears. לפני כשבועיים החל היבוא הרשמי של לא פחות משלושה דגמים שונים של רמקולים של החברה, כאלו שהושקו במהלך השנה האחרונה ברחבי העולם וכעת הגיעו לישראל: ה-Mega Boom, ה-Rollוהרמקול עליו אספר לכם בכמה מאות המילים הבאות, ה-Boom 2, דגם המיינסטרים של החברה וממשיך דרכו הישיר של ה-Boom.

 UE Boom 2 (צילום: גד גניר)


מבחוץ אין הבדלים בולטים בין ה-Boomל-Boom 2. ה-Boom 2ממשיך קו העיצוב הסולידי של קודמו, אך מפצה על הסולידיות הזאת בשילובי צבעים עזים. הוא לא נראה כמו חללית, הוא לא נראה כמו טיל כתף, ולא נראה כמו מנוע סילון. הוא נראה כמו רמקול ללא התחכמויות מיותרות. ההתחכמות העיצובית היחידה בו היא כפתורי הווליום העצומים בחזית. אם להיות מעט נודניק, הם אמנם עצומים אבל לא נוחים: חריטות המינוס והפלוס בפלסטיק הן חריטות חדות ולא נעים במיוחד ללחוץ עליהן. ההרכבה איכותית וכך גם החומרים ממנו עשוי הרמקול מבחוץ. היחידה שקיבלתי בצבע הכחול גם לא מבליטה כל כך טביעות אצבעות (בניגוד ל-Boomהראשון) והרמקול נראה כאילו ימשיך להראות חדש לאורך זמן. אחד הדברים המייחדים את הרמקולים של UEהוא העמידות הגבוהה שלהם. על הנייר, ה-Boom 2קיבל את תקן IPX7, כלומר, ניתן להכניס את הרמקול למים בעומק של עד 1 מטר למשך זמן של עד חצי שעה. בהדגמה שנערכה בהשקה של הרמקולים במועדון גלישה בתל אביב, הרשה לעצמו סוונטה הולם, נציג החברה, לזרוק רמקולים כאלו לעבר הקהל. גולשים וכתבי טכנולוגיה כך נראה, יודעים לגלוש ולכתוב על טכנולוגיה הרבה יותר טוב מלתפוס רמקולים מעופפים. ברוב הזריקות האלו הרמקולים פגשו את הרצפה בעוצמה, מה שלא הפריע להם להשאר שלמים לחלוטין ולהמשיך לנגן כאילו כלום לא קרה, וזאת למרות שתקן IPX7לא אמור לכסות נזקי פגיעה פיזית. באתר החברה טוענים שהרמקולים ישרדו נפילה לבריכה. זה מתנגש עם תקן IPX7שכאמור מדבר על מים בעומק של עד מטר אחד בלבד, כמה בריכות בעומק מטר בלבד אתם מכירים? מצד שני, כשנציג UEנשאל בנוגע לעמידות במים, הוא אמר שהרמקול ישרוד ככל הנראה נפילה לבריכות מעט עמוקות יותר, אם כי הם לא יכולים להתחייב רשמית על עמידות בעומקים של מעבר למטר אחד.



UEהחלה את דרכה כיצרנית אזניות In Earמקצועיות עבור מוזיקאים, אזניות המותאמות אישית לאזניהם. את הידע שלהם באודיו הם הביאו לטענתם לליין הרמקולים המיועד לאוכלוסיה קצת פחות בררנית. בשורה התחתונה, הסאונד שה-Boom 2מייצר הוא סאונד טוב מאוד, סאונד מאוזן למדי, אבל הוא לא מושלם. המקום בו הרמקולים האלו לא מצטיינים הוא באופן מפתיע דווקא בבאסים. מצד שני, במיד, ובגבוהים, ה-Boom 2עושה יופי של עבודה: ב-Driveשל Incubusהפריטה על הגיטרות בתחילת השיר נשמעת מציאותית מתמיד, אם כי התופים לא משאירים את חותמם. גם ב-Paper Planesשל M.I.A, קולות האקדח והקופה הרושמת בפזמון נשמעים חדים, ברורים ומדויקים, אך הבאסים ובעיקר התופים לא נותנים את המכה שמצפים מהם לתת. במחלקת הדיסטורשן, ה-Boom 2תפקד מעולה: ב- Given Upשל Linkin Parkמכת התוף שאמורה להגיע בשניה 15 של השיר היתה אמנם קצת דרדלה, אך מצד שני הגיטרות נשמעו נהדר, הרשרוש בתחילת השיר מפורט מאוד, והצווחה של צ'סטר בנינגטון בין הדקה ה- 2:27 לדקה 2:44 נשמע מוחשית מתמיד. חשוב להדגיש, הרמקול הזה אכן מייצר באסים, ולא ניתן להגדיר אותם כבעייתיים או חלשים. הם פשוט לא מרשימים בצורה יוצאת דופן. ב-UEטוענים שעוצמת השמע של ה-Boom 2גבוהה ב-25% מזו של קודמו. לא בדקתי אותם זה לצד זה, אך עוצמת השמע של ה-Boom 2אכן חזקה באופן מפתיע. בסלון בבית שלי המוזיקה התחילה להחריש אזניים בערך ב-60% מהעוצמה, ובחלל הפתוח במשרד קיבלתי תלונות על עוצמה דומה. הסאונד אגב נשמע זהה בכל היקף הרמקול, כך שלא באמת משנה איך הצבתם אותו על המשטח, הוא יישמע בכל זוית באותו אופן.

UE Boom 2 (צילום: גד גניר)


אותה אפליקציה דרכה ניתן היה לשלוט ב-Boomהראשון, שולטת גם ב-UE Boom 2. ניתן דרכה לראות את מצב הסוללה (באופן סכמתי, לא אחוזים מדויקים), לקבוע שעון מעורר ואת השיר איתו תקומו בבוקר (מתוך רשימת השירים המאוחסנים על הטלפון שלכם), לשלוט על האקולייזר, וכמובן, לחבר את ה-Boom 2ל-Boom 2נוסף וליצור סאונד סטריאופוני וחזק פי 2. ל-Boom 2נוספה תמיכה בתקן Bluetooth Smartהמאפשרת לעשות משהו מאוד פשוט אך גם מאוד שימושי: ניתן להדליק ולכבות את הרמקול  ישירות מהאפליקציה, בלי צורך ללחוץ עליו. מעבר לכך, ב-UE Boom 2ישנה גם תמיכה במחוות ידיים: טפיחה אחת עוצרת את השיר באמצע/ממשיכה את הניגון מהיכן שהופסק, שתי טפיחות מעבירות שיר אחד קדימה. מה שחסר לי באפליקציה זה ממשק לזיווג בין הרמקול לטלפון. את הפעולה הזאת צריך לעשות דרך תפריטי הטלפון עצמו, לא טרגדיה. בכל מקרה, הרמקול תומך גם ב-NFC (לא רלוונטי מבחינתכם, בעלי OnePlus 2) כך שניתן להצמיד את הרמקול אל הטלפון ולתת להם להכיר בינם לבין עצמם בלי יותר מדי מאמץ.

מתוך האפליקציה של UE Boom 2. אני לא באמת מתעורר בשעות כאלו (צילום מסך: גד גניר)


ב-UEמתחייבים על זמן ממוצע של לא פחות מ-15 שעות ניגון. אצלי הוא החזיק מעמד אפילו יותר מזה, מכובד ביותר. הסוללה נטענת באמצעות שקע Micro USBבתחתית הרמקול אשר מוסתר ע"י כיסוי גומי, כיסוי המכסה בצידו השני גם חיבור 3.5 מ"מ למי שמעוניין לחבר את הרמקול לטלפון שלו באמצעות כבל. בין שני החיבורים האלו ניתן למצוא לולאת מתכת אשר מחוברת לרמקול בהברגה סטנדרטית של חצובה, כך שאם מסיבה כלשהי תרצו להציב את ה-Boom 2שלכם מעל פני הקרקע, תוכלו להשתמש בחצובה סטנדרטית לשם כך.

התחתית של ה-UE Boom 2 (צילום: גד גניר)

החלק העליון של ה- Boom 2 (צילום: גד גניר)


ה-UE Boomלא היה זול. ה-UE Boom 2אפילו יקר ממנו: 999 ש"ח. אם אתם זקוקים לרמקול בעיקר בשביל מוזיקה במקומות נקיים ויבשים, שוק הרמקולים הניידים עמוס באלטרנטיבות זולות ואיכותיות לא פחות ברמת הסאונד. מצד שני, העמידות של ה-Boom 2נותנת לו ערך מוסף ייחודי. לא תמצאו רמקולים רבים בשוק שמשלבים סאונד באיכות הזאת עם עמידות כה גבוהה להתעללויות. ה-Boom 2הוא הרמקול שלא תפחדו לקחת לבריכה, לשכוח אותו סתם ככה בגינה בחוץ או להביא איתכם לים: זרקו אותו (עם דגש על ה"זרקו") על החול ושטפו אותו כשתחזרו הביתה. זה לא יזיז לו, ואם חשוב לכם לשמור על ראש שקט, אולי הוא שווה את המחיר הזה.

UE Boom 2 בתוך האריזה שלו (צילום: גד גניר)

כאלו ניסיתי: Soul Run Free Pro

$
0
0
האתגר הגדול ביותר הניצב בפניהם של מתכנני אזניות ספורט, ובייחוד בתצורת In Earהוא איך למנוע מהאזניות האלו לעוף מהאזניים בשעת פעילות גופנית. ב-Soul Electronicsבטוחים שב-Soul Run Free Pro, אזניות הבלוטות'החדשות שלהם, הם הצליחו לפתור את הבעיה הזאת.

Soul Run Free Pro (צילום: גד גניר)


רואים את הבליטה הכחולה? היא זו שאמורה לקבע את ה-Soul Run Free Proבתוך האוזן שלכם. Soulאף מתגאים שמדובר בפטנט ייחודי שלהם. על הצורה כנראה שאכן יש להם פטנט, אבל על הקונספט עצמו ממש לא. ברוב אזניות הספורט שאני מכיר, הקיבוע לאוזן מתבצע בשני מקומות עיקריים: בכרית הגומי הנכנסת לתוך תעלת האוזן, ובבליטה או תוספת פלסטיק/גומי, אשר מבטיחה קיבוע נוסף. כך זה היה ב-SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport וכך זה היה גם ב-Jabra Sport Pulse Wirelessבאזניות שציינתי גם כריות האוזן וגם תוספות הפלסטיק (יקראו מעתה והלאה בשם היותר אטרקטיבי: "כנפיים") מגיעים במספר גדלים, וכך זה גם ב-Soul Run Free Pro. מאחר והאוזן האנושית היא איבר המגיע בשלל צורות וגדלים, מומלץ לנסות כל אחד ואחד מהצירופים עד שתגיעו לאטימה טובה וקיבוע טוב בתוך האוזן. חייב להודות, האזניים שלי אהבו יותר את הארגונומיה שלב-Jabra Sport Pulse Wireless, אם כי ה-Soul Run Free Proעושות עבודה לא רעה בהיבט הזה וצריך להשתולל איתן באופן קיצוני כדי שייפלו. לצורה הכללית של ה-Soul Run Free Proואזניות דומות לה קוראים "טורפדו". ה-SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport וה-Plantronics BackBeat Go 2 שבדקתי גם מגיעות בצורה הזאת. למה הן נקראות כך? כי הן ארוכות יחסית, ובולטות החוצה מהאוזן. פירטתי בעבר מדוע אני לא אוהב אזניות טורפדו: הן יכולות לשמש לריצה בלבד ומאוד לא מומלץ להניח את הראש על הצד כשהן בתוך האזניים שלהן, אלא אם יש לכם רצון בלתי מוסבר להרגיש טורפדו נכנס לתוך האוזן שלכם.



Soul Run Free Pro. הכנפיים מגיעות בשלושה גדלים (צילום: גד גניר)

Soul Run Free Pro. אם לאוזן שלכם היו עינים, זה מה שהיו רואות (צילום: גד גניר)
Soul Run Free Pro. דומה לטורפדו? (צילום: גד גניר)

על ה-Soul Run Free Proלא תמצאו סימוני "L"ו-"R". הסיבה לכך היא שניתן להניח אותן בשתי צורות: כשהכבל עובר כרגיל מתחת לאוזן, או הפוך, כשהכבל עובר מעליה. "ניתן"לא אומר בהכרח שמומלץ. כשהכבל עבר מתחת לאוזן הכל עבד כשורה. כשניסיתי ללשים את האזניות הפוך, עם הכבל מעל האזניים, הוא לא נצמד אליהן. זה לא היה נוח במיוחד, וזה נראה מטופש למדי. הכבל הזה אגב שטוח, כמיטב האופנה לאחרונה, מה שמונע היווצרות פלונטרים וקשרים. שלט האזניות והמיקרופון יושבים קרוב לאחד מצדדי האזניות. לחיצה קצרה מנמיכה או מגבירה את עוצמת השמע, לחיצה ארוכה מעביר שיר קדימה או אחורה. הכפתורים עצמם בולטים ונוקשים מעט, אבל זה לא מאוד מפריע. האזניות עשויות ברובן מפלסטיק רך בגימור מט. הן הרבה יותר מרשימות בתמונות, בעיקר בגלל שבמציאות הגימור הרך של הפלסטיק המרכיב אותן משדר משהו קצת זול. ה-Soul Run Free Proעמידות ברטיבות שמקורה בזיעה, אך ב-Soulלא מציינים מהו התקן הספציפי של אותה עמידות במים. מצד שני, הם מציעים להחליף את האוזניות שלכם בחדשות אם יתגלה שניזוקו כתוצאה מחדירת זיעה

Soul Run Free Pro (צילום: גד גניר)



Soul Run Free Pro (צילום: גד גניר)

Soul Run Free Pro. השלט: כפתורים קשים ובולטים (צילום: גד גניר)


איך הן נשמעות? לא רע. עם זאת, אם אתם חובבי באסים עוצמתיים, עדיף שתחפשו אזניות אחרות. זה לא שאין כאן באסים, הם פשוט מאוד מאוד עדינים. האזנתי למספר שירים עם מאפיין משותף, כולם מתחילים בכלי נגינה המדגישים את תחומי תדר הצליל הגבוה והמיד, ואז בבת אחת נכנסים תופים ובאסים רגעים כיפים בשירים האלו שעוזרים להבחין בבירור איך האזניות מתמודדות עם תחום הצלילים הזה. לצורך כך בחרתי ב-Power of Equalityשל Red Hot Chili Peppers ו- Ava Adoreשל Smashing Pumpkins בשניהם המוזיקה התחילה מעולה, עם הדגשה לא רעה בכלל של התחום הגבוה ושל תחום המיד, אבל לא הורגשה המכה שאמורים להרגיש כשמתחילים התופים. בשיר Whateverשל Oasisהגיטרות נשמעו נהדר, הכינורות שנוספו היו דרמטיים ומרגשים, ואז התופים הרסו הכל והפכו את כל כלי הנגינה לתערובת לא ברורה של צלילים שמאפילים זה על זה. האזניות תומכות ב-Bluetooth 4.0וב- APTX+, פרוטוקול תקשורת שאמור לאפשר העברת מידע רב יותר באופן אלחוטי ובכך לאפשר איכות צליל גבוהה יותר, אם כי לא הרגשתי כאן הבדל יוצא דופן באיכות בינן לבין אוזניות שבדקתי בעבר שאינן מתהדרות בפרוטוקול הזה. הסנכרון בינן לבין הטלפון הסלולרי הוא סטנדרטי ופשוט: לחיצה ארוכה על הכפתור המרכזי בשלט מכניסה את האזניות למצב זיווג. אין כאן אפליקציה יעודית ואין תמיכה ב-NFCלצימוד מהיר למכשירים חדשים. בכל זאת, אלו אזניות ספורט אז ראוי שתתאמצו קצת.

Soul Run Free Pro. הנרתיק המצורף לערכה (צילום: גד גניר)

הסוללה של ה-Soul Run Free Proתספיק לכם ל-8 שעות שימוש. זה נתון יפה וגבוה מהממוצע בשוק, ואם תשתמשו בהן לאימון בלבד, סביר להניח שלא תצטרכו לטעון אותן לאחר כל שימוש. אגב טעינה, שקע הטעינה (מסוג MicroUSB) מסתתר תחת אחד מסמלי ה-Sבאחד מצדדי האזניות. אין סימון מיוחד היכן הוא נמצא והפעולה של פתיחת המכסה שמתחתיו הוא נמצא דורשת שימוש מיומן בציפורניים.

Soul Run Free Pro (צילום: גד גניר)

549 ש"ח. זהו מחירן של ה-Soul Run Free Pro בישראל. לזכותו של היבואן הרשמי בישראל ניתן להגיד שהמחיר הזה קרוב מאוד למחיר בו הן נמכרות בחו"ל, וזהה למחיר הזה אם מחשיבים בתוכו גם את עלות המשלוח לארץ. כאזניות ספורט הן בהחלט עושות את העבודה: הן ישרדו את האימונים שלכם, ישארו באזניים שלכם, ויספקו לכם גם איכות שמע שאמורה להספיק לרוב המשתמשים. אם הן רק היו זולות יותר, הייתי מסוגל להתלהב מהן הרבה יותר.

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S6 Edge

$
0
0
מעטים המכשירים ששבו אותי השנה כמו שעשה זאת ה-Samsung Galaxy S6 Edge. הוא ניחן אמנם בכל התכונות שהפכו את ה-Galaxy S6למכשיר נהדר, אבל המסך הקמור משני צידיו גרם לו להראות שונה מכל דבר אחר בשוק הסלולר. עד כמה התלהבתי מאיך שהוא נראה? נציגות סמסונג בישראל ציטטה את דבריי עליו בהארץ
ושילבה אותם בפרסומות שלהם. חלפה חצי שנה ואל ידיי הגיעה הגרסה המעודכנת שלו, ה- Galaxy S6 Edge+(פלוס כמה אינטשים, RAMזכרון ועוד), או אם תרצו, גרסת ה-Edgeהחדשה של סדרת ה-Noteשל סמסונג (מינוס העט).

חפיצים וקימורים: +Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

שורשיו של ה-Galaxy S6 Edge Plusמתחילים ב-Galaxy Note Edge, שהושק במקביל לדור הקודם של מכשירי ה-Note, ה-Note 4. ה-Edge Noteהגיע עם מסך קמור בצידו האחד וכלל עט, כמו כל מכשיר Noteאחר. ראתה סמסונג כי המכשיר נמכר בעולם בהתאם לציפיותיה והפכה את הקימור הזה לסימן ההיכר של מכשירי הפרימיום שלה. הניסוי שהחל ב-Note Edgeהפך לגרסא היוקרתית יותר של ה-Galaxy S6, ועם השקת ה-Note 5הוחלט לנתק את הקשר עם סדרת ה-Noteלחלוטין, לוותר על העט ולהפוך את המסך לסימטרי. קבוצות המיקוד של סמסונג העלו ככל הנראה כי המסך הקמור משני צידיו מושך מספיק קונים, בלי הצורך להוסיף לחבילה  גם את הסטיילוס של ה-Note . האם זה אומר שמדובר במכשיר עממי יותר? ממש לא, אבל לזה אגיע אח"כ.



+Samsung Galaxy S6 Edge מלפנים (צילום: גד גניר)

וזה מה שהיה לי להגיד על העיצוב של ה-S6 Edge

המעבד סביבו בנוי ה-+Galaxy S6 Edge הוא עדיין אותו מעבד שסמסונג שילבה ב-Galaxy S6וב-Galaxy S6 Edge. זהו מעבד ה-Exynos 7420: מעבד בעל 4 ליבות הפועלות במהירות  1.5 גיגהרץ לפעולות שגרתיות, ו-4 ליבות הפועלות במהירות 2.1 גיגהרץ לפעולות יותר תובעניות. מה שהשתדרג כאן הוא נפח זכרון ה-RAMשכעת עומד על 4 גיגה (ולא 3 גיגה כמו ב-S6). במה שנראה כמו המדיניות (המרגיזה יש לציין) של סמסונג מעתה והלאה, נפח האחסון איתו מגיע המכשיר הוא קבוע ולא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. הנפח מתחיל מ-32 גיגה כאשר קיימת גם גרסה של 64 גיגה. החומרה הזאת מריצה את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה 5.1.1 (שעתידה להתעדכן במכשיר זה לגרסה 6 בוודאות), ומעליה הממשק הייחודי של סמסונג, ה-Touchwiz. נכון להיום, לא נתקלתי עדיין במכשיר זריז כל כך. הוא עושה כל מה שאני מבקש במהירות, פועל בצורה חלקה, ולא מתחמם במיוחד בזמן עבודה אינטנסיבית. הוא לא חף מבאגים: קרו מקרים בודדים בהם לחיצה על כפתור הבית לא העירה אותו משנתו, והיו אף פעמים בודדות שהמכשיר קפא לשנייה-שתיים בעודי מנסה לפתוח אותו, אם כי מדובר בתופעות מאוד נדירות שניתן לספור את הפעמים שקרו על יד אחת. אחת התוספות המעניינות ב-Tochwizשל השנה האחרונה היא אפליקציה המנטרת את פעולת המכשיר ומספקת המלצות. למשל, Touchwizזיהתה בשלב מסוים כי אפליקציית ה-Boom(האפליקציה המפעילה את ה-Boom 2עליו כתבתי כאן לאחרונה) נוטה לקרוס לעיתים קרובות, ואף המליצה להסיר אותה. בנוסף, המכשיר יודע למטב את פעולת האפליקציות כך שיחסכו בצריכת חשמל, לסגור יישומים פתוחים ולבדוק מהו מצב ה-RAMהנוכחי.

+Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)


מעטים המכשירים בשוק שמושכים תשומת לב כמו מכשירי ה-Edgeלמיניהם. קימור המסך הוא הברקה עיצובית שמצליחה לגרום למכשיר הזה לבלוט על רקע של כמעט עשור שלם שבו טלפונים סלולריים נראים זהים זה לזה. כפי שציינתי בפוסט שלי על ה-Note 5, העיצוב של שני המכשירים האלו זהה, פרט למיקום וצורת המסך. אם ב-Note 5לא התחברתי לעיצוב הזה, אז כאן זה עובד ובגדול. המכשיר הזה יפיפה בעיקר בגלל המסך. כמו במכשירי ה-Edgeהקודמים, אין לקימורים האלו תועלת שימושית או תרומה כלשהי לנוחות השימוש במכשיר, אם כבר אז להיפך. הקימורים האלו הופכים את שולי המכשיר שניתן לאחוז בהם לדקיקים יותר ופחות נוחים לאחיזה, ולפעמים המכשיר מזהה את האחיזה במכשיר כמגע במסך וה-+Galaxy S6 Edge לא מגיב או מגיב באופן לא צפוי. כל אלו בעיות שהיו קיימות גם ב-S6 Edge, וב-Plusהן רק מחריפות בגלל שהמסך גדל מ-5.1 אינטש, ל-5.7 אינטש, גודל בעייתי במכשירים קונבנציונליים, כל שכן במכשיר עם מסך לא שגרתי שכזה. על מנת להצדיק את הקימורים האלו, הוסיפה סמסונג אפליקציה ייעודית אשר שולטת בכל מה שאפשר לעשות איתם. מה אפשר לעשות איתם? המון דברים: להציג עליהם את השעה, מצב הסוללה, מזג אויר וכו', והכל זמין בהחלקה של האצבע לאורך דופן המסך. ניתן להגדיר שבלילה השעון הזה יוצג באופן קבוע באור חלש ולא מסנוור כך שלא תצטרכו להדליק את כל המסך כדי לדעת מה השעה. תוית קטנה בצד המסך פותחת רשימת קיצורי דרך לאפליקציות או קיצורי דרך לחמישה אנשי קשר מעודפים. כמו ב-Edgeהראשון, לכל אחד מאנשי הקשר האלו יש צבע משלו. אם הטלפון מונח עם המסך על השולחן, כשאותו איש קשר יתקשר ניתן יהיה להבחין באור זוהר מצידי המכשיר. מגניב, חדשני מאוד, אך לא מהפכני ובטח שניתן לחיות בלי זה. המסך עצמו, כמיטב המסורת של סמסונג הוא בטכנולוגיית Super AMOLED, צבעוני וחי, חד מאוד (רזולוציית 2K) ומתפקד בצורה לא רעה גם באור יום.

+Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

סרגל מידע ב-+Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)


+Samsung Galaxy S6 Edge תמונות פרופיל (צילום: גד גניר)


ה-S6 Edge Plusהוא המכשיר הרביעי של סמסונג שאני בוחן, המגיע עם אותה מצלמת 16 מגה פיקסל משובחת, שאף כבשה את המקום השני במדד המצלמות הסלולריות הטובות ביותר של אתר DxO. המצלמה הזאת מתמקדת במהירות, יודעת להתמודד מצוין (ביחס למצלמה סלולרית) עם אובייקטים בתנועה, והתמונות יוצאות חדות, ממוקדות, מלאות פרטים ועם צבעים חיים ומאוזנים. התוצאה הסופית, התמונות עצמן, מרשימות מאוד. יותר מרשימה היא העובדה כי קל להגיע עם המצלמה הזאת לתוצאות כאלו בצילום ספונטני, זריז, מבלי להיות מומחה גדול בצילום.



http://www.hafizim.co.il/2015/11/samsung-galaxy-s6-edge.html
Posted by ‎חפיצים‎ on Wednesday, November 11, 2015

כטלפון, ה-S6 Edge Plusעושה את העבודה כראוי: גם ברמקול וגם באפרכסת, הצד השני נשמע ברור ואיכות השמע מצויינת. העוצמה לא חזקה בצורה יוצאת דופן אך היא בהחלט מספקת. סוללת ה-3000 מיליאמפר של ה-S6 Edge+תאפשר לכם שימוש סטנדרטי במכשיר למשך כמעט יום שלם. נתון סביר אבל לא מרגש במיוחד. מה שכן מרגש זו אפשרות הטעינה המהירה: 90 דקות בלבד ייקח לכם לטעון עד הסוף סוללה ריקה לחלוטין. בסמסונג מדגישים כי הטעינה המהירה אפשרית רק עם המטען המצורף, ואכן, ברוב המטענים שבדקתי, גם כאלו אשר מטעינים ב-2.1 אמפר, הטעינה היתה מהירה, אבל לא כמו זו במטען המקורי. מצד שני, כאשר טענתי את המכשיר עם מטען התומך ב-QC, תקן הטעינה המהירה של קוואלקום (ולמכשיר הזה אין מעבד או שום קשר אחר לקוואלקום), החיווי בוילון ההתראות על טעינה מהירה הופיע באופן מפתיע. כמו מכשיריה האחרים מהשנה, גם ה-S6 Edge Plusמסוגל להיטען באופן אלחוטי, וטעינה מלאה תארך כ-120 דקות.

+Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)


ה-+Galaxy S6 Edge הושק במחיר של 4300 ש"ח, אך מחירו הספיק להישחק בינתיים וניתן להשיגו (בגרסת 32 גיגה, ביבוא רשמי) נכון לכתיבת שורות אלו ב-3800 ש"ח. בלתי אפשרי להגדיר אותו כמכשיר זול, אך כמו ה-Note 5, גם ה-+Galaxy S6 Edge זול בהרבה מה-iPhone 6S Plusבו הוא מתחרה. אל המחיר הזה צריך להוסיף את המחיר הארגונומי שתאלצו לשלם: המכשיר הזה פשוט אינו נוח לאחיזה ושימוש. אם תחליטו להתעלם מכך, תוכלו להנות ממכשיר מצוין מכל בחינה אחרת אך יותר מכל, נראה מעולה.
Viewing all 787 articles
Browse latest View live